זוכים לחיי עוה״ב כצ״ל:
זהו בריתו של אברהם אבינו. שנאמר וכרות עמו הברית:
משל לרופא וכו׳. מדרש תהלים מזמור ע״ג ע״ש כל הדרשא:
ג. אין מאחר צביונם. דורש חרצובות לשתי תיבות מאחר צביונם ועיין שם במדרש תהלים ובביאורי בס״ד:
וכשם שאמר משה והיה עקב תשמעון. וסיפא דקרא ושמר לך את הברית והחסד כן אמר אסף אך טוב לישראל אלהים לברי לבב היינו לצדיקים:
עונות שאדם דש בעקביו בעוה״ז כצ״ל:
על האדמה אשר ה׳ אלהיך נותן לך מכאן וכו׳ כצ״ל:
כענין ואל בקצפך תוכיחני. ומלת אל מושך ג״כ על ובחמתך תיסרני כמו שהיה כתיב ואל בחמתך תיסרני:
מדעת התורה. כי הפסוק מדבר לדורות הבאים ג״כ והאיך שייך לומר אשר ידעת כי רק דור שיצאו ממצרים ידעו. ומה גם כעת מדבר עם באי הארץ הדור החדש שלא יצאו ממצרים. ומביא ראיה מקרא הלא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם וגו׳ ושם ג״כ הפירוש הלא ידעת מדעת התורה אם לא שמעת היינו משקול הדעת שאלהי עולם ה׳:
תכלה אותם. וע״ז שייך לשון אכילה כמו הסנה איננו אוכל:
לא תחמוד וכו׳. מכאן אמרו וכו׳ (ע״ז נ״ב.) שמואל רמי כתיב לא תחמוד וכתיב ולקחת לך (סיפא דקרא דהכא) הא כיצד פיסלו לאלוה לא תחמוד פסלו מאלוה היינו שבטלו אז ולקחת לך והם כמו דברי המחבר:
כל שכיוצא בו נעבד (שם מ״א) ע״ש כל הסוגיא:
כיצד היו קוראין אותה (שם מו):
ולא היה נעצר להם. פי׳ אף שהיה יורד בכל יום אעפ״כ לא היה מתקיים מיום ליום וזה היה העינוי שלהם כמו שמסיים:
לא בא לרגלך צוקה. דורש בצקה לשון צוק וצרה. ועיין בתרגום שתרגם ומסנאך לא יחיפו פי׳ כפי הענין ולא כפי המלה:
מרוב שלמות. היינו מרוב בגדים שהיה להם. ועיין ראב״ע שמביא פי׳ זה והרמב״ן דחה דבריו:
קמחי דחיטי ר״י אמר בפה״א וכו׳ כצ״ל:
תבשיל של שלק וכו׳. היינו שאין נאכלין כמות שהן חיין ע״כ אם בשלו מברך במ״מ:
אע״פ שיש בו חלב ודבש וכו׳. כי קמח הוא העיקר:
ומי שנסתפק לו אם בירך וכו׳. אם משבעת המינים שהם דאורייתא צריך לברך. ספק התפלל אל יתפלל שתפלה דרבנן וכן כוונתו הכא:
כדי שתצא הזוהמא. (רש״י שם).
ואין נוטלין מיד ליד אפילו מן הנהר וכו׳. שאין כאן לא נטילה ולא טבילה והוא כדברי הרשב״א עיין שו״ע א״ח:
שכל אדם שיש בו גסות הרוח. (סוטה י):
כט. מה הם בנביא.לדעתי צ״ל הגירסא להיפך שקאי על קרא דהכא העידותי בכם היום מה אתם בנביא כדכתיב העידותי אף הגוים בנביא כי מצאנו כמה נבואות שניבא ירמיה ושארי נביאים על האומות. ועיין איכה רבתי בא״ב תנינא בפסוק הפך עלי בלהות הלשון כגוים אשר ה׳ מאביד מפניכם מה אלו בכהן ונביא אף אלו בכהן ונביא:
של מה שזוממין. היינו מה שחושבין:
ג׳ פעמים למה. פי׳ ג׳ פעמים כתוב הלשון צדקת:
ולהלן הוא אומר ושני הלוחות בידו. היינו ביד אחת:
לא נתכוון משה. קאי על סיפא דקרא ואשליך את עפרו אל הנחל:
לוחות שהיה שניהם שוים. בתנחומא לחת כתיב חסר שלא היו גדולים זה מזה אלא שניהם שוים והיתה פסולת שניהם שוים:
ד״א אבנים. משום שם רועה אבן ישראל כצ״ל. ופי׳ דורש אבנים לשון יסוד (עלעמענט) כמו משם רועה אבן ישראל ג״כ הכוונה יסוד ישראל:
זה שאמר הכהוב יקר בעיני ה׳. עיין ילקוט חוקת בשם הילמדנו כי הפסוק הזה נדרש על מיתת בני אהרן:
לשרתו וכו׳ מקיש וכו׳ אף ברכת כהנים בכשרים ותמימים. דברי המחבר צ״ע כי אם נלמד מקרא דהכא לפסול בברכת כהנים בעלי מומים להקיש לשירות היה לנו לפסול אף מומין שבסתר ובאמת פסולי מומין בברכת כהנים הוא רק במום שבגלוי (מגילה כ״ד) כל כהן שיש בו מום אינו עולה לדוכן מפני שהעם מסתכלין בו וכן מסיים בגמ׳ מומין שאמרו דווקא בפניו ידיו ורגליו:
אלו מ׳ דאחרונים. דכתיב ויאמר ה׳ קום לך למסע לפני העם וכו׳ והוא אחר שנתרצה הקב״ה מעון העגל והוא אחרי מ׳ האחרונים שניתן הלוחות השניים:
מהם זקנים יוצא מצרים. היינו אותן שהיו יותר מבן ס׳ בעת יציאתם ממצרים לא נגזרה עליהם גזירה:
היה מדבר עמם פא״פ. קאי על הפרשה הראשונה שמע ישראל אתה עובר היום וכו׳:
וא״י נקראת ארץ וכו׳. כן הוא (תענית ט) ודורש א״י משקה אותה הקדוש ברוך הוא בעצמו וכל העולם ע״י שליח שנאמר הנותן מטר על פני ארץ זו א״י ושולח מים היינו ע״י שליח על פני חוצות הוא כל העולם כולה:
מד. הרי זה קרוי ד׳ שמות. לעיל סוף פרשת דברים:
ואע״פ שהיתה מפסולת א״י. עיין לעיל בפ׳ דברים והאמורי יקראו לו שניר הוא שלג ומפני הקרירות יקרא חרמון לשון חרם שאינו מוציא פירות וזה שאמר שהיתה מפסולת של א״י:
וכן בכ״מ כמו ודנה וכו׳. מביא ראיה כי קרית סנה הוא ג״כ קרית ספר אשר דביר נקראת על שמה. והכל מחביבות המקום נקרא כמה שמות. וראיתי מי שכתב שקרית סנה וסנה בלשון ערבי לימוד ושנון כמו בעברי קרית ספר:
מקום נמוך שותה. ששם אין גשמים רק מה ששותה מנהר נילוס:
ואלו הן הארצות. היינו שי״ב פעמים נאמר בקרא ארץ. בכאן חסר ובספרי חשיב כולם כסדר:
למטר השמים וכו׳. שיהיה עננים וכו׳ חסר כאן ועיין ספרי:
להפריש ממנה חלה וכו׳. כי הוא חובת הארץ דוקא:
וכי התבואה וכו׳. וכי תבואה עומדת בארץ כל השנה הרי נקצרת בזמנה. ובספרי הגי׳ וכי יש פירות בשדה כל השנה:
שנתחייבו בתלמוד קודם המעשה. פי׳ אף קודם שבאו לארץ והיו מצות שלא היו נוהגות במדבר אבל בתלמוד תורה נתחייבו תיכף בקבלת התורה:
כי ריב לה׳ עם. עם יושבי הארץ כי אין אמת ואין חסד כצ״ל ומה שבנתיים מיותר:
אשר אנכי מצוך היום. היא דרשה בפני עצמה:
שלא יהא לבו של אדם חלוק וכו׳. היינו שלא יהרהר בדברים אחרים. ובספרי ה״ג אזהרה לכהנים שלא יהרהרו בשעת עבודה שלא לפסול הקרבן:
שלא תהא מצטער. דורש בשדך שהוא מיותר משדה שלך יהיה גם כן עשב לבהמתך:
סא. ועשב לעבודת האדם. ופשתן האדם עובד בו ועושה ממנו בגדים:
כשבהמתך אוכלת ושובעת. כוונתו כי ואכלת ושבעת קאי ועל ונתתי עשב בשדך לבהמתך וע״י זה עובדת בכח וזו ואכלת ושבעת:
אלא שמאחרין הטובה וכו׳. מכילתא יתרו פרשה ו׳ ודורש אחרים לשון איחור:
שומעני שהם כלים מהעולם כצ״ל וכ״ה בספרי:
מה להלן חרב וכו׳. בספרי מסיים פסוקים חרון אף על כל החמשה מיני פורעניות:
שיהיו עננים טעונים גשמים ועומדין כצ״ל:
ק״ו למי שלא נאמר בו מהרה. והיינו האומות ובספרי מסיים הקרא (יחזקאל ל״ח:ח׳) מימים רבים תפקד באחרית השנים:
דומין ליום. דורש כימי השמים כיום שהוא מאיר:
אין עץ אלא תורה וכו׳. והרי הדברים ק״ו ומה אם התורה שלא נבראת אלא לכבודן של ישראל הרי היא קיימת לעולמי עולמים ק״ו לצדיקים שבשבילם נברא העולם כצ״ל וכ״ה בספרי:
ונוח לאבדן ככלי זכוכית (חגיגה טו) וחסר לשון כאן לא יערכנה זהב וזכוכית וכלי פז אלו דברי תורה שקשים לקנותן ככלי זהב ופז ונוח לאבדן ככלי זכוכית כצ״ל:
והאיך הוא עצל אחרי שקנה שדה וכרם אלא מפני שהוא לא השביחן כצ״ל ופי׳ ויתקלקל אח״כ וכ״ה בספרי המאמר בארוכה:
אם שמע אדם וכו׳ קאי על הקרא כי אם שמור תשמרון שאם שמע דבר מדברי תורה ראשון ומקיימו כשם שהראשון מתקיים בידו כך האחרונים מתקיימין בידו כצ״ל:
שלא יאמר וכו׳. בספרי הלשון שלא תאמר הריני לומד פרשה קשה ומניח את הקלה כו׳ אלא כל המצוה הזאת מדרש הלכות ואגדות והמחבר קיצר בלשון:
גם אני מרבה אבי שבשמים. וזהו ולדבקה בו. ועיין ראב״ע שכתב לזה סוד גדול. ועיין רמב״ן:
מה שדין עליכם. הלשון אינו מדוקדק. והכוונה המצות שצויתי אתכם:
לרבות מסייעיהן. דורש את כל הגוים כל לרבות שירצו לעזור אותם אף הם. יפלו. וכמו שמצאנו (יהושע ט׳:א׳) ויהי כשמוע כל המלכים כו׳ וכולם נפלו בחרב יהושע:
ולא מן כל המדבר. שהמדבר בעצמו אינו ארץ ישראל:
אפילו כעוג. דריש איש המיוחד: