היתה
כתובתה מאתים ומכרה שוה מאתים במנה נתקבלה כתובתה. הטור בסימן ק"ג באה"ע פסק כדעת רבינו חננאל דבפלגא יש ביטול מקח ולכך מוקי לה בהוזל ואינו שוה אלא מנה וכתב והיא רוצה לקיים המקח נתקבלה כתובתה ולא אמרינן כיון שהיה המקח בטעות לא תצא הקרקע מחזקת יתומים וברשותם הוזל אלא כיון דמתחילה היה שוה מאתים כאלו כוונה לקנות הקרקע ונתקבלה כתובתה ואינה חוזרת ליתומים. ותמה הרב ב"י דמה איריא דרצתה לקיים המקח אפילו לא רצתה נמי דהא מתחילה היה שוה מאתים ואמרינן דהוי כאלו כוונה לקנות הקרקע. והב"ח תירץ דאם אינה רוצה א"כ הדברים בטלים מעיקרא ולא היה כאן מקח כלל מעולם ואיך נאמר דהיא כוונה לקנות אבל כיון דהיא רוצה במקח שפיר אמרינן דהוי כאלו כוונה לקנות הקרקע וכו' עכ"ל. וצ"ל דאף דהיא רוצה במקח מ"מ אצטרך להך סברא דאמרינן דהוי כאלו כוונה לקנות וכו' דאם לא כן המקח בתחילה כמאן דליתא דמי דהיה ביד שניהם לחזור ולא יצאה הקרקע מחזקת יתומים ועכשיו דנתרצית למקח הרי הוא כמכרה עכשיו ועכשיו הוא בשויה מנה ולא יהיה נחשב לה רק למנה בעלמא ולזה אמרינן דהוי כאלו כוונה לכתחילה לקנות והרי הוא לה במאתים.
ויש להב"ח ראיה מהתוס' ומהטור דכתבו על הא דשוה מאתים במנה כשהוזל המקח ואינו שוה אלא מנה וקשה דלמא מיירי כשהיא רוצה לקיים המקח עם הלוקח וליכא כאן ביטול מקח כיון שהיא רוצה בקיומו של מקח ועל כרחך צ"ל דא"כ מה קמ"ל דנתקבלה כתובתה פשיטא דהא בידה לחזור מהמקח ויגיע הקרקע ליתומים בשויה והיא דאינה רוצה לבטל המקח ומפסדת ליתומים ועל כן קמ"ל דמתחילה בשעת המקח טעתה והו"א כיון דרשות לה למכור בנכסי יתומים מה הוי לה למעבד אם טעתה כיון דברשות קעבדה אבל אם עודנה עומדת בטעותה ואינה חוזרת פשיטא דההפסד לעצמה ולא של יתומים כלל ועל כן צ"ל דהוזלו הנכסים וא"כ אף אם תחזור במקח אין ליתומים ריוח ולא הפסד במניעת החזרה. אך עדיין קשה מ"מ מנא לן דהוזלו דלמא באמת לגבי לוקח יש בידה לחזור רק דמתניתין קמ"ל דלגבי יתומים נתקבלה כתובתה דהא אמרינן מתחילה כוונה לקנות הקרקע מיתומים והרי היא יוצאת מרשות יתומים וכמ"ש התוס' והטור ואין לה פתחון פה על יתומים ואם היא לא תרצה לקיים המקח לגבי לוקח הדין בינה ובין הלוקח ומזה לא מיירי מתני' ויקוב הדין ביניהם. ועל כרחך צ"ל דכשהיא חוזרת ומבטל המקח לא אמרינן דהקרקע בחזקת שלה כיון דמתחילה ולמפרע המקח בטל וכאלו לא נעשה דבר חשבינן ליה ואי לא חוזרת ורוצה בקיומו של מקח קשה כהנ"ל דמה קמ"ל פשיטא דנתקבלה כתובתה כיון דמפסדת ליתומים עוד היום ועל כן צ"ל דהוזלו ולכך אף דרוצה בקיומו של מקח אינה מפסדת ליתומים וטובא קמ"ל דלא תימא כקושיית התוס' כיון דבידה לחזור מתחילה א"כ המקח נעשה שלא כדין וברשות יתומים הוזלו וגם דלא תימא כמ"ש לעיל כיון דברשות מכרה מה הוי לה למעבד אם טעתה ועכשיו אם תחזור אין תועלת ליתומים וא"כ יהיה ההפסד על יתומים קמ"ל דלא ודברי הב"ח מוכרחים.
איברא דבירושלמי שלפנינו לא הוזכר בשוה מאתים במנה שהוזלו הנכסים דעל שוה מאתים במנה אמר ניחא רק על שוה מנה במאתים פריך הא הלוקח יחזיר וא"כ איך יגיע ריוח ליתומים ועל זה משני כשהוקרו הנכסים אבל על שוה מאתים במנה אמר ניחא והיינו כנ"ל דאין צ"ל דהוזלו כלל והתוס' העתיקו בשם הירושלמי שהוזלו אולי גרסא אחרת היה לתוס' בירושלמי או דקחשיב במה שכתבנו לעיל לסברא נצבת וקיימת עד שהדבר מוכרח בעצמו ואם לא נכתב ראוי שיכתב בשוה מאתים במנה דמיירי דהוזלו וצריך עיון.
והנה הרב בית שמואל בסימן ק"ג ס"ק י"א כתב ונשמע מזה אפילו אם מכרה בלא בי"ד מ"מ בדאוזיל קיימיה ברשותה אף לדעת הפוסקים דס"ל אם מכרה בלא בי"ד המכר בטל היינו היורשים יכולים לבטל אבל בדאוזיל קיימיה ברשותה וכו' עכ"ל ולא הבנתי מאין למדו הב"ש כי המשנה איירי כשמכרה שלא בבי"ד מומחים אבל מכרה בבי"ד של הדיוטות דרשות בידה למכור ולכך כשמכרה שוה מאתים במנה אע"ג דאוזיל מ"מ בשעת מכירה ג"כ נחלטו הנכסים לכתובתה ואין לה עוד על יתומים אבל במכרה שלא בבי"ד הדיוטות דדעת הפוסקים הללו דאין מעשיה כלום א"כ הלא לא נעשה דבר ומעולם לא יצאו נכסים מרשות יתומים בשום אופן ובמה יהיו הנכסים מוחלטים לאשה עד שיהיה אחריות הזול על האשה לא מצאתי שום רמז ראיה לזה ואם כוונת הב"ש לזה כיון דכתבו התוס' בלשונם והרי היא כמי שנתכוונה לקנות הקרקע באותו שעה והיה קשה לו יהיה דנתכוונה לקנות הקרקע לעצמה מ"מ הא אין מכירתה כלום דאלמנה ששמה לעצמה בבי"ד של הדיוטות (לדעת אלו הפוסקים דס"ל דמכרה בינה לבין עצמה אפילו לאחרים מכרה בטל) אין מכירתה כלום ועל כרחך צ"ל בהוזלו אמרינן דמכירתה מכירה ומיניה במכרה לאחרים בינה לבין עצמה ג"כ בהוזלו אמרינן דמכרה קיים לטובת היתומים דמאי שנא האי מכר בטל מהאי מכר בטל הדבר צ"ע דודאי יש לדחות דאף דאלמנה ששמה לעצמה היינו כשאנו רואים דמחזקת השדה לעצמה ויש כאן חשדא וגם מי מחזיק בידה אבל זה שמכרה לאחרים רק אנו אומרים דהוי כאלו קנתה השדה לעצמה בזה לא שייך מאן שם לך ובזו ג"כ אפשר לומר בדעת הטור דלכך בעי שלא תחזור האשה במכירה דאי חזרה א"כ בטלה הדבר עם לוקח ונשאר השדה לאשה ולגבי אשה אמרינן מאן שם לך והדבר בטל ואף דאמרינן דנתכוונה מתחילה לקנות מה בכך אף דקנתה לגמרי אמרינן מאן שם לך ומי מחזיק בידה והרי הנכסים בחזקת יתמי אבל כשהיא אינה חוזרת א"כ הנכסים בחזקת לוקח בזו שפיר אמרינן דהוי כאלו מתחילה קנתה השדה לעצמה במאתים ולא קאמרינן מאן שם לך ומי מחזיק בידה דהנכסים הם מוחזקים ועומדים ביד לוקח ולא אמרינן הך דכוונתה לקנות השדה לעצמה אלא לגרע כחה נגד יתומים.
היתה כתובתה מאה ומכרה שוה מאה ודינר במאה מכרה בטל. הלח"מ תמה למה לא פסק כרבן שמעון בן גמליאל דאמר לעולם מכרה קיים עד שתשייר בשדה ט' קבין וכו' דהלכה כרשב"ג במשנותינו עיי"ש וכבר כתב הרי"ף בפרק הפרה ובסוף בבא בתרא דליתא להך כללא ולא פסקינן הלכתא כרשב"ג אלא היכא דמסתבר טעמיה ולק"מ.