בת
הממאנת וכו'. עיין בהשגת הראב"ד ובמ"מ ועיין מש"כ לעיל בפרק שני מהלכות אישות אמנם המ"מ והר"ן תמהו מנין לו להרמב"ם דין זה ואין לו שורש בגמרא דמאחר שהממאנת אין לה עיקר כתובה מאין לו לרבינו שיהיה לבתה מזונות שהם מתנאי כתובה והבית שמואל בסימן קי"ב ס"ק י"א רוצה לחלק בין מיאון לקדושי טעות דגבי מיאון אם יש לה כתובה בעת הנשואין אלא אחר כך גרמה לעצמה הפסד מצד מיאונה אז לא הפסידה בתה זכות שלה אבל בקדושי טעות אז למפרע לא הוי נשואין כלל עכ"ל ולא ידעתי דגם במיאון אמרינן דעקריה לקדושין קמאי ולכך מותרת בקרוביו וצריך לומר דס"ל לרמב"ם כמו דאמרינן דממאנת יש לה תוספות דזה כתב לה מחמת חיבת ביאה כמבואר בפרק כ"ד מהלכות אישות כן הדבר בתנאי מזונות שהוא הכל מחמת תוספות וחיבת ביאה שמוסיף לה מחמת חיבת נשואין ומ"מ טובא יש לחלק ביניהן והדבר צ"ע.
ואולי היה להרמב"ם קצת ראיה מהא דאמרינן בכתובות דף ק"ב ע"ב דלכך מזון הבנות אינו גובה ממשעבדי דלמא צררי אתפסיה והקשו התוס' שם בד"ה אימר צררי אתפסינהו וכו' הא אמרינן לקמן דף ק"ז ע"א גבי פוסקין מזונות לאשת איש דאיכא בינייהו קטנה דלא מתפיס ליה צררי וא"כ במת והניח בנות קטנות לגבי ממשעבדי ועיין בתוס' שתירצו בדרכים שונים ולהרמב"ם ס"ל דהא דאמרינן לקמן דלקטנה לא מתפיס צררי היינו קטנה יתומה ולכך אינו מתפיס לה צררי דחושש שמא מחר תמרוד ותמאן ותצא בצרור הכסף שהיה מתפיס לה ולכך אינו מתפיס צררי משא"כ למזון בנותיו מתפיס צררי אפילו כשהן קטנים ביד קרוביהם שיהיו נזונות עכ"פ אך קשה א"כ קטנה הראויה למיאון שיש לה בת ומת הבעל לגבי ממשעבדי דאף לבת לא מתפיס צררי דאולי תמאן ותצא וא"כ אין לבתה מזונות ועל כרחך צריך לומר דאף בת הממאנת יש לה מזונות וא"כ מתפיס לה צררי עכ"פ.
Loading...
19:14
1
Loading...