הנותן מתנה לאשתו וכו' וכן המוכרת כתובתה בטובת הנאה אותן הדמים לאשה ואין הבעל אוכל פירותיהן. כתב הרב בית שמואל סימן פ"ה ס"ק ט"ז דאם מכרה כתובתה בטובת הנאה אין הבעל יורשה באותן המעות דאל"כ איך אמרינן בפרק החובל דף פ"ט תזבן לכתובתה בטובת הנאה ותשלם לנחבל הא הבעל יורש לטובת הנאה ההוא ואיך יסכים לתתו לנחבל ועל כרחך צ"ל דאין הבעל יורש לטובת הנאה ההוא עכ"ל ולפי מה שכתב רמ"א בהגה בחו"מ סימן שפ"ח סעיף ב' דלענין מסור וניזק אם אשה מתה והניחה נכסי מלוג גובה הנמסר והניזק ממנו דלענין פסידא שוינהו רבנן לבעל כיורש והביא זאת בשם המרדכי פרק החובל ולפי זה יש לומר דהדמים שמקבלת בעד מכירת כתובתה הם כנכסי מלוג וא"כ שפיר תוכל לשלם מהן לנחבל ואין הבעל יכול לערער מחמת ירושתו דאף אם הדמים הם כאן ומתה הנחבל גובה מ"מ ואין לבעל זכות בו כלל וא"כ איך יכול לערער מחמת ירושתו אבל אם ישנן הדמים בידה ואין כאן ניזק ונחבל יש לומר דהבעל יורש אותן דמים דמי יפקיע ירושת הבעל במקום דליכא בעל חוב המוקדם ואפשר דראיות המרדכי דלגבי ניזק ונחבל שוינהו רבנן לבעל כיורש דס"ל דלגבי ניזק ונחבל שוינהו רבנן לבעל כיורש מהכא דס"ל דלא כבית שמאי דמעות מכירת כתובה הן כשאר נכסי מלוג והבעל יורש אותן דמי יפקיע כח וירושת הבעל וקשיא ליה א"כ האיך תוכל לשלם לנחבל כקושיית הבית שמואל ולזה משני דלגבי נחבל הוי במקום פסידא ושוינהו רבנן לבעל כיורש וא"כ אינו יכול לעכב כהנ"ל.