נשאת הבת אחר שגדלה וכו'. בטור סימן קי"ג הביא בשם הרמ"ה דאם נתארסה בנערות צריכה ג"כ למחות וכתב הטור ואין נראה כן לדעת התוס' ופירש הבית שמואל דהתוס' בכתובות דף ס"ח ע"ב בד"ה בין נשאו וכו' כתבו דלכך לא קתני אאירסו משום ר' שמעון ב"ר אלעזר דאמר בנשאו אבדו פרנסתן ולדידיה נשאו דוקא א"כ מר"ש ב"ר אלעזר נשמע לרבי דבאירוסין אינה צריכה מחאה ובאמת אין הדמיון יפה דבשלמא לרשבר"א דס"ל דמחאה לא מהני רק אי לא מחלה הוי לה להוציא את שלה הראוי לה מתחת ידן וזהו דוקא בנשואין אבל באירוסין אין האחין מחויבים לתת לה את שלה עד שעת נשואין וא"כ כיון שמחתה מה הוה לה תו למעבד ופשיטא דס"ל לרשב"א דמחאה לבד סגי באירוסין משא"כ לרבי דס"ל בכל דוכתי סגי במחאה א"כ אף באירוסין כשפסקו לה האחין דבר מועט והיא שתקה אבדה זכות שלה ומחלה דהוי לה למחות כמו בנשואין. אמנם נראה להיפך מדברי התוס' דהקשו דליתני נתארסו וכי תימא דקמ"ל רבותא דאפילו בנשאו לא אבדו פרנסתן דא"כ ליתני רבותא טפי אפילו נשאו ובגרו לא אבדו פרנסתן ואי סלקא דעתך דס"ל להתוס' דלרבי בנתארסה אינה צריכה למחות איך מקשים דליתני נתארסו דלא אבדו פרנסתן כיון דבאירוסין לא בעי מחאה דאפילו בלא מחאה לא אבדו פרנסתן ובנשואין בלא מחאה אבדו פרנסתן ודינו של זה לא כדינו של זה וא"כ איך ליתני נתארסו דלא אבדו פרנסתן אפי' בלי מחאה הו"א אפי' נשאו אינה צריכה מחאה וזהו ליתא דנשאו צריכה מחאה וא"כ איך ליתני נתארסו ופשיטא דאיכא רבותא בנשאו דדינו של זה לא כדינו של זה ובאמת לישנא דתוס' משמע דאירוסין ונשואין חד דינא אית ליה רק בזה רבותא טפי ולכן אפשר דגירסא ישנה שהיתה בטור הוא וכן נראה דעת התוס'.