מה אנן קיימין עד תני ר' חייא. ט"ס וכצ"ל מה אנן קיימין אי משום כלאי זרעים. פי' להכי תני לפת וצנונות משום דהוי כלאים זה בזה ובא להשמיענו דאפ"ה מותר משום דלא חשיב זריעה והא לא קשיא אפי' שאר כל הדברים נמי דתני חדא וה"ה לאינך למה לי גפן כיון דבלא גפן נמי שמעי' דלא הוי זריעה מדלא הוי כלאים:
אי משום כלאי הכרם. פי' לעולם לפת וצנונות לא הוי כלאים כדפי' לעיל הלפת והצנונות הילכו בו אחר העלין פי' לקולא ולהכי תני גפן לאשמועינן דאע"ג דהוי כלאים בכרם מותר משום דלא חשיב זריעה:
למה לי לפת וצנונית. פי' הא בחדא נמי שמעינן מאי דלא [מדלא] הוי כלאים בכרם מותר אלמא דלא חשוב זריעה:
אי תימא או לפת או צנונית. פי' דבאמת בחדא סגי אלא דתני או הא או הא:
אפי' שאר כל הדברים נמי איכא למיתני אי או מאי דהוי כלאים בכרם כיון דנחית למנות אותן הדברים שכלאים בכרם:
ומשני לא תני לפת וצנונות אלא שאינו רוצה בהשרשתן (אבל שאר דברים אע"ג דהוי כלאים בכרם לא תני להו) כהדא דתני ר' חייא כו'. פי' דלא נחית למנות אלא אותן הדברים דהוי כלאים בכרם ואינו רוצה בהשרשתן אבל שאר דברים אע"ג דהוי כלאים בכרם לא תני להו משום שרוצה בהשרשתן ומייתי ראיה מדתני ר' חייא אגודות דודאי אינו רוצה בהשרשתן אלמא דאינו אסור משום שביעית דוקא אותן הדברים שאינו רוצה בהשרשתן להכי קתני במתני' נמי דוקא לפת וצנונות:
לית טעמא דלא. צ"ל לית טעמא אלא: