תקנו
הגאונים בכל הישיבות שתהיה האשה גובה כתובתה אחרי מות בעלה אף מן המטלטלין וכו'. עיין בספר בית שמואל סימן ק' ס"ק ב' שנתקשה בדברי הרא"ש דבפרק קמא דבבא קמא כתב דהאידנא דכל משא ומתן במטלטלין מדינא דש"ס שוים מטלטלי למקרקעי בכל מילי דהוי כמו גמלא דערביא דאמרינן במסכת כתובות דף ס"ז ע"א דהאשה גובה פרנא מהם וכן כתב הטור חו"מ סימן תי"ט גבי נזקין בשמו ואלו פרק מציאת אשה גבי כתובה כתב בשם ר"ת דאינה גובה מדינא רק מתקנת הגאונים וכן כתב הטור גבי כתובה באה"ע סימן ק' וכתב הב"ש דצריך ישוב. ולכאורה הייתי אומר דיש להבין דמה בכך דהואיל דכל מו"מ במטלטלין סמכה דעתא מ"מ כיון דמטלטלי דיתמי לא משתעבדא אין כאן שעבוד ומה מהני דסמכה דעתא אמטלטלי בשלמא בגמרא בגמלא דערבי יש לומר דמיירי בחייו דמיניה ואפילו מגלימא דעל כתפאי רק בכתובה מקולי כתובה שנו דאף בחייו אינה גובה ממטלטלי מ"מ י"ל בגמלי דערבי דסמכה דעתא דגובה משא"כ ביתמי דמטלטלי לא משתעבדא מה יועיל סמיכת דעת. ולכן היה נראה לפי מה שכתב הרמב"ן הובא בשו"ע חו"מ סימן ק"ד סעיף א' דאף במטלטלין יש דין קדימה למ"ד שעבודא דאורייתא הרי דעתו דס"ל למ"ד שעבודא דאורייתא דאף מטלטלין בכלל השעבוד ולפי זה הא דלא גבה מיתמי על כרחך צ"ל הטעם משום דלא סמכה דעתא דהא מטלטלי בכלל השעבוד. ולפי"ז אתי שפיר דברי הרא"ש בבבא קמא דמיירי מניזקין שהוא שעבוד דאורייתא בזמן הזה דמו"מ במטלטלין יש סמיכות דעת אמטלטלין משא"כ אי שעבודא לאו דאורייתא אין מטלטלין בכלל השעבוד דהשעבוד הוא רק מתקנת חכמים וחכמים לא תקנו אמטלטלין רק אקרקעות ולכך הרמב"ן כשהחליט שיש למטלטלין בני חורין דין קדימה כתב הואיל ושעבודא דאורייתא ופשוט הוא ולפי"ז בבע"ח ונזיקין דשעבוד דאורייתא מטלטלי דיתמי משתעבדא מדינא משא"כ בפרק מציאת אשה דמיירי הרא"ש מכתובת אשה דרבנן וא"כ שעבודא לאו דאורייתא דלא מהני סמכה דעתא דכיון דהכא שעבודא לאו דאורייתא אין מטלטלין דיתמי משתעבדא רק מתקנת הגאונים ואתי שפיר.
איברא דגם בבע"ח דעלמא כתב הטור בחו"מ סימן ק"ז דגובה ממטלטלי דיתמי רק מתקנת הגאונים ז"ל וכתב כן בשם אביו הרא"ש וצ"ל כמ"ש הש"ך בחו"מ סימן ל"ט דס"ל להרא"ש ז"ל דשעבודא לאו דאורייתא בכל חוב רק בניזקין דהוא מלוה הכתובה בתורה עיי"ש שהאריך בזה וכתב כן בשם מהרש"ל לחלק בין נזיקין לשארי בע"ח.
ועוד י"ל בדרך פשוט דלפי מ"ש התוס' והרא"ש בפרק מציאת אשה דף ס"ז דליכא למימר דלכך תקנו דגובה כתובה ממטלטלי דיתמי משום דכל מו"מ במטלטלין הוי כמו גמלא דערבא דא"כ אם מכרן הבעל תוציאם האשה מיד הלקוחות אחרי מותו ולדבריהן בטלה עכשיו תקנת השוק וכתב הרא"ש שם אלא דלכך גובין דאנן מטלטלי ומקרקעי כתבינן וכו' עיי"ש וצריך ביאור דהקושיא במקומה עומדת דהסברא להיכא אזלא למה לא יהיה מטלטלי בזמן הזה דכל מו"מ במטלטלי וסמכה דעתא כמו גמלא דערבא בזמן הש"ס ומה נשתנה וצ"ל כיון דיכול לכתוב מטלטלין וקרקע ולא כתב לא סמכה דעתא ומה בכך דכל מו"מ במטלטלין אלו היה בדעתו על מטלטלין היה בידו לכתוב מטלטלין וקרקע ומדלא כתב ש"מ דלא סמכה דעתא ומגמלא דערבי אין ראיה דאפשר דבמקומות הללו היה מקום דלא כתבו כתובה וגבו בתנאי בי"ד או יש לומר כיון דלא סמכה דעתא לכל מטלטלין רק מין מיוחד ופרטי בפני עצמו גמלא דערבי וכדומה א"כ אין יכול לכתוב מטלטלין דהו"א דכל מטלטלין בכלל השעבוד ועל זה לא סמכה דעתא ולכתוב מין פרטי בכתובה אין זה מנוסח טופס השטר וכתובה משא"כ בזמן הזה דקאי לכל מטלטלין אלו סמך דעתו לכל מטלטלין הוי ליה לכתוב מטלטלין וקרקע ומדלא כתב מגרע גרע ואין לו לגבות מטלטלין מדינא זולת מתקנת הגאונים הואיל ונהגו בזמן הזה לכתוב מטלטלין וקרקע וזהו בחוב ובכתובה דמיירי ביה הרא"ש בפרק מציאת אשה משא"כ בהא דכתב הרא"ש בב"ק דמיירי מנזיקין דאין כאן שטר וכתובה כלל רק היא מלוה הכתובה בתורה פשיטא דהסברא היא דהוי כמו גמלא דערבא הנזכר בש"ס וצדקו דברי הרא"ש והטור.
וישנן במטלטלין כבקרקע. ועיין בשו"ע אה"ע סימן ק' סעיף א' דאם נתנם לאחר במתנת בריא לא אלים תקנת הגאונים להפקיע מתנות בריא איברא דאם נתנם לאחד מהראוים ליורשו הביא רמ"א דעת מהר"ם במרדכי פרק נערה במסכת כתובות דהוי כמו יורשים דהאשה גובה כתובתה במטלטלין ועיין בדרכי משה וחלקת מחוקק ס"ק ז' שהקשו דברי מהר"ם אהדדי במה שכתב המרדכי בשמו בבא בתרא פרק מי שמת סימן תרכ"ט וסימן תר"ל באחד שנתן מעות לאחד לתתן לבנו כשישא אשה דהואיל ולא זכה הבן מחיים האשה גובה כתובתה מהם עיי"ש שהאריך וא"כ משמע אלו היה מתנת בריא גמורה וזכה בו הבן מחיים אף שהיה בנו לא היתה האשה גובה כתובתה מהמעות ובאמת אפשר דהתם מיירי דקדמה מתנה לכתובה וא"כ אלו הוי מתנה חל בחיי אב המתנה חל למפרע וקודם לכתובת אשה. איברא האמת יורה דרכו דמהר"ם גופיה בפרק נערה חזר לבסוף וכתב דהך תקנת אושא דהכותב נכסיו לבנו דזנין אותו ואת אשתו בעל כורחו בכתובות דף מ"ט ע"ב דממנו למידין דמתנה לבנו לא מפקיע שעבוד כתובה איירי בכותב כל נכסיו וא"כ הוי דומיא דמברחת כתובות דף ע"ט ע"א דיש חילוק בין כל נכסים למקצת עיי"ש ולכך זנין אותו ואשתו בעל כורחו ולא בכותב מקצת והאי דמהר"ם פרק מי שמת מיירי במקצת והכי מסתברא וא"כ לק"מ דברי מהר"ם אהדדי בשום אופן וכן נראה לי להורות דבמתנה במקצת אין לחלק בין הבן לאחר והבו דלא לוסיף עליה כי כל הדין מתקנת אושא גמרינן והתם נאמר בכותב כל נכסיו ובלאו הכי רבים חולקים בדין זה ואם כן הכי מסתבר.