כתב יד א
תמן אתאמרת כא לא אתאמרת. פי' דרב נמי לא פליג אלא התם גבי הקונה אבל הכא אפי' רב מודה דגם בעשויין שורה חורשין כל בית סאה דתנן גבי עשר נטיעית מפוזרות היתה עשויה שורה אין חורשין משמע בזקנות אין חילוק:
א"ר יונה אפי' כאן אתאמרת בקרובים. פי' דרב סבר אפי' בזקנות בעינן שורה והא דמשמע ממתני' דנטיעות דבזקנות לא בעינן שורה היינו במפוזרות כמו בנטיעית והכא בקרובים:
והדר פריך א"ל ר' מנא ואם בקרובים בשעה שעשוין צובר השרשין מהלכין מן הצד ובשעה שעשוין שורה אין השרשין מהלכין מן הצד. פי' אף בקרובים אין סברא לחלק בין צובר ובין שורה כיון שהטעם דאין חורשין מכח שהשרשים מהלכין מן הצד מה לי צובר מה לי שורה בשלמא גבי נטיעות הלכתא ואין משיבין על ההלכה ודו"ק:
כתב יד ב
וכא לא איתאמרת. הכא במתניתין מודה רב אפילו בעשוין שורה מדתנן בנטיעות היתה עשויה שורה אין חורשין משמע בזקינות אפי' בעשוין שורה:
כא איתאמרת קרובים. ור' יונה אמר דכאן נמי סובר רב צובר דוקא והא דתנן בנטיעות היתה עשוין שורה כו' ומשמע בזקינות אפי' עשוין שורה היינו דשם איתא במפוזרות וכאן מיירי בקרובים לכן בעינן בזקינות דוקא צובר:
בשעה שעשוין צובר השרשים מהלכין כו'. גם בקרובין אין לחלק בין צובר לשורה הרי טעם דחורשין מפני השרשים מה לי צובר מה לי שורה אבל גבי נטיעות הלכתא הוא ואין משיבין על הלכה: