כתב יד א
ה"ג אם מפני דרכי שלום למה לי בשבת של פרוטגמיא . פי' כיון דאין השאלה נחשב לכלום אלא משום איבה התירו והשאלה משום עילה מה לי בשבת של פרוטגמיא אפי' שאר שבתות נמי בשלמא אי הוי סמכינן על שאלתו כמו לעיל בשכח לעשרן איכא למימר מש"ה תני בשבת של פרוטגמיא שלא היה יכול אתמול לתקן אבל בשאר שבתות הוי כמו מזיד כדאמר לעיל דבשבת של פרוטגמיא הוי כמו פירות שלא נסמכה דעתו עליהם מע"ש אבל השתא דאמרת דטעמא דהכא משום איבה התירו ולא סמכינן אשאלתו כדמפרש לעיל דלא התירו לסמוך על שאלה בפירות שלא נסמכה דעתו אלא משום איבה א"כ מה לי שאר שבתות מה לי שבת של פרוטגמיא:
א"ר חסדא כאן שנינו שאסור לחבר שיאכל בסעודה שאין לה שם. פי' שאינה של מצוה פי' ולהכי תני פרוטגמיא שהיא מצוה להודיע לנו אגב גררא שאין החבר אוכל כו' ולא לענין מעשרות:
כתב יד ב
ה"ג אם מפני דרכי שלום ל"ל בשבת של פרוטגמייא . כיון דאין השאלה נחשב כלום רק עילה ומשום איבה התירו מה לי בשבת של פרוטגמייא אפי' שאר שבתות נמי. כשלמא היכי דסמכינן על שאלתו כגון בששכח לעשרן שפיר הני שבת של פרוטגמייא שלא הי' יכול לתקנן מאתמול משא"כ בשאר שבתות הוי מזיד כדאמרינן לעיל בשל פרוטגמייא הוי כמו פירות שלא נשתנה דעתו עליהן מע"ש. אבל הכא דלא סמכינן על שאלתו כדאמרינן דלא התירו לסמוך על שאלה בפירות שלא נסמכה דעתו אלא טעמא משום איבה למה לי בשבת וכו' בשאר שבתות נמי:
ומשני כאן שנינו שאסור לחבר כו'. לא לענין מעשרות תני של פרוטגמייא אלא מילתא אגב אורחי' קמ"ל שאסור לחבר שיאכל בסעודה שאינה שלו מצוה ולהכי תני פרוטגמייא שהיא מצוה:
ה"ג בחיבורו. תני ראו אותו מפריש שני הנאמן לשני נאמן לראשון כצ"ל. [ומוחק תיבת הנאמן הראשון וגורס תיבה תני ברישא ומוחק תיבת תני בסיפא: