מי שצוה לתת לבתו כך וכך מעות לפרנסתה ליקח בהן קרקע וכו'. עיין בבית שמואל סימן נ"ג ס"ק א' דהשיג על החלקת מחוקק דכתב בשם הר"ן דאם הניח לה אביה קרקע והיא אומרת יעשה הבעל מה שירצה בו אם אינה בת כ' שנים אין הבעל יכול למכור כמו שהיא אינה יכולה למכור בנכסי אביה בפחות מעשרים שנה זהו דעת הח"מ והב"ש השיג עליו דקי"ל במתנה יכול הבן ליתן בנכסי אביו אפילו בפחות מעשרים שנה וזהו הוי מתנה לבעלה וכיון שקנה הבעל במתנה יכול אח"כ לעשות בו כחפצו ולא ידעתי דא"כ מה קשיא ליה להר"ן במתניתין דף ס"ט ע"ב בהא דאמר ר' יוסי וכי אינה אלא שדה והיא רוצה למוכרה הרי היא מכורה דהא קי"ל בנכסי אביו עד שיהיה בן עשרים שנה דהא מתניתין מיירי במתנה ורוצה למוכרה דקתני לאו דוקא ובמתנה לא צריך כ' שנה כלל ואי כוונת הר"ן לדייק במתניתין הלשון דקתני והרי היא רוצה למכרה ובמכירה צריך כ' שנה היא גופא קשיא במתניתין דלמה בחר המתניתין לשון שיש בו מהקושי והספק ולא נקט לשון האמיתי וכהוויתן והרי היא רוצה ליתן במתנה אלא ודאי הדבר ברור דהיא האומרת יעשה מה שחפץ בו אין זה מתנה שמסלקת עצמה ממנו רק נותנה לו בתורת נכסי צאן ברזל והוא יעשה בשדה מה שירצה אבל מ"מ הדמים חוב עליו וזהו לישנא נאמן עלי בעלי ופירש רש"י שלא יעכבם לעצמו וא"כ אין כאן מתנה רק מכירה גמורה שהבעל נתחייב לאשה בדמים ולכך אמרינן בכל דוכתי בעל בנכסי אשתו לוקח הוי ולא אמרינן מקבל מתנה הוא ובפרט בנדון הלזה שנתחייב לה דמים כשתתאלמן או כשתתגרש והרי היא מכירה גמורה ויפה כיון החלקת מחוקק דבקרקע שירשה בפחות מעשרים שנה אין לה יד למכור לבעלה וגם הבעל אין לו יד למוכרו וברור הוא וכן מוכח בגמרא שם דאמרינן במה דברים אמורים בגדולה אבל בקטנה אין מעשה קטנה כלום ודייקינן מיניה בגמרא דאע"ג דפעוטות מקחן מקח וכו' כאן שיש שליש הוה כמו אפטרופס ולכך אין מקחן מקח וקשה הא במתנה כתבו התוס' דף ע' ע"א בד"ה אבל יש שם וכו' דאפילו יש שם אפטרופס מתנתן מתנה וא"כ למה אין מעשה קטנה כלום ועל כרחך צריך לומר דכאן לא הוה מתנה רק מכירה דנתחייב לה הבעל בדמים ולכך אין מעשה קטנה כלום ופשוט הוא.