אלמנה בין מן הנשואין ובין מן האירוסין וכו' אבל הגרושה לא תמכור אלא בבית דין מומחין. עיין במ"מ ובכ"מ במ"ש שכאן פסק דלא חיישינן לחינא ואלו בפרק י"ב מהלכות מלוה ולוה לענין נזקקין לנכסי יתומים קטנים בכתובות אשה פסק דהדין כן אפילו בגרושה ועל כרחך הטעם משום חינא עיי"ש ונראה דכל זה לגירסת הרי"ף והרא"ש דגרסו כאן במסכת כתובות דף צ"ז ע"ב רב יהודה אומר לפי שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבי"ד אבל לגירסא דידן ר' יוחנן אמר לפי שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבי"ד וכו' ואלו ר' יוחנן גופיה לפי מה שמפרש אמימר קאמר בפרק שום היתומים דף כ"ב ע"א גבי יתומים קטנים הטעם משום חינא ועל כרחך צ"ל דלא תליא זה בזה ואף דאמרינן התם משום חינא כאן הטעם משום שאין אדם רוצה שתתבזה וכו' ופשוט הוא והנה הטור באה"ע סימן ק"ג בנשאת לא תמכור אלא בבי"ד וכתב הב"י משום דלא שייך ביה חינא ובאמת לכאורה קשה לדבריו דהא הטור פסק גרושה לא תמכור אלא בבי"ד ש"מ דאין הטעם משום חינא ועל כרחך צ"ל כמ"ש הבית שמואל בסימן הנ"ל ס"ק א' דאף למ"ד אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבי"ד בנשאת לאחר אינו מקפיד ואפשר לומר דלא ס"ל לב"י הך סברא וכמ"ש הר"ן רק דהך סברא בנשאת תליא אי הטעם משום חינא וגם ס"ל לב"י דלהטור מספקא ליה כמאן הלכתא אי כמ"ד משום חינא ואי כמאן דאמר שלא תתבזה ולכך בגרושה וגם בנשאת אין לה למכור שלא בבית דין.
ואחריות המכר על היתומים. עיין בחלקת מחוקק ובבית שמואל סימן ק"ג על מה שכתב רמ"א סעיף ב' בשם תשובת הרא"ש דאם עשו יתומים מרמה והניחו לבי"ד למכור מנכסים לגבות כתובה והיא בשתיקה מחלה להן כתובתה וכתב הרא"ש דמרמה עשו וכו' ואין יכולים לטרוף מלוקח דוקא אם ידעו היתומים מן המחילה והערימו להניח למכור אבל אם לא ידעו יתומים מהמחילה ואח"כ כשמכרו נתוודע הדבר הדר זביני עכ"ל ולא הבנתי כוונתם דאי כוונתם לומר דלוקח יחזור השדה והן יתנו המעות אף בידעו יתומים מן המחילה כן הוא דלא יהיה גביה גמורה הא שומא הדרא ליורש ובאותו מעשה היה הכל במעמד אחד ולא היה בנתיים יוקרא וזולא ואי שיחזור השדה בלי מעות כי הניח מעותיו על קרן צבי אף בשלא ידעו היתומים מן המחילה מ"מ לא הפסיד הלוקח מעותיו דמה לו לעשות הוא לקח ברשות ובהכרזה ובי"ד שהיו שלוחים של יתומים מכרו השדה ומה לו ללוקח לעשות הלוקח לא ידע מן המחילה ואם כן אתה אומר אתה נועל דלת בפני לוקחין כי למחר יתברר המחילה ושובר ויצא הלוקח במעותיו נקי ח"ו לומר כן והרא"ש שכתב מרמה עשו כפי המעשה שהיה כתב כן אבל בלי ספק אף שלא היה מרמה אין ללוקח שלקח ברשות בי"ד לפסוד וזה נלפע"ד ברור ואולי דברו במקום שנתייקר בין כך השדה ולא הדרא שומא אך בלא ידעו מן המחילה הוי שומא בטעות ודי ללוקח שיטול מעותיו שנתן עבורו ושבח יוקרא אין לו אך אין זה בענין תשובת הרא"ש כלל.