פסוק זה נדרש וכו׳. עיין מדרש תהלים פ״א בהתחלתו ע״ש בבאורי (באור הרא״ם) הבאתי דברי אלו ע״ש:
באותו שעה קרבו לפני משה כצ״ל ותקרבון אלי כולכם וכו׳ והיינו שדרשו רעה לעצמם שלא האמינו לדברי ה׳ כמו שמסיים:
כל מה שאתה יכול לבחור. דורש איש אחד איש אחד כי האחד מיותר כל נשיא בהם גדולים שבהם כי הם לא היו נשיאים ועיין ספורנו:
שנא׳ בן ארבעים שנה וגו׳. הוא גבי כלב:
לפי שהמדבר היה שמו מדבר פארן והמקום היה שמו קדש ברנע כצ״ל:
לא תלכו בדרך המלך אלא בשביל של יחיד כצ״ל ודורש ממלת עלו זה שמראה להם באצבע באיזה דרך ילכו. ואולי כוונתו בנגב כמו כגנב (בהפוך האותיות וחלוף ב׳ בכ׳) שדרכם לילך בסתר:
הלכו באותיי המשעול. קאי (ויבא לשון יחיד) על המשעול שהולך עד חברון:
ויבוא עולה על כלב כצ״ל ע״כ כתוב ויבוא לשון יחיד:
תניא אמר ר׳ יוסי. (שם קי״א):
ובמקום אחר אומר ובשלוח ה׳ אתכם מקדש ברנע כצ״ל:
אמר ר״י משום רשב״י. (סוטה שם):
דרך ביאת הארץ הם יושבים והיאך נלך כצ״ל:
אלא הכל דגשין. עיין במנחת שי שהאריך בזה. ונראה לי כי המחבר שלנו סובר כפי דעת אנשי מערב שאין חילוק בין לשון רבים נוכח ללשון יחיד נסתר כולם דגשים. ועיין (ערכין י״ד ע״ב) בתוס׳ ד״ה אל תקרי כתבו ג״כ שכל ממנו שבתורה דגושתן כדברי המחבר להורות על נו״ן החסר כמו מן:
לרבות כל הנוספים. היינו הגרים:
ולא היינו מתבזים במדבר. כוונתו מה זה שביקשו לו מתנו בארץ מצרים הלא הם יראים לבוא לא״י שמא יהרגו שם מאנשי מצרים. ואיזה טובה היה להם אם ימותו מקודם במדבר. וע״ז אמר ולא היו מתבזים במדבר ולא היה להם טורח הדרך בחנם עכ״פ וכן מה שמסיים ולא היינו נופלים בחרב ג״כ על דרך זה:
כפרו בעיקר. כפירש״י נתנה ראש קאי על הע״ז:
וכן היה ר״י אומר. (ערכין ע״ו.):
שיהיו גולין לבין או״ה. וזה וימלא כבוד ה׳ (היינו ישראל) כל הארץ כי ילכו בגולה:
אשרי העם שה׳ אלהיו. היינו שמוחל להם עוונותיהם:
שאפילו הם מזידים. ט״ס וצ״ל מפני שהם מזידים:
יצא שבט לוי. שאין לו חלק בארץ.
מלמד שאף שאר העם וכו׳. דורש את כל העדה להוציא דבה על הארץ שכולם הוציאו דבה:
אמר ר״י כל המספר לשון הרע כצ״ל:
אבל ראוי לחוש. מפרשי התורה אסמכוה אקרא לא תלך רכיל בעמך ולא תעמוד על דם רעיך היינו אם חבריו מלחשים על א׳ להרגו מצוה להגיד לו. וזה לא תעמוד על דם רעך:
הבטיחם שמושבותם כו׳. דהוקשה לו היאך שייך מושבותיכם דמשמע שישבו כבר ע״כ מתרץ כו׳:
ללמדך שלא נתחייבו ישראל בנסכים כו׳. וצ״ע מאין היו להם נסכים להקריב אפילו היו מחויבים. ומצאתי בתרגום שיר השירים בפסוק צרור המור וכו׳ בכרמי עין גדי שכותב שבמדבר היו הולכין לכרמי עין גדי ולקחו משם אשכולות ענבים ועצרו מנהון חמרא ומנטפין יתיה על מדבחא ע״ש באריכות:
ת״ל או זבח. משמע מביא אלו ומרבה אני חטאות ואשמות ת״ל (סיפא דהאי קרא) לפלא נדר או נדבה לא אמרתי וכו׳ אלא קדשים הבאים בנדר ונדבה כצ״ל:
מלמד שמביא. חסר כאן וכצ״ל רבי יונתן אומר אינו צריך הרי הוא אומר זבח ועוף אינו זבח (כי עוף למזבח אין טעון שחיטה רק מליקה) א״כ מה ת״ל מן הבקר או מן הצאן לפי שנאמר אדם כי יקריב קרבן לה׳ מן הבקר מן הצאן יכול האומר הרי עלי עולה יביא משניהם ת״ל כאן מן הבקר או מן הצאן רצה מביא אחד רצה מביא שנים:
לכל המתנדב מנחה בלא קרבן שלא יפחות מעשרון ולוג שמן כצ״ל:
מלמד שמביא לזה בפ״ע. חסר כאן גם בספרי משובש קצת וכצ״ל ועשיתם אשה לה׳ שמענו אם אמר הרי עלי עולה הרי עלי שלמים יביא נסך א׳ לשניהם ת״ל עולה או זבח שמביא לזה בפ״ע ולזה בפ״ע. יכול אם אמר ה׳ כבשים לעולה ה׳ כבשים לשלמים יביא נסך א׳ לכולן ת״ל על העולה או לזבח לכבש האחד שמביא על כבש בפ״ע. וכן הגיה הגר״א זלה״ה:
להביא עולת יולדת וכו׳ שלא שמענו בכל התורה כולה. כגירסא זו הוא ג״כ בת״כ. אבל לולא דמסתפינא הייתי אומר כי ט״ס בכאן ובספרי. וצ״ל כגירסת הבבלי (מנחות צ״א:) ר׳ נתן אומר לכבש זו עולת יולדת האחד זו אחד עשר של מעשר שקרב שלמים שלא שמענו בכל התורה כולה שלא יהיה טפל חמור מן העיקר וע״ש בפירש״י ותוס׳ שפי׳ אף שמעשר גופא אינו צריך נסכים אבל האחד עשר הבא מכחו קרב שלמים וטעון נסכים וזהו שהשמענו בדברו שלא מצאנו בכל התורה טפל חמור מן העיקר אלא זה בלבד:
שמן לבילה כו׳. קאי על הקרא שני עשרונים סולת בלול ברביעית ההין שמן ויין לנסך רביעית ההין וע״ז קאי שמן לבילה ויין לנסך:
שנתות כו׳ פי׳ סמנים:
על גבי ספלים. עי׳ (סוכה פ״ד) במשנה ב׳ ב׳ ספלין של כסף:
כמספרם. היינו כמספר שצותה התורה:
מכאן אמרו. (מנחות פ״ט.) מערבין נסכי פרים בנסכי אילים וכו׳. הטעם ששניהם בלילתן שוה ע״ש בפירש״י אבל אין מערבין נסכי כבשים בנסכי פרים ואילים כצ״ל:
מכאן אמרו האומר הרי עלי לוג וכו׳. נוסחא זו קצת מוטעה. עיין בספרי עם באור ז״א הרבה נוסחאות בזה וכולן מוטעות. והגר״א בהגהותיו מחק הכל. עי׳ (מנחות ק״ד.) אין מתנדבין לוג ב׳ ה׳. אבל מתנדבין ג׳ ד׳ ו׳ ומוא״ו ולמעלה וע״ש בפירש״י שלא מצאנו מנחת נסכים של לוג ב׳ וה׳. אבל ג׳ חזי לכבש וד׳ לאיל ח׳ חזי לשני אילים וכו׳ ועפי״ז יבואר לך המאמר הזה אף שנשתבש קצת:
מלמד שישראל מביא נסכים ואין כנעני מביא נסכים. פי׳ ישראל יכול להתנדב נסכים בלא קרבן אבל לא כנעני:
שנא׳ ומעוך וכתות. צ׳״ לפי שנאמר ומעוך וכתות וסיפא דקרא ומיד בן נכר לא תקריבו וכו׳ מכל אלה אבל אתה מקבל מהם שלמים פי׳ דוקא שלמים בלא מום אבל לא בעלי מומין (ועיין בספרי הלשון אבל אתה מקבל מהן תמימין כן הגיה הגר״א ז״ל) ולא תמידין הנכתב שם בטעות אשר מבארי הספרי נתחבטו בפירושו בחנם. (וכן נראה ג״כ דעת הפסיקתא כי על הלשון תמימין הנאמר בספרי כתב הוא שלמים) והכוונה אף שהא״י מביא קרבן אבל נסכים בפ״ע לא יכול להתנדב ועיין (תמורה ג׳.) בפירש״י:
יכול שהכנעני וכו׳. בכאן ט״ס וכצ׳״ ל לפי גירסת הגר״א יכול אף עולתו (היינו עולת הא״י) לא יטעון נסכים ת״ל ככה לעכובא מכאן אמרו כנעני ששלח עולתו ולא שלח נסכיה וכו׳ ופי׳ דמי נסכיה כן פירש״י בתמורה שם וכן (זבחים מ״ה) פירש״י דמי נסכיה ועיין (מנחות ע״ג:) פלוגתא דר״י ור״ע בזה שסובר שא״י יכול להתנדב אף יין בפ״ע לנסכים:
אין לי אלא המתגייר שנתגייר כבר מנין. החכם הספרדי פי׳ שנתגייר כבר היינו לפני הדבור אותם גרים שיצאו ממצרים גם הם חייבין בקרבן. אולם הגר״א הגיה אין לי אלא שנתגייר המתגייר מנין פי׳ כי גם גר שנתגייר צריך להביא קרבן להתירו לאכול בקדשים עי׳ (כריתות ח׳ ט׳) גר מחוסר כפרה עד שיזרק עליו את הדם. וע״ש כל הדרשות האלו כמו שהם בספרי והכא:
ת״ל או אשר בתוככם לדורותיכם. והיינו כל המתגייר צריך להביא קרבן:
שאין מביא אלא עולת העוף. פי׳ שאין צריך להביא שלמים. אבל אם הביא בהמה לשלמים מצוה מן המובחר:
ת״ל הקהל חוקה אחת לכם. ממלת הקהל מרבה נשים כמו דכתיב לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה׳ ודרשינן שלא ישא ממזר בת ישראל הרי הקהל הוא ג״כ נשים (ז״א):
בכל מקום שמעשה בישראל. עיין לעיל בפ׳ נשא בפיסקא כה תברכו:
להביא הציץ שמרצה על ישראל שנאמר והיה על מצחו לזכרון לפני ה׳ כצ״ל ודורש בציץ כתיב לפני ה׳ וכן הכא כתיב כגר יהיה לפני ה׳ שהציץ מרצה על הגרים והוא כעין ג״ש:
ולמעשרות י״ד. כי עד שבע שכבשו ושבע שחלקו לא נתחייבו במעשרות כדמסיים לבסוף:
ולשמטים ס״א. כי אחר י״ד שכבשו וחלקו התחילו למנות שמטים ויובלות. והיה שמטה הראשונה שנת ס״א ויובל לשנת ק״ב מיציאתם ממצרים:
וליובלות ק״ג. טעות וליתא בגמרא שם. ועפ״י טעות מלמעלה נשתרבב הכא:
וכן מצאתי. בסדר עולם פרק ט״ו.
נתיישב על כיבוש הלכה זו. כדבריו פירש״י בזבחים שם. ועיין ביחזקאל מ׳ בביאור הגר״א ז״ל ג״כ חשבונו קרוב לדברי המחבר. רק דברי המחבר בסוך אשר חישב למלכות יוני וגם לבריאת עולם וכפי הנראה חושב בשם עד שנות ימי חייו כמה הוא לגלות השני ולמלכות יוני שם ט״ס ולא יכולתי לכוונו:
מכאן אמרו פירות ח״ל שנכנסו לארץ חייבין בחלה כצ״ל ודורש בבואכם אל הארץ בביאתם לארץ חייבים אף בפירות חו״ל:
ונאמר להלן לחם עוני כצ״ל.
שנא׳ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא ידי חובתו בפסח כצ״ל והקרא ולחם וקלי ט״ס.
תרימו תרומה לה׳ בתרומה גדולה הכתוב מדבר או אינו אלא בתרומת חלה כשהוא אומר חלה תרימו תרומה הוי חלה אמור כצ״ל.
לפי שהוא אומר ראשית עריסותיכם כקרא שלמעלה שומע אני ראשונה שבעיסות. היינו העיסה שיעשה ראשונה יתן כולה חלה ומה שיעשה עיסות אח״כ פטורה ת״ל מראשית עריסותיכם מקצת ראשית. וזה לגלות דקרא שלמעלה ראשית עריסותיכם שיתן מכל ראשית חלה כן ביאר המזרחי:
ר״א חלה תרימו פרט לעיסת תרומה. בביאור הגר״א ז״ל עריסותיכם שמענו אף עיסת תרומה ומע״ש ת״ל חלה תרימו לה׳ את שהמורם קודש והשאר חולין ולא שזה וזה קודש:
עד שיהיה בה שיעור נתינה לכהן כצ״ל:
והנחתום א׳ ממ״ה. (שעיסתו מרובה) והאשה המוכרת בשוק (אף שעיסתה מעוטה) ג״כ א׳ ממ״ח כ״ה במס׳ חלה שם וע״ז קאי שהאיש עינו יפה והאשה עינה רעה:
לדורותיכם להביא עיסת שביעית. פי׳ לדורותיכם שנוהג בכל שנה ושנה ועיין בספרי דה״א הואיל שפטור ממעשר בשביעית יפטור ג״כ מחלה ובא לדורותיכם לרבות:
ייחד הכתוב מצוה אחת בפני עצמו. כן הגיה הגר״א:
ואיזה זה ע״ז. עיין (הוריות ט) אשר דבר ה׳ אל משה כצ״ל ויליף כמו ג״ש אשר דבר וכתיב התם את כל הדברים האלה לאמר:
את כל אשר צוה ה׳ אליכם ביד משה וכו׳ כצ״ל:
ומנחתו. ונסכו כמשפט כסדר האמור ג׳ עשרונים ושעיר עזים לחטאת ולא פר לחטאת לפי שבפרשת ויקרא וכו׳ כצ״ל:
והקריבו הקהל פר וכו׳. והוא גבי שגגת מצות:
זה כהן משוח בשמן המשחה. בספרי ליתא דרשה זו. ואולי למד המחבר מפר הבא על המצות דכתיב שם והביא הכהן המשיח:
יכול בין שוגגין וכו׳. עיין בספרי וכפי שהגיה הגר״א לפי שנאמר מעיני העדה נעשתה לשגגה שמענו שהוראת ב״ד בשגגה ולא בזדון אבל עשיית ציבור זדון כשגגה ת״ל ונסלח להם כי שגגה היא:
שנאמר כי שגגה היא. והיא למעט אפילו מקצת שוגגין:
מה שגגתם לכל המעשים. (זבחים מא) הלשון שהשוו מעשים למעשים. פי׳ שהכא בקרבן עובד כוכבים לא נתפרש דיני הזאתם והקטרת האימורין וילפינן הכל מפר הבא על כל המצות:
צריך להביא הגרים. ע״כ כתיב ולגר הגר בתוכם ועיין רמב״ן על התורה:
שמור המצות. היינו פר הבא על המצות בפ׳ ויקרא.
לפי. שדנין יחיד מצבור כצ״ל. פי׳ כמו הפרשה שלמעלה גבי צבור קאי בע״ז אף כאן ואם נפש אחת תחטא קאי בחטא עובדי כוכבים:
וילמוד תחתון מעליון כצ״ל:
בשגגה. להוציא את המזידה כצ״ל.
חטאין שבידו וכו׳. דורש מלות כפולות נפש השוגגת בחטאה בשגגה וזה שאמר חטאין שבידו ומה שנכשל באיסור עובד כוכבים מסתמא היה לו כבר חטאין אחרים וכענין עבירה גוררת עבירה:
להוציא את דקדוקי העובדי כוכבים. חכם הספרדי פי׳ כגון שראה בית עובד כוכבים וסבור בית הכנסת הוא והשתחווה לה פטור שהרי לבו לשמים:
להוציא את הספק. דורש לכפר עליו במבורר לו שעבד עבודת כוכבים הוא דמייתי קרבן ולאפוקי אי מספקא ליה אי עבד אי לא כגון השתחווה על גבי אילן בשגגה ומספקא ליה אם היא אשרה או לא לא מייתי קרבן (חכם הספרדי).
סליחה גמורה. דסד״א דעובדי כוכבים חמור יהיה הקרבן תולה ויו״כ מכפר קמ״ל שנתכפר כבר:
שכ״מ שנאמר אזרח וכו׳. אבל כאן גבי עבודת כוכבים גם נשים בכלל כי הוקשה אשה לאיש לכל עונשין שבתורה.
ואין הכנענים מביאין וכו׳. שאין הכנעני מביא חטאת:
אף כל העשוי בשגגה. פי׳ דאין חייבין חטאת רק על דבר שזדונו כרת (שבת סט.) הז המגלה וכו׳ (סנהדרין צט):
ולמעלה. הוא אומר וירגמו אותו אבן (היינו בלשון יחיד) כצ״ל גבי מקלל וכאן כתיב באבנים לשון רבים:
צוה מצות תליה. כי כל הנסקלין נתלין:
שומע אני יעשה חוט א׳ בפ״ע כצ״ל:
ב״ש אומרים שלשה של צמר ורביעית של תכלת כצ״ל:
בר״א בתחילתו אבל שיריה וגרדומיה כל שהוא כצ״ל פי׳ מתחלה צריך ד׳ חוטין שלמים אבל אח״כ השיריים והגרדומין כ״ש:
אמר ציצית. (פי׳ ציצית הוא כל חוט בפ״ע) ואמר גדילים (וגדילים הוא כל החוטים מקולעים יחדיו דעבות מתרגמינן עובד גדילו) ועל זה אמר שיהיה גדילה מן הכנף וציצית מן הגדילה. היינו מן הכנף יהיה הענף ואח״כ יהיה החוטים בפ״ע כמו שאנו עושים:
על כנפי בגדיהם. שומע אני אף בעלת שלוש בעלת חמש בעלת שש וכו׳ במשמע ת״ל על ארבע כנפות כסותך יצאו אלו כצ״ל:
ונותנו על האריג. ונותנו הוא דוקא על גוף הבגד ולא על מקום הפתיל:
ד״א ונתנו על ציצית הכנף למה נאמר לפי שהוא אומר ועשו להם ציצית יכול יארגנה עמה ת״ל ונתנו על הכנף הא כיצד קושרה אח״כ עמה כצ״ל.
שנתכלו המצריים בבכורות תרגום של שיכול תכלא. ומכת בכורות היתה בלילה וכן צבע התכלת דומה לרקיע המשחיר לעת ערב (רש״י בחומש):
ביום ולא בלילה פרט לכסות לילה. יכול שתהא כסות סומא פטורה וכו׳ כצ״ל.
ומיעט בה עובד כוכבים. דכתיב ה׳ אחד אבל והיה אם שמוע אע״ג דמיעט בה עובדת כוכבים הוא רק כדי לקבל עול מלכות שמים (חכם הספרדי):
שנאמר שמח בחור. וסיפא דקרא והלך בדרכי לבך לכך נאמר אחרי לבבכם:
כשתחלק ל׳ וכו׳. פי׳ הלמ״ד מן לציצית יחולק על ג׳ יודין ויהיה ג׳ פעמים ציצית הנאמרים בפ׳ ציצית מלאים ובזה יובן מה שכתוב לעיל וכ״ה בספרי כי ציצית עולה ת״ר כי חושב ציצית מלא. וכן סרה קושיית הרמב״ן על התורה ע״ש:
שנאמר ראו כי נתן. ובתורה כתיב ויתן לכם את לוחות הברית והוא כעין ג״ש:
כיון שנתחייב אדם במצוה זו נתחייב בכל המצות כולן מלמד ששקולה וכו׳ כצ״ל:
והלילה ט״ס. וצ״ל וכסות לילה פטור מן הציצית:
דכתיב מהחל חרמש בקמה. ודורש בקומה לשון מעומד:
ועכשיו חייב מלקות. בגמ׳ ליתא ולא ידעתי פירושו ואולי כוונתו מלקות מרדות:
שב״ש פוטרין. פי׳ סדין הוא של פשתים וכתונת אמרא ויהיה כלאי׳ ע״ש במנחות מ׳:
ומעשה דמלאך וכו׳. (מנחו׳ מא):