כתב יד א
ולא סוף דבר גסין. פי' אם שכח גסין שאין לו שכחה דמשום שדרכו ליבחן אח"כ בקטנים הנשארים יבוא לזכור אותו ולא מקרי שכוח לעולם או דהוי כמו מחמת אונס שמחמת הבחנה שכח והוה כמו מחופה בקש וע"ז אמר דאפי' דקין אין לו שכחה דהיינו שאטול אח"כ הדקין ושכח שאין לו שכחה כדמפרש מאחר שדרכו לבחן בגסין. פי' דמשום דאף בדקין כשהוא נוטל אם הוא מבחין אם הוא דק או גס ולכך שכח מכח הבחנה והוי כמו מחופה בקש או משום שדרכו ליבחן בגסין דהיינו לראות אם יש עוד שם גסין יזכור אף את הדקין ולא הוי שכוח לעולם:
הדרן עלך ב"ש
כתב יד ב
לא סוף דבר גסין. אם שכח גסין דאינו שכחה משום שדרכו לבחון בדקים הנשארים ויזכור אותו ולא מקרי שכוח לעולם או מטעם אונס לא הוי שכחה דהוי כמו מחופה בקש. וה"נ מחמת הבחנה שכח:
אלא אפי' דקין. כשנוטל אח"כ הדקין אין לו שכחה דכשבא ליטול הדקין מבחין ג"כ אם הוא דק או גס וה"נ בשעת הבחנה יזכור את השכוח ולא הוי שכוח לעולם. או משום אונס דהבחנה הוי כמחופה בקש: