Benei Ahuvah on Mishneh Torah, Marriage 20:3

האב שמת והניח בת אומדין דעתו וכו'. עיין במ"מ שכתב ובהלכות כתב שנחלקו הגאונים בזה יש מי שאומר שהשומא הוא לפחות מהעישור ולא להוסיף ויש מי שאומר דבין לפחות ובין להוסיף וכו' והנה הטור סימן קי"ג הביא מתחילה דעת הראב"ד ז"ל בסתם מבלי חולק דאם השיא הבת בחייו אפילו לא הניח אלא שיעור מה שנתן לראשונה בי"ד אומדין דעתו שהיה נותן לשנייה כדרך שנתן לראשונה והוא יטרח אחר נכסים אחרים וכופין היורשים ליתן כולו ולבסוף הביא דעת הרא"ש דאין אומדין דעתו להוסיף על עישור נכסים ודבריו נראים כסותרים זה את זה. והאחרונים הביאו בשם מהרש"ל דהיכא דהשיא האב כו"ע מודים דאמרינן אומדנא אף להוסיף ולדבריו יש להקשות אהא דקאמר בגמרא דכתובות דף ס"ח דהא דקתני השיאה להודיע כחן דרבנן דאף בהשיאה לא אזלינן בתר אומדנא דהא נמי לרבי יהודה איצטריך השיאה דאמר ינתן לשניה מה שנתן לראשונה דאמרינן אומדנא אף להוסיף וזה דוקא בהשיאה וכן תקשי מה דפריך ולימא הלכה כרבי יהודה ומשני דהו"א דוקא השיאה קמ"ל ומה קאמר הו"א הא באמת לדעת מהרש"ל איכא נפק"מ טובא דבהשיאה נוטלת הכל ובלא השיאה לא תטול יותר מעישור נכסים ודינו של זה לא כדינו של זה. וצריך לומר לתירוצו של מהרש"ל כדעת הרא"ה ז"ל דודאי שמואל ורבי יהודה סתמא קאמרי דלעולם אזלינן בתר אומדנא בין להוסיף על עישור ובין לגרוע אלא דאנן סמכינן אהא דקאמר רבא הלכתא כרבי דיהבינן עד עישור נכסים וכוותיה קי"ל ומעתה לא קשה מכל דברי הגמרא.
איברא דא"כ אין בכלל לישנא דרבי יהודה הכרע דבהשיאה יש להוסיף על עישור נכסים כיון דהוא לא ס"ל הך דעישור נכסים וגם לפי זה הא דפסק הטור דאף דעישור נכסים אינו נגבה אלא מהקרקע מ"מ השומא הוא בכל עזבון אביהם מכח קושיית התוס' דף נ"א ע"א בד"ה ממקרקעי ולא ממטלטלי וכו' דרבא פסק ממקרקע ופסק נמי הלכה כרבי יהודה ושמואל דאמרי שמין באב ומשמע אפילו מטלטלין ולכך נכנסו הבעלי תוס' בחילוק זה ונמשך הטור אחריהם ואלו דעת הטור כמ"ש לעיל לק"מ קושיית התוס' ואין כאן הכרח כלל לדין זה דודאי לרבי יהודה דס"ל דבכל מילי אזלינן בתר אומדנא אפילו להוסיף פשיטא דיש לה מן מטלטלין כיון דאזלינן בתר דעת אביה כמ"ש התוס' אבל לדידן דקי"ל רק בזה כר"י דאומדין דעתו אבל לא להוסיף אתקנת חכמים שהוא עישור נכסים וא"כ אין הלכה כרבי יהודה בכולו רק במקצתו א"כ אף גם לענין גביית קרקע ומטלטלין אין הלכה כמותו דאין לנו להוסיף אתקנת חכמים דס"ל דאין להגבותה מן מטלטלין ואין אנו משגיחן באומדן האב לבטל תקנת חז"ל ולא קשיין דברי רבא אהדדי דס"ל כר"י לילך בתר אומדנא ולא ס"ל כר"י לבטל תקנת חכמים כמ"ש לעיל ולכן נראה ברור דליתא לדברי מהרש"ל בביאור דברי הטור.
ובישוב דברי הטור נראה לענ"ד פשוט דמיירי דמת האב והניח על דרך משל אלף זהובים ואח"כ מת אביו שהוא זקנו של היורשים והניח ט' אלפים זהובים והאב נתן לבת ראשונה שהשיא אלף זהובים ולפ"ז אם אמרינן לילך בתר אומדנא ליתן לשנייה ג"כ אלף זהובים אין כאן תוספות על עישור נכסים דהעישור שמין אף בראוי ובנכסי זקנם כמ"ש הטור להדיא סימן קי"ג רק דיש מקום לומר איך נאמר דדעת האב היה ליתן לזו אלף זהובים הא כל רכושו לא היה כי אם סך זה ומזה לא ידע דימות אביו ויניח ממון וא"כ איך היה בדעתו ליתן כל הונו ורכושו לבתו והוא יהיה ריקם מכל וא"כ ודאי דלא היה דעתו להרבות לה פרנסה כל כך רק למעט וא"כ אף עכשיו דנתרבו הנכסים במות זקנם מ"מ אין להוסיף לה מכפי אומד דעת אביהם דלמעט מעישור אזלינן בתר אומדנא ולזה כתב הטור בשם הראב"ד דאומדין דעתו שינתן לשנייה ככל מה שנתן לראשונה ואף שיהיה צריך לטרוח אחר נכסים אחרים מ"מ אמרינן דודאי היה נותן לשנייה אפילו שהוא כל הונו מ"מ לא היה משנה בת אחת מן הבת האחרת וגם לזו היה נותן אלף זהובים אלו היה חי וכיון דעכשיו נתרבו הנכסים עד שאין באומדן דעת האב לגרוע תקנת חכמים להוסיף אעישור נכסים יהבינן לה בלי כושל כפי אומד הדעת והוא העישור נכסים ולא קשה מידי וטובא קמ"ל הטור בדעת הראב"ד ז"ל ונפק"מ לדידן ולענ"ד הדבר ברור בדעת הטור.