Benei Ahuvah on Mishneh Torah, Marriage 17:16

היתה כתובתה ארבע מאות זוז ומכרה לזה במנה שוה בשוה ולאחרון שוה מאה ודינר במאה של אחרון בטל ושל כולם קיים. הרב בית שמואל סימן ק"ג ס"ק י"ג כתב להרמב"ם דס"ל בפרק א' מהלכות שלוחין דהאומר לשלוחו מכור כור ומכר לתך בטל המקח על כרחך מיירי כאן בקטיני והרמב"ם קיצר פה באלמנה וסמך עצמו אמה שכתב בהלכות שלוחין והדבר דחוק ולולי פירש הב"י דהרמב"ם ס"ל דאלמנה שאני הייתי אומר דס"ל לרמב"ם דהא דאמרינן במסכת כתובות דף צ"ט ע"ב פשיטא אמר לאחד ולא לשנים וכו' הוא על דרך מה הוה עלה כמ"ש התוס' שם בד"ה אמר לאחד וכו' בסופו בשם רבינו חננאל דהיינו להס"ד אמרינן אפילו אמר מכור לי כור ומכר לשנים לזה לתך ולזה לתך הוה המקח בטל אבל כי אמרינן פשיטא וכו' אסקינן דדוקא אי אמר לו מכור לי כור והוא לא מכר רק לתך בזה מקחו בטל דאין דעת המשלח נוחה למכור על ידי שליח לתך והוא יחזור אח"כ אלוקח למכור לו לתך אחר ודעתו היתה למכור בית כור ביחד אבל אי מכר השליח הבית כור רק מכרן לשנים לזה לתך ולזה לתך בזה אמרינן דאי אמר לאחד ולא לשנים קפידא הוה אבל סתמא נחלקו בו אמוראי וקושיית הגמרא שם מהמשנה הוי אי להס"ד דאמרינן אפילו מכרן לשנים לזה לתך ולזה לתך וכן למסקנא למאן דאמר שם אפילו סתמא דוקא לאחד אבל לפי מה דפסקינן כמ"ד דוקא בלא מכר רק לתך והשאיר לתך למוכר הוא דהוה קפידא או דאמר בפירוש לאחד ולא לשנים אבל באמרו סתמא ומכר לזה לתך ולזה לתך עד שלא נשאר למוכר כלום אין כאן ביטול מקח לא קשה מקושיית הגמרא ממשנה ודברי הרמב"ם נכונים ולק"מ כי הן דבריו בהלכות שלוחין.
אמנם דעת הב"י וכן בש"ע חו"מ סימן קפ"ב משמע דכל דמכר לזה לתך ולזה לתך אפי' בסתמא בשני שטרות הוה ביטול מקח ומעתה קשה ממתניתין דכאן ואפשר לומר דלשיטה זו ס"ל לרמב"ם כדעת ר"ת שהביאו התוס' הנ"ל כמו שמשמע בחו"מ וכן כתב הב"י כאן ולפי זה לא קשה מידי דודאי אפושי שטרא להחתים עדים כו"ע מודים דחיישינן וזה לא שייך באלמנה כמ"ש הב"י רק למ"ד אפילו בסתמא לאחד ולא לשנים הטעם משום אפושי בעלי דינין וזה שייך אף בכתובה וא"כ הא דפריך מהך דהיתה כתובתה ד' מאות פריך לרב הונא דס"ל אפושי בעלי דינין חיישינן וגם בכתובה יש אפושי בעלי דינין אבל לרב חסדא דלא חייש לאפושי בעלי דינין רק לאפושי חיתום שטרות לא קשה מכתובה. והא דפריך ממתניתין אאבעיא ראשונה דמיירי לפירוש ר"ת באפושי שטרא מהך דכתובה עיין במהרש"א דהקשה ג"כ דלמא איירי בשכבר חתמו העדים (ולא הבנתי לשונו דבכתובה אף דלא חתמו העדים מה טרחא איכא ליתומים הלא האלמנה חותמת השטר וכמ"ש הבית יוסף להדיא) ולא תירץ כלום וצ"ל דלהס"ד ס"ל לגמ' דאפושי שטרא ואפושי בעלי דינין שוים וא"כ שפיר מביא ראיה מאפושי בעלי דינין לאפושי שטרא אבל למסקנא דמחלק בין אפושי שטרא לאפושי בעלי דינין לא קשה מידי מכתובה רק אליבא דרב הונא ולא אליבא דהלכתא ולק"מ.
שם במגיד משנה ודעתו שדין נכסי צאן ברזל ותוספות כדין העיקר והב"י בשם הריטב"א כתב ההיפך ומהך מתניתין היתה כתובתה ד' מאות זוז וכו' דמיירי שמכרה שלא בבית דין דאי בבית דין איך מקחה בטל אי מכרה שוה מאה ודינר במאה הא בב"ד שיעור אונאה שתות בעינן ועל כרחך במכרה שלא בבי"ד וד' מאות זוז על כרחך תוספות או נכסי צאן ברזל המה דאין כתובה מתקנת חכמים יותר ממאתים זוז ובי"ד של כהנים שהיו מגבים ד' מאות זוז מתורת תוספות היו מגבים אפ"ה אין ראיה די"ל דמיירי בנשואה ויש לה מזונות אפילו לתוספות כמ"ש הרמב"ם בפרק י"ח הלכה כ"ח עיי"ש וכל היכא דאית לה מזונות אף הריטב"א מודה דמוכרת שלא בבי"ד וכל הספק במקום דלית לה מזונות.