כתב יד א
תמן. פי' הלוקח שדה ירק מן הנכרי בסוריא דשם יש קנין לנכרי להפקיע מן המעשרות ואם קנה קודם שהגיע לעונת מעשרות נמצא הגיע עונתה למעשרות אצל ישראל וחייב. אך כשקנה אחר עונת מעשרות פטור ולוקט כדרכו שאין חושש שיתוספו בגודלן אצל ישראל דגם התוספת פטור. היוצא מזה מצינן בירק זמן שהוא עדיין לא הגיע עונתו למעשרות ובמתני דהכא קתני ירק חייב לעולם קטנים וגדולים. ומתרץ חזקי' דקישואין ודלועין כו'. פי' דוקא ד' מינים הללו הם בכלל ירק דמתני' דהכא. ור"ז מתרץ לעולם ירק דמתני' כל ירק בכלל אך יש זמן עוד קודם שבאים אפילו לכלל קטנים. וזהו כשמביאים שתי פתילות והם פטורים באותו זמן ממעשר ואם קנה באותו זמן שהביאו (שלשה) [אולי צ"ל שני] עלין מיד נכרי ואחר זה גדלו ברשות ישראל זה נקרא עד שלא בא לעונת המעשרות וחייב:
כתב יד ב
הלוקח שדה ירק בסוריא. פי' מן הנכרי ובסוריא יש קנין עד שלא בא כו':
ולוקט כדרכו ולוקח. פי' שאין לחוש שמא יתוספו בידו ויהי' חייב במעשר דגם אם יתוספו בידו אח"כ פטור:
וכא את אמרת הכין. פי' דהכא שיש זמן שאינן חייבין במעשרות מדקאמר עד שלא בא ובמתני' קתני דירק חייב בין גדולים ובין קטנים:
חזקי' אמר בקישואין ודלועין היא מתניתא. פי' לא בכל ירק והקונה שדה בסוריא איירי בשאר ירק:
אפי' תימא בשדה ירק עצמו פי' אפי' מתני' בכל ירק אמר דחייב בין גדולים ובין קטנים:
עוד היא יש לה שיעור דלא כל קטנים חייבים דהיינו משיביא [שלש] פתילות. פי' שלשה עלין והיינו עד שלא בא לעונת המעשרות פי' שאם הגדיל שלשה עלי' ביד נכרי פטור ואם לא הגדיל חייבין: