הרי את מקודשת לי וכו' ואפילו קרובה לשער ראשה וכו'. עיין במ"מ שכתב והא דאמרו בגמרא דכתובות דף ע"ה ע"א הא ראה ונתפייס לעניין כתובה מיירי נראה דאין כוונתו לומר דלעניין קידושין לא אמרינן ראה ונתפייס א"כ איך כתב מקודם תוך כדי דיבור שהרמב"ם סמך על מ"ש בפרק כ"ה שאם היה יודע המומין שאינו יכול לטעון א"כ דבריו סותרים זה את זה אמנם נראה דודאי קושיית הגמרא אי אפשר דקאי על קידושין דאטו מי לא איירי דקדשה ע"י שליח ואמר לשליח קדש לי אשה ע"מ שאין לה מומין ונמצאו בה מומין דאינה מקודשת ואי אפשר לומר ראה ונתפייס דמה פיוס יש לשליח לתקוניה שדריה ולא לעבור אדעתו ולכך צ"ל דעיקר קושיית הגמרא אכתובה דקודם נשואין בדקה עכ"פ מן המומין ובגלוי אי אפשר לטעון וזהו כוונת המ"מ לדעתי דלכך לא הביא רבינו החילוק בין מומין שבגלוי משום דגמרא לא פריך אהך דקידושין ודרך רבינו שלא להביא מה שלא נאמר בגמרא ואם כי מ"מ יש נפק"מ במקדש ע"י עצמו בזה סמך אמה שכתב לקמן פרק כ"ה עיי"ש אבל כיון דקושיית הגמרא לא קאי אקידושין דיש לומר דקידש ע"י שליח לא הביאו רבינו הרמב"ם ג"כ כאן לעניין קידושין כדרכו תמיד לאחוז בדרכי הגמרא ובירושלמי דכתובות פרק המדיר הלכה ט' מבואר דהא דתנן מומין שבגלוי אינו יכול לטעון היינו בנשואין אבל באירוסין בכולם יכול לטעון עיי"ש.
הרי את מקודשת וכו' ושומא שעל הפדחת וכו'. עיין בכ"מ שהוכיח מדברי הרמב"ם דבכל שומא בעינן שתהא עומדת בפנים והקשה דהוי ליה בגמ' להקשות אהא דתנן כל שומא הפוסלות בכהנים וכו' אי דאית בה שיער ראה ונתפייס כמו דפריך לקמן וכו' וכבר תירץ הלח"מ דניחא ליה להקשות אף אטעות דקידושין משא"כ בקושיית ראה ונתפייס אין הקושיא רק אכתובה כמ"ש המ"מ אמנם תמהני איך חלק על הירושלמי פרק המדיר הלכה ט' דקתני להדיא תנא שומא שיש בה שיער בין קטנה ובין גדולה בין בגוף בין בפנים הרי זה מום ושאין בה שיער בפנים מום בגוף אינו מום במה דברים אמורים בקטנה אבל בגדולה בין בגוף ובין בפנים מום וכמה גדולה ר' שמעון בן גמליאל אומר עד כאיסר האטלקי וכו' עכ"ל והרי הדבר מבואר ובבבלי שלנו לא מצינו ראיה מכרעת נגדו א"כ איך חלק על תלמודא דבני מערבא וצ"ע.