מי
שצוה בשעת מיתתו וכו' נתן כל נכסיו במתנה לאחרים וכו'. הרב רמ"א בדרכי משה סימן ק' כתב דדברי המרדכי פרק יש נוחלין סותרים זה את זה דכתב בנותן לבתו במתנת בריא מהיום ולאחר מיתה שתטול כאחד מהבנים דלא נקראים משעבדי לענין שלא תהא האשה גובה כתובה מחלקה ולענין כתובת בנין דכרין כתב בסוף הפרק דהוי כנכסים משועבדים ואין גובין הימנה כתובת בנין דכרין עיי"ש ונראה לחלק דבשלמא כתובה דודאי חל שעבודה אף על מתנה גמורה דהא כתובה גובה ממשעבדי רק דנימא דיש כאן חלק הבנים הנקראים בני חורין ואין גובין ממשעבדי במקום שיש בני חורין זה לא שייך כאן דזה אמרו חכמים לתקנת הלקוחות וזה לא שייך בנותן לבתו כנ"ל דמה תקנה יש כאן דמסתגי בשקלית כאחד מהבנים ולא יותר כמ"ש המרדכי משא"כ בכתובות בנין דכרין דאין שעבודו חל כלל אנכסים משועבדים וא"כ על מתנה זו לא חל כלל שעבוד כתובת בנין דכרין ואיך נאמר בסברא להיות חל עליו מה דתקנו חז"ל דכתובת בנ"ד ירתון תנן ולא חל כלל אמקבל מתנה שעבודא וכי בסברא כל דהוא נימא דיחול עליו שעבוד במה דתקנו חז"ל דלא יחול כלל וזה ברור.
ועוד יש לומר בשלמא בכתובה אם אתה דוחה אותה אצל הבנים ליטול מחלקם א"כ הבת נוטלת יותר מהבנים וזה לא היה דעתו דדעתו היה שתטול כאחד מהבנים משא"כ בכתובת בנין דכרין מיירי דהבנים רוצים ליטול חלק בראש כתובת אמן ובהנשאר לחלוק בשוה עם הבת ולפ"ז היו הבנים נוטלין יותר מהבת וזה לא היה דעתו של הנותן ולכך אמרינן דהוי כמשעבדי ואין להם ליטול כתובות בנין דכרין כי אם יחלקו בשוה וזהו כוונת הנותן באמת ולק"מ ולעולם אזלינן בתר דעת הנותן ואם אתה עושה כמתנה בעלמא תהיה הבת נוטלת ביותר אמרינן דעתו היה לירושה ואם אתה עושה כירושה תהיה הבת נוטלת בפחות וזה ודאי לא היה דעתו אמרינן דכוונתו למתנת בריא ואתי שפיר ולק"מ.