האשה כל זמן שהיא מניקה את בנה וכו' מפני שצער גופה קודם. תמה המ"מ וכן הטור סימן פ' דהא אמרינן בכתובות דף ס' ע"ב ולא תאכל עמו דברים הרעים לחלב ונראה דודאי אוכלת משל בעלה צריכה לאכול דברים שאינם מזיקים לולד כלל אף שיש לה צער דגופא כי לכוונה זו מרבה לה הבעל מזונות בשביל הולד ולא תאכל משלו דבר המזיק לולד משא"כ באוכלת משל עצמה אין ביד הבעל לעכב עליה כי צערא דגופא קודם וזהו שאמרו בגמרא ולא תאכל עמו דייקא דהיינו כשהיא עם הבעל ואוכלת עמו אז לא תאכל דברים הרעים ואינה אוכלת הרבה המזיק לולד אבל באוכלת משלה יכולה לאכול כמו שתרצה וכן כתב הב"ח והוא הנכון. ואפשר לומר דתרתי אסור לאכול אכילה גסה המזיק לולד ולאכול דברים הרעים כי כאן ודאי איכא ברי היזקא ובלי ספק הולד בסכנה וזהו שאמרו אוכלת הרבה ולא תאכל דברים הרעים דהיינו תרתי אכילה מרובה ודברים בלתי בריאים ולכך קתני זהו ולא תאכל דברים הרעים עליה דהיא אוכלת הרבה משלה אבל בחד מינייהו או אכילה גסה או דברים בלתי בריאים אין כאן ודאי סכנה וצערא דגופה קודם וכמ"ש החלקת מחוקק ולכך דייק הרמב"ם הרי היא מתאוה לאכול יותר או מאכלים אחרים ודוקא חדא מינייהו מותר זה או זה והראשון נראה יותר נכון.