Benei Ahuvah on Mishneh Torah, Marriage 2:9

הבת שילדה וכו'. עיין במ"מ. והלח"מ האריך ודבריו מגומגמים עיין עליו והנכון בהבנת המ"מ במה שכתב ויש לתרץ דהוא סבר וכו' דהשתא חזר ממה שכתב דסוגיית הגמרא אזלא למ"ד תוך זמן כלאחר זמן וכו' ואין אנו צריכין לזה דזה דחוק רק ס"ל לרמב"ם לילד קודם י"ב שנה אי אפשר דאז ודאי תמות אבל להתעבר תוך י"ב ולילד אחר י"ב זהו מהאפשר ולכך תני רב ביבי שמא תתעבר ושמא תמות לפי שהוא אומר לשמש במוך כל שנת י"ב ואף שתלד לאחר י"ב וליכא מיתה ודאית מ"מ יש לשמש במוך אולי תמות וס"ל לרמב"ם דאין עיבור גורם גדלות רק הלידה וא"כ אתי שפיר דמצינו בת ממאנת דנתעברה קודם שהביאה ב' שערות ומיאנה ואח"כ ילדה אבל חמותו ממאנת אי אפשר דאימת מקדשה להולד כשתלד כבר היא בעת לידה גדולה וזה דייק הגמרא בנים הרי הוא כסימנים והסימנים דוקא לאחר י"ב שנים וכך בבנים ולכך באמרו בנים עדיפי מסימנים משני אליבא דרבי יהודה ולא קאמר דבהא עדיפי דמהני אפילו בתוך זמן דס"ל תוך זמן אי אפשר לילד כלל.
ומה שהקשה המ"מ דעדיין מצינו חמותו ממאנת במקדש העובר לאחר הכרה ואותה הבת שנשאת לו מתה ואין לאחיו זרע קיימא ואף דהוי חמותו לאחר מיתה הא פסק הרמב"ם מידי כרת לא נפקא (א) מלבד דיש לומר דס"ל לרמב"ם דאינם קידושי דאורייתא ולכך פסק לקמן פרק ז' מהלכות אישות הלכה ט"ז דיחזור ויקדשנה שלא יהיו בקידושין דופי וכן כתב רבינו בפירוש המשניות לקידושין פרק ג' וז"ל ומה שמתחזק אצלי צריך שיקדש אותה אחר שנולדה ואז מותר לבוא עליה לפי שמן העיקרים שבידינו שאין אדם מקנה לחבירו דבר שלא בא לעולם ואמנם אמרנו דבריו קיימין להחמיר שהיא נעשית אשת איש עכ"ל וא"כ איך פוטרת צרתה. אף גם יש לומר דהא לא קשיא ליה להמ"מ דלמא במקדשה לאחר שמיאנה דבמשנה משמע שהיתה צרתה כשהיתה חמותו וע"ז קמ"ל דמ"מ כשמיאנה צרתה חולצות או מתייבמות משא"כ בנעשה חמותו לאח"כ פשיטא דצרתה חייבת ביבום דמעולם לא היתה צרת ערוה כלל ופשוט הוא. ולפי"ז גם בקושיית המ"מ יש לומר דודאי אף המקדש עוברה לאחר הכרה מ"מ הקידושין אינם חלין אלא לאחר הלידה ולכך בעינן שצריך לקדש כשתלד דאז חיילי קידושין והוי כאומר התקדשי לאחר שלשים יום דאז חיילי קידושין וברור המקדש עובר וקודם לידה בעל אחותה דפטור מקרבן אף שנולד אח"כ והיא נקבה דאז עדיין לא גמרו קידושין ולפי"ז איך תפטור צרתה מן חליצה ויבום כיון דאינה ערוה גמורה לחייב כרת ושגגתה חטאת ולאחר שתלד כבר מיאנה בנתים ומעולם לא היתה צרתה צרת ערוה שיש בזדונה כרת וכו' וזה פשוט.
ויש להרמב"ם ראיה דמתורצת בזה קושיית התוס' במשנה בד"ה בתו וכו' דדחקו התוס' דלקמן אמרינן דבאונסין לא קמיירי דהא בתו על כרחך באונסין דאל"כ היינו בת אשתו ולפי הרמב"ם ניחא דודאי מזנות לא ביקש התנא לומר דאטו ברשיעי עסקינן אבל במשנה יש לומר בתו שלקח קטנה ונתעברה ומיאנה ואח"כ הולידה בת והרי היא אסורה עליו משום בתו אבל לא משום בת אשתו דהממאנת מותר בקרובותיה ואין כאן איסור זנות כלל משא"כ לקמן גבי אסורה לזה וכו' ליכא למימר בכה"ג דאף דתאמר דמיאנה מראובן מ"מ האיך נשאת לשמעון אם בנשואין אי אפשר ליקח לשמעון בת ראובן שהולידה הממאנת דהוי בת אשתו וגם בשמעון למאן אי אפשר שכבר הולידה בת לראובן ובנים הרי הוא כסימנים ועל כרחך בא עליה שמעון בזנות כמ"ש התוס' שם דף ט' ע"ב ד"ה בתו וכו' ומאונסין לא מיירי ודברים נכונים וברורים יש כאן.
(א) אמר המגיה כן כתב הרמב"ם פרק ב' מהלכות איסורי ביאה וז"ל שם הלכה ח' בא עליהן לאחר מיתת אשתו הרי אלו בכרת ואין בהן מיתת בי"ד וכו' ועיי"ש במ"מ והא דלא מפרש הרב ז"ל כמו שמפרש רש"י במתניתין בד"ה ואי אתה יכול לומר בחמותו וכו' שכבר ילדו מאחר קודם שנשאו לאחיו משום דהרב אזיל לשיטת הרמב"ם דאי אפשר לה לילד בקטנות א"כ על כרחך נשאת לאחיו אחר העיבור מראשון קודם לידה א"כ על כרחך נשא אחיו מעוברת חבירו ועביד איסור ומזה לא מיירי מתניתין משא"כ לרש"י דס"ל דאפשר לילד בקטנותה יש לומר דנשא אותה אחיו בקטנותה אחר לידה ולא עביד איסורא משום מנקת חבירו דיש גוונא שאין בו משום מנקת חבירו כמבואר בגמרא ופוסקים על כן מפרש רש"י בכה"ג דאי אפשר לה למאן שכבר ילדה והא דלא מפרש רש"י כמו שמפרש הרב דמיירי שנשא אחיו חמותו והוליד ממנה בת ולקח אחיו את הבת ומתה די"ל דרש"י אזיל גם בזה לשיטתו דס"ל דאם מתה הבת אין בו כרת בחמותו רק איסורא בעלמא (ועיין בתוס' דף ב' ע"ב ד"ה ואי אתה יכול לומר בחמותו וכו' ובמהרש"א שם).
ומ"ש המ"מ דיש להראב"ד החולק וס"ל דמשעת עיבור קרויה גדולה ראיה מסוף פרק נושאין על האנוסה דף ק' ע"ב והיינו דטרח הגמרא על אשה שלא המתינה ג' חדשים ונשאת לשני למצוא מקום שיהיה שלא בזנות ויהיה בעל ראשון ושני קיים ולא יהיה נפסל לכהונה ומוקי לה בממאנת ומקשינן ממאנת מי ילדה וכו' ולהרמב"ם הא מעיברה כשהיא קטנה נראה דלק"מ דהא קתני במתניתין מי שלא וכו' היו לה בנים מראשון ושני וכו' היו לו אחין שלא מאותה האם וכו' היו שניהם כהנים וא"כ כל המשנה מיירי בחד גוונא ואי מיירי בממאנת איך אפשר לומר דיש להוליד אחין מהראשון מאותה אם אלא ודאי על כרחך שהולידה קודם שנתעברה בזה הספק וכבר נתגדלה ואיך אפשר לממאן ומדרישא לאו בממאנת סיפא נמי לאו ממאנת וזה פשוט (ב).
אך מהך דפרק אלו נערות דף ל"ח ע"ב דבעי רבא יש בגר בקבר וכו' דאמרינן דאי אפשר שתלד קודם ימי בגרות ואם אפשר להתעבר בקטנותה אפשר לה להוליד בחדשי נערה קשיא ונראה דקושיא זאת הקשו התוס' ביבמות דף י"ג ע"א בד"ה משום צער לידה דלרב זביד דאמר בנים אי אפשר בלא סימנים רק מחמת צער לידה נשרו תבדק בעודה מעוברת עיי"ש אין הכוונה על חמותו שתמאן דאי אפשר למאן רק אחר לידה ובשעת לידה נשרו הסימנים ומה שכתב הנימוקי יוסף דכוונת התוס' במקדש העובר במעי אמה מלבד דכתבתי לעיל דליתא אף גם התוס' לא ס"ל כרמב"ם ופסקו דאינו מקודשת במסכת קידושין דף ס"ב ע"ב בד"ה ואמר רבי חנינא וכו' רק קושיית התוס' דא"כ מצינו אפשרות לקטנה שתהא מתעברות דהיינו בבדיקה ולית לה סימנים א"כ קשיא על גמרא דכתובות ושפיר מיבעי אי יש בגר בקבר דנתעברה בקטנות והולידה בגדלות בששה חדשי נערה ודברי התוס' נכונים ומהרש"א הניח בצ"ע ולפי מה שכתבתי לא קשה מידי אמנם לרמב"ם קשיא בדוחק יש לומר דסוגיא דכתובות אזלא להך מ"ד כסתמיה דשמעתין דהתם דס"ל שמא תתעבר ותמות ודאי כמ"ד גבול יש וכו' ועל זה פריך לרבא דס"ל לדוחק דמילתא דרבא יהיה רק אליבא חד מ"ד והוי ליה לפרש ומהדר בגמרא לפרש מילתיה דרבא אליבא דכו"ע ויותר נראה לי דהא דנקט הרמב"ם בת ממאנת לאו דוקא ממאנת רק קידושי טעות דיכולה לחזור אפילו בנה מורכב על כתפה והדבר צריך תלמוד (ג).
(ב) אמר המגיה לפי מה שמפרש הרב המחבר צריך להיות הא דפריך בגמרא בפשיטות ממאנת מי קא ילדה לאו מסיפא דמתניתין דהן אינן מטמאין לו קא פריך דהא שפיר משכחת לה רק משום דצריך להיות דומיא דרישא וברישא אי אפשר לממאנת להוליד אחין מן הראשון מאותה אם.
(ג) אמר המגיה אל תתמה איך קרא הרמב"ם קידושי טעות ממאנת שכן במסכת נדה דף נ"ב ע"א קרא לה בגמרא החוזרת מחמת קידושי טעות ממאנת דכן איתא התם שאע"פ שבנה מורכב על כתפה ממאנת והולכת.
ועוד יש לומר בהך דכתובות דהא דאמרינן כשנתעברה תוך י"ב שנה עדיין קטנה היא ולא הוי כסימנים משום דקי"ל תוך זמן כלפני זמן וס"ל לרמב"ם דהוא הדין בבנים כמ"ש רש"י ולכך כתב הרמב"ם כשתלד לאחר י"ב שנה ולאו דוקא תלד אלא ה"ה מעוברת כמ"ש התוס' דלידה לאו דוקא אבל תוך י"ב שנה לילד אי אפשר ולהתעבר אפשר מ"מ לא הוי כסימנים דהוא בתוך זמן אבל למאן דאמר תוך זמן כלאחר זמן א"כ כשתתעבר תוך י"ב שנה בנים הוי כסימנים אפילו עיבור בעלמא והרי היא נערה דהוי כלאחר זמן ומעתה הגמרא בכתובות פריך לרבא דבעי יש בגר בקבר וכו' הא אי אפשר להתעבר בקטנות דאי תעבר הרי היא גדולה כמ"ש הנימוקי יוסף ביבמות ומה תאמר דאי תעבר קודם י"ב שנה עדיין היא קטנה א"כ תפשוט דס"ל לרבא דתוך זמן כלפני זמן ובבבא בתרא דף קנ"ה ע"ב דחיק דהך מילתא דרבא דס"ל תוך זמן כלפני זמן לאו בפירוש אלא מכללא אתמר ודחינן דאין הכרע בדברי רבא עיי"ש וקשה תפשוט מהך מילתא דרבא וזה דרך התלמוד בכל מקום ואתיא שפיר (ד) וס"ל לרמב"ם דהך תוך זמן גבי בן י"ח ובן עשרים שנה עם הך תוך זמן דסימנים במסכת נדה חד דינא אית להו.
(ד) אמר המגיה ולא תקשי לדברי הרב המחבר אי ס"ל לרמב"ם דחד דינא אית להו א"כ תפשוט מהא דאמר רבא בפירוש במסכת נדה דף מ"ו ע"א דתוך זמן כלפני זמן דזה אינו קושיא דהא אמרינן התם דרב שמואל בר זוטרא מתני לשמעתא דרבא בהאי לישנא אמר רבא קטנה כל שתים עשרה שנה ממאנת והולכת וכו' ומפרש רש"י ממאנת והולכת ואין חוששין שמא הביאה שתי שערות דאפילו הביאה שומא נינהו והיינו תוך זמן כלפני זמן עכ"ל ולדברי רש"י משני הלשונות מוכח דס"ל לרבא תוך זמן כלפני זמן אבל הרמב"ם יש לומר דס"ל כשיטת התוס' שם בד"ה קטנה וכו' דהוכיחו שם דפסקינן תוך זמן כלפני זמן וסיימו בסוף הדיבור וז"ל וגם בלישנא קמא פסק רבא בהדיא דתוך זמן כלפני זמן עכ"ל ואי ס"ד דתוס' ס"ל כרש"י מה זה דכתבו דללישנא קמא פסק רבא כן הא על כרחך גם בלישנא בתרא פסק כן אלא על כרחך דהתוס' הוי קשה להו לפירש רש"י מה איכא בין לישנא קמא לבתרא ואי משום דללישנא בתרא לא אמר בפירש דתוך זמן כלפני זמן מה נפקא מיניה אי אמרה בפירש או לאו כיון דעל כרחך ס"ל כן גם ללישנא בתרא משו"ה מפרשי התוס' דללישנא בתרא לא מוכח מידי דס"ל לרבא דתוך זמן כלפני זמן כיון דמיירי דבדקו ולא אשכחו כדאמרינן בגמרא א"כ תוך י"ב שנה ממאנת כיון דליכא חזקה דרבא לא אמרינן שנשרו אבל לאחר י"ב שנה דאיכא חזקה אינה ממאנת דשמא נשרו אבל אי בדקו ואשכחו סימנים יכול להיות דס"ל לרבא דתוך זמן כלאחר זמן וכיון דאיכא תרי לישנא אינו יכול לפשוט האיך ס"ל לרבא גם מהכא והוא פשוט.
ויש לי תימה על מה שכתב הרמב"ם הבת שילדה וכו' ולא כתב נמי הבן שהוליד אחר י"ג שנה דהרי הוא בחזקת גדול כאלו הביא שתי שערות דקטן אינו מוליד כמבואר פרק בן סורר ומורה דף ס"ח ע"א ופסק הרמב"ם בהלכות גזילה פרק ח' הלכה ז' דקטן אינו מוליד וכן פסק בהלכות ממרים פרק ז' הלכה ו' דכל ימיו של סורר ומורה אינו אלא ג' חדשים משעה שראוי להוליד עד שיוכר העובר הרי דפסק להדיא דקטן אינו ראוי להוליד וא"כ הרי כיון דחזינן דמוליד על כרחך דהביא סימנים ואין כאן מקום פקפוק אם לא שנאמר דס"ל לרמב"ם דאינו במציאות שיוליד עד שיהיו לו שתי שערות וא"כ מה קמ"ל פשיטא כשיש לו ולד על כרחך שהיה לו שתי שערות אבל בנקבה נראה מדברי הגמרא דאמר בנים הרי הם כסימנים שהוא במציאות בנקבה שלא תהא לה ב' שערות אעפ"כ תלד רק דבנים הם סימני גדלות כמו ב' שערות וא"כ טובא קמ"ל אע"ג דראינו שאין לה שערות מ"מ הרי היא גדולה משא"כ בזכר אינו במציאות בו כלל שיוליד ולא יהיו לו ב' שערות ואין כאן רבותא כלל ולפי זה כשראינו שמוליד ולא בדקו אותו הרי הוא בחזקת גדול שהביא ב' שערות לאין ספק ועיין בבית שמואל בסדר חליצה ס"ק כ"ז.