מתני'. ור"ש מתיר. דתרומה קרינהו רחמנא ותרומה מותר לאונן וגם א"צ ביעור:
הרי אלו. וקשיא אהדדי דתנן במס' מ"ש פ"ה וגם נתתיו זו תרומה דמשמע שהיה מתודה אתרומה. וא"ר הילא דתמן בא"י מתרצין המעשר והבכורים אחד הנותנן ואחד הנוטלן. פירש דשם הנותן צריך להתודות שנתן בכורים כדינו לכהן. וכן הכהן הנוטל חייב לבער מן העולם בשנה שלישית וששית וצריך ג"כ להתודות שביער מהעולם. וכן אם נתן מ"ש לאחר במתנה מחויב הנוטל לבער מהעולם בשנת הביעור. אבל בתרומה אינו מתודה כ"א הנותן שרשאי אדם לעכב בידו תרומה עד שנת ג' וששית אבל שנת שלישית וששית חייב לבער מהבית ולתת לכהן אבל אין בתרומה ביעור מהעולם. שהכהן יכול להשהות התרומה אצלו לעולם. והא דתנן הכא משא"כ בתרומה קאי אוידוי דנוטל דאין כאן ביעור עולם. ור' זעירא אמר דרבנן כו'. מתרצים דיש נפקותא בין וידוי תרומה לוידוי מעשר ובכורים דמתודין על מעשר בפ"ע. כלומר אם רק מעשר נהג כדינו אזי אומר הודוי אע"פ שקרה לו אונס שנאבד הבכורים והתרומה ולא נתנן לכהן אינו מעכב הוידוי. וכן אם נתן בכורים כדינו ג"כ יכול לומר הוידוי אע"פ שהי' לו אונס בתרומה ובמעשר אבל לא נתן בכורים וכן מ"ש לא נהג מחמת אונס אך תרומה נתן כדינו אזי משום תרומה לבדו אינו יכול להתודות לומר וידוי דאין מתודין על תרומה בפ"ע. א"ר יוסי. דזאת מוכח ממתני' דתנן במ"ש פרק אחרון. הכהנים והלוים שלא נטלו חלק בארץ אין מתודין. ר' יוסי אומר מתודין דיש להם ערי מגרש. והשתא מפרש. דנראה על איזו דבר שייך וידוי בכהנים. אם על תרומה ומעשר ראשון שלו הם וא"צ לא ביעור מן הבית ולא לבער מהעולם. אלא כי אנן קיימין במ"ש וביכורים דגם הכהנים חייבין להתודות. עכ"פ שמעינן מכאן דמתודין אף בלא תרומה. וע"ז הקשה ר' הילא דמה מוכח מכאן דר' זעירא שמעינן דאמעשר בפ"ע מתודה ואביכורים בפ"ע מתודה כלומר וכי מוכח מכאן דאכל אחד ואחד לבד מתודה כדפי' לעיל דהא לכהנים יש להם להתוודות על ב' דברים מ"ש ובכורים. ועוד שמעינן מי שיש לו תרומה בפ"ע. כלומר וכי מוכח מכאן דאתרומה בפ"ע אינו מתודה. דיכול להיות מי שקיים מצות תרומה לבד ג"כ מתודה ומעשר ובכורים אינו מעכב כשם שמוכח מכאן דתרומה אינו מעכב: