Benei Ahuvah on Mishneh Torah, Marriage 24:23

אשת כהן שאמרה לבעלה נאנסתי או שגגתי ונבעלתי לאחר אינו חושש לדבריה וכו' ואם היתה נאמנת לו וכו' יוציא ויתן כתובה. מדברי רבינו הרמב"ם נראה דס"ל דכי היכי דפשטינן בשילהי נדרים באשת כהן שנאנסה דלא הפסידה כתובתה אף דאסורה לו דהיא טוענת דנסתחפה שדהו הוא הדין בשוגגת דחד דינא אית להו אמנם במרדכי בקידושין פרק האומר הביא תשובת ר' (שמשון) [שמעון] באומר שראה אשתו שזינתה וכתב ר"ש כמדומה לי ששמעתי מרבותי מפרשים האומרת טמאה אני לך תביא ראיה לדבריה ואינה אסורה עליו וכו' אע"פ שיש לתמוה קצת למה אינה נאמנת לאסור עצמה מגו דאי בעי וכו' אע"פ שיש קצת ראיה מהנהו אהלויי ונטפויי דמשמע אין זה אונס דמסתמא אם היה כדבריה לא הוה יהיב כתובה ואפ"ה אמרינן שמא עיניה נתנה באחר ואינה נאמנת וא"כ מותרת לו עכ"ל.
ומזה נראה לכאורה דס"ל דבנתחלף לה אחר תמורת בעלה כעובדא דהכי אין זה אונס ואסורה לבעלה ודבר זה ליתא כמ"ש לעיל וכמבואר בגמרא דיבמות דף ל"ג דהחליפו נשותיהן דמותרות לבעליהן ואמרינן הוחלפה קתני וכן במסכת סוטה דשוגג מותרת לבעלה ועל כרחך צ"ל דהא כתב מוה"ר שמעון כמדומה ששמע מרבותיו מפרשים וכו' היינו אף דמשנה שלימה היא במשנה אחרונה תביא ראיה לדבריה מ"מ יש לומר דתביא ראיה לדבריה שלא תפסיד כתובה אבל אם לא תביא ראיה מ"מ היא אסורה דשויא נפשה חתיכה דאיסורא וכשמפסדת כתובתה נאמנת באמת דלא חיישינן לנתינת עין באחר וכמ"ש לעיל באריכות בביאור דברי התוס' בכתובות פרק אע"פ ולכך הביא בשם רבותיו דהן מפרשין כפשוטו כדעת התוס' דיבמות דתביא ראיה לדבריה ואם לאו אינה נאמנת כלל ומותרת לבעלה ולא אמרינן דשויא לנפשה חתיכה דאיסורא ולזה מייתי ראיה מהך דאהלויי ונטפויי והיינו דס"ל דודאי בשוגג בנחלף לה אחר תמורת בעלה מותרת לבעלה רק דס"ל כיון דאבעי לן בגמרא שם אשת כהן שנאנסה אי מפסדת כתובתה ופשטינן דלא אבדה כתובתה היינו דוקא באונס דאמרינן מה הוה לה למעבד ונסתחפה שדהו אבל בשוגג דרמיא על נפשה למידק ובשביל כך אמרינן דשוגג צריך כפרה דהוי ליה למידק על כן לא תטול כתובה דדי לה דמותרת לבעלה אבל לומר דתטול כתובה מהיכי תיתי לומר כן הבו דלא לוסיף עליה ואפילו באונס הוה סלקא דעתא בגמרא דאבדה כתובתה מכ"ש בשוגג דלא איתמר במתניתין דאבדה כתובתה.
ומעתה ראייתו נכונה דאף דהנך עובדא דאהלויי ונטפויי מיירי באשת כהן כמ"ש הר"ן מ"מ אבדה כתובתה כיון דשוגג היה והוי לה למידק וא"כ למה אינה נאמנת למשנה אחרונה כיון דאבדה כתובתה ועל כרחך צ"ל דאף דאבדה כתובתה חוששין לנתינת עין באחר והדין מוכח כמ"ש רבותיו דאפי' במפסדת כתובתה אינה נאמנת למשנה אחרונה. ומ"ש רבי (שמשון) [שמעון] וז"ל דמשמע אין זה אונס דמסתמא אם היה כדבריה לא הוה יהיב כתובה מ"ש אין זה אונס הכוונה אין זה אונס רק שוגג ובשוגג אינה נפטרת שלא תפסיד כתובה כלל ולכך כתב אם היה כדבריה לא הוה יהיב כתובה דאף דמותרת לבעלה מ"מ אין זה אונס שלא תפסיד כתובה ואעפ"כ אינה נאמנת וא"כ הדין מוכח זהו מה שנראה לי בביאור דברי מהר"ש ונכון הוא ומעתה דין זה דשוגג תטול כתובה מבעלה הכהן שנאסרה עליו במחלוקת שנויה דדעת רבינו הרמב"ם דיש לה כתובה דומיא דאונס ודעת רבינו שמשון דלית לה דהוה לה למידק ועל כן הדין צריך עיון.