אמר
לה הבעל וכו'. הוציאה גט ואין בידה שטר כתובה וכו'. והנה בהוציאה גט ואין עמה כתובה פסק רבינו במקום שאין כותבין כתובה דגובה עיקר וכו' משמע אבל לא תוספות ולכאורה קשה כיון דרבינו פסק כשמואל דקי"ל כוותיה דשמואל בדיני ולכן פסק במקום שכותבין אפילו עיקר אין לה ואלו לרב בין במקום שכותבין ובין במקום שאין כותבין הוציאה גט גובה עיקר ובגמרא אמרינן בדף פ"ט ע"א בכתובות תנן כתובה ואין עמה גט וכו' הרי אלו לא יפרעו בשלמא לשמואל וכו' אלא לרב נהי דעיקר לא גביא תוספות מיהא תיגבי הרי דלשמואל ניחא ואי ס"ד דאף לשמואל בגט בלי כתובה לא גביא תוספות א"כ אף לשמואל כשתוציא כתובה תיגבי תוספות דזה לא פרע בהוציא גט זולת הכתובה ועיין בלח"מ שדחק בזה ולא הועיל בישוב המשך דברי הגמרא.
וצריך לומר דודאי במקום שאין כותבין דגובה כתובה מתנאי בי"ד הוא על עיקר כתובה ולכך אינו נאמן לומר פרעתי אבל תוספות אינו מתנאי ב"ד ואינו בכלל הטוען אחר מעשה ב"ד כי תוספות כתובה אינו בכלל מעשה ב"ד כלל ואין ענין תוספות למקום שכותבין או אין כותבין ולענין תוספות לעולם בעינן כתובה כי אין כאן תנאי ב"ד ולפי זה ודאי לשמואל במקום שאין כותבין אין כאן תוספות כי אין זה בכלל הטוען אחר מעשה ב"ד ומ"מ לא קשה למה לא יפרע בהוציאה כתובה בלי גט דלשמואל לא איירי מתניתין כלל מתוספות דהא המשנה איירי במקום שאין כותבין והוא כתב לה והיינו עיקר דתוספות אין ענין כלל למקום שאין כותבין וכל ענין המשנה מיירי מהעיקר אבל לרב דאמר דמיירי בין במקום שכותבין ובין במקום שאין כותבין וא"כ דמיירי במקום שכותבין ודאי דמיירי מתוספות נמי ושפיר קשה למה לא יפרע. ועוד דלרב דכל עצמות של כתובה הוא לתוספות דעיקר אינו נגבה בכתובה כלל רק בגט או בעידי מיתה כמ"ש התוס' בד"ה גט גובה עיקר א"כ הא דקתני הוציאה כתובה ואין עמה גט על כרחך לענין תוספות הוא דלעיקר אין ענין הוצאות כתובה כלל וקתני לא יפרעו ועוד דקתני וזה אומר אבד שוברי ואי מיירי בעיקר כתובה שובר למה ליה דכיון דמסרה לו הגט או כתב על גבו הא אין כאן גביית עיקר כתובה ועל כרחך דלא יפרעו קאי אתוספות ולכך הוצרך לטעון דאבד שוברי דאין התוספות ענין לגט ועל זה פריך שפיר נהי דעיקר לא גביא תוספות מיהא תיגבי. ועוד לרב ליכא למימר דלא יפרעו היינו עיקר דמה קמ"ל בסיפא היינו רישא הוציאה גט ואין עמה כתובה דגובה דאי ס"ד דאם תוציא אח"כ כתובה מ"מ תגבה איך קתני בהוציאה גט דתגבה הא ס"ל לרב במסכת בבא בתרא דף קע"א ע"ב דאין כותבין שובר ועל כרחך צ"ל דאינה גובה עיקר בכתובה וא"כ סיפא למה לי ועל כרחך דקמ"ל דאפילו תוספות אינה גובה משא"כ לשמואל דרישא וסיפא מיירי במקום שאין כותבין והוא כתב לה יש לומר שפיר דקמ"ל אף דשטר כתובה בידה ובידו אין כאן שובר והו"א דנטען כיון דידעת דכתבת כתובה הוי לך ליקח שובר ולהזהר בו ואם נאבד הפסדת ואין אנו מחויבים להאמין לך זיל פרע שטרך.
ואי קשה א"כ למה קתני ברישא בהוציאה גט דיפרע כתובה באומר דכתב לה כתובה נמצא זה צריך לשמור שוברו כי פן תוציא אח"כ כתובה וקי"ל אין כותבין שובר זה אינו דאנן לא מהימנינן ליה דכתב כתובה ושינה מנהג המקום ולכך מחויב לשלם וליקח שובר ולהזהר בו דלאו כל כמיניה לומר כתבתי כתובה ואין לוקח שובר להפסיד לה כתובתה במקום שאין כותבין כתובה ולא שבקת חיים לכל נשים במקום שאין כותבין ולכך צריך להזהר בשובר דהוא המשנה וידו על התחתונה ולכך אם תוציא אח"כ כתובה צריך להראות שוברו כך הו"א ולכך קמ"ל בסיפא דאינו צריך להזהר בשוברו רק האשה תזהר בגיטה ואם תוציא כתובה בלי גט לא יפרעו ואתי שפיר וזה ברור ונכון ולא קשה מידי.
והנה בהוציאה כתובה ואין בידה גט כפי הנראה מדברי הרמב"ם בהלכה כ"ו כ"ז אף דלית לה עידי גירושין חייב בעיקר כתובה דלגבי עיקר ס"ל לרמב"ם דלית ליה מגו משום דס"ל דהאשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת אפילו לענין כתובה אמנם הטור בסימן ק' דבתובעת כתובתה אינה נאמנת לומר גרשתני ס"ל אפילו לענין עיקר אי לית לה עידי גירושין נאמן על העיקר לומר פרעתיך במגו דלא גרשתיך אך ביש לה עידי גירושין כו"ע מודים הטור והרמב"ם דגובה בכתובה עיקר ותוספות או במקום שאין כותבין בעידי גירושין לבד העיקר כתובה והטעם משום דקי"ל כמאן דאמר הטוען אחר מעשה בי"ד ואמר פרעתי לא אמר כלום וא"כ הוציאה גט לאו דוקא רק עידי גט כמ"ש התוס' כאן בכתובות ובמסכת בבא מציעא דף י"ז.
ולא תקשה לשיטת הטור כיון דפסק כהרי"ף והגאונים דבמקום שכותבין כתובה ואבדה כתובתה אינה גובה דאיתרע טענתה הואיל ואין כתובה בידה א"כ הוא הדין כשאין גיטה בידה ובפרט במקום שאין כותבין נימא נמי איתרע טענתה ולא תגבה כמ"ש הר"ן ויהיה הפירוש במתניתין הוציאה גט דוקא גט ואין צריכין לדוחק התוס' דהוציאה גט היינו עידי גט דיש לומר דס"ל להטור דבשלמא הכתובה עיקר הכתובה היא לראיה על כתובתה וא"כ כל זמן שלא גבתה ודאי משמרתו וזו שאבדה איתרע משא"כ בגט וכי עיקרו של גט לראיה על הכתובה עד שנאמר באבדו יתרע תביעת כתובה. ועוד אפשר לומר דהטור לא ס"ל כשיטת הרי"ף בהך סברא דלכך במקום שכותבין ואין בידה הכתובה דנאמן לומר פרעתי משום דאיתרע רק ס"ל כיון דלקחה כתובה לא סמכה על תנאי ב"ד רק לקחה שט"ח א"כ הוי כשאר שט"ח ואינו בכלל הטוען אחר מעשה ב"ד וזהו פשוט ונכון ועיין בהרמב"ן במלחמותיו ובספר אסיפת זקנים.
ולפי זה בגט ואין עמה כתובה במקום שאין כותבין הרי סומכת על תנאי ב"ד והוי כטוען אחר מעשה ב"ד אף דאבד הגט רק יש לה עידי גט באופן דלית לו מגו אינו נאמן והדבר שהכריח הטור לזה דמיירי מתניתין לאו דוקא בגט רק בעידי גט הוא דאי דוקא גט א"כ הא דאמר רבי יוחנן במסכת בבא מציעא דף י"ז הטוען אחר מעשה ב"ד ואמר פרעתי לא אמר כלום מה חידש בזה דס"ל להטור דאין דינו של ר' יוחנן במציאות רק אצל כתובה ותנאי כתובה כמ"ש רש"י ותוס' שם במילתיה דרבי יוחנן בבבא מציעא דף י"ז וא"כ מה קמ"ל ר"י מתניתין היא הוציאה גט ואין עמה כתובה גובה אלא ודאי דרבי יוחנן פירושא דמתניתין קמ"ל דלאו דוקא גט רק אפילו עידי גט מטעם דטוען אחר מעשה ב"ד דליכא למימר דקמ"ל ר"י למזון האשה והבנות דזה ג"כ נלמוד ממתניתין דאם בכתובה במקום שאין כותבין אינו נאמן לומר פרעתי משום דא"כ מה הועילו חכמים בתקנתן דיטעון לעולם פרעתי והוא הדין למזון האשה והבנות והשתא אין אנו צריכין לדחוקו של הרא"ש במסכת בבא מציעא סימן מ"ד דנתחבט לומר דכל התקנה הוא ממעשה ב"ד דלא שייך למימר מה הועילו חכמים בתקנתן דמצי לאתרויי ביה בשעת גירושין אל תפרעני אלא בפני פלוני ופלוני עיי"ש וזה דוחק אבל לפי דברי הטור ניחא דעיקר דינו של רבי יוחנן במקום דליכא גט רק עידי גט והוא מטעם דטוען אחר מעשה ב"ד.
ולפי זה דמתניתין מיירי בעידי גט א"כ סיפא דקתני כתובה ואין עמה גט היינו דליכא עידי גט לא יפרעו משום דאית ליה מגו דלא גרשתיך וא"כ רבן שמעון בן גמליאל דאמר מן הסכנה ואילך אשה גובה היינו אפילו ליכא עידי גירושין וכן פסק בטור דבסכנה גובה אפילו ליכא עידי גירושין ואי קשה הא בגמרא אמרינן אי דליכא עידי גירושין מן הסכנה ואילך במה גביא וכן הקשה הב"י סימן ק' ולכאורה יפה תירץ הב"ח ופרישה דהא התוס' בד"ה הוציאה גט כתבו דלרבי יוחנן דס"ל הטוען אחר מעשה בי"ד ואמר פרעתי לא אמר כלום אלמהו למעשה ב"ד אפילו במקום מגו בעת הסכנה לא מהימן לומר פרעתי. והבית שמואל בסימן ק' ס"ק מ' הביא בשם ט"ז דהקשה משום דאפילו במקום שכותבין ואין לה כתובה גובה במעשה ב"ד אבל לשיטת הטור והרי"ף דלא אלים רק במקום שאין כותבין מנא לן דאלמוה במקום דיש לו מגו בשעת הסכנה ודבריו בלתי מובנים דלפי מה שפירש הטור דבאין גט בידה במקום שאין כותבין לא איתרע טענתה כמו במקום שכותבין ואין כתובה בידה וכמ"ש וא"כ הוציאה גט על כרחך עידי גט דהא מתניתין מיירי במקום שאין כותבין וא"כ סיפא כתובה ואין עמה גט היינו שאין שם עידי גט וקשה מ"ט דרשב"ג בעת הסכנה הא יש לו מגו ועל כרחך צ"ל תירוץ התוס' הרי דברי הטור מוכרחים.
ואני מוסיף לומר אפילו ליתא לדרבי יוחנן דאמר דאלים מעשה ב"ד דאינו יכול לטעון פרעתי אפילו במקום שכותבין כתובה כשיטת התוס' רק במקום שאין כותבין אינו נאמן לומר פרעתי דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתן, אפילו הכי צריכין אנו לומר דתקנה זו ג"כ אלים דבעת הסכנה אפילו במקום מגו לא מהימן דאל"כ לא הקשו התוס' כלום בבבא מציעא דף י"ח ע"א בד"ה אטו גט וכו' דלימא אביי דמתניתין איירי במקום שאין כותבין ואינו נאמן לומר פרעתי כמו אלמנה מן הנשואין ואין צריך לומר גט היינו כתובה. וקשה אי איירי במקום שאין כותבין וגט לאו היינו כתובה על כרחך מתניתין הוציאה גט ואין עמה כתובה היינו עידי גט דגט עצמו אינו מעלה ומוריד דבעיא לאנסובי ביה כמ"ש התוס' שם והוציאה כתובה ואין עמה גט ג"כ מיירי דליכא עידי גט לא יפרעו משום דאית ליה מגו וא"כ קשה בשעת הסכנה למה לא יהיה נאמן לומר פרעתי כיון דאית ליה מגו ואלים לא שייך דהא לית ליה דרבי יוחנן ועל כרחך צ"ל דהך תקנה דבמקום שאין כותבין דלא יהיה נאמן לומר פרעתי הוי ג"כ אלים דהוא מכח תקנת חכמים ולא מהני מגו בעת סכנה וא"כ ק"ו הדברים דאיתא לדרבי יוחנן ולא קשה מידי.
אבל הא קשיא עד כאן ס"ל אלים היינו עיקר כתובה דעל זה סובב מעשה ב"ד אבל תוספות מה ענין זה למעשה ב"ד דהא אם אין כתובתה בידה אפילו במקום שאין כותבין אינה גובה וכן צ"ל לדעת מהרש"ל ויתר מפרשים דכתבו בדעת התוס' דלרב גובה אלמנה בעידי מיתה משום דס"ל הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום וקשה א"כ מה פריך הגמרא לרב משעת הסכנה ואילך דלהימן במגו הא אלים מעשה ב"ד כמ"ש התוס' ועל כרחך צ"ל דבגמרא פריך מתוספות כתובה וא"כ קשה על הטור שכתב דבעת הסכנה אף דליכא עידי גירושין גובה הכל אפילו התוספות וצ"ל בדוחק דודאי הך מגו דלא גרשתיך גרועה היא דלמחר יהיה גט שלה נמצא ויתפוס לשקרן משא"כ באומר פרעתיך דאף דימצא הגט ולא כתב הפרעון על גבו אמרינן אטו כל מאן דגבי בבי דינא גבי כדאמרינן במסכתא בבא מציעא דף י"ח ע"א וא"כ שורת הדין היה נותן דאין זו מגו רק הואיל ואיתרע טענתה כי אין גיטה בידה מסתמא פרע ולכך לא חששה לשמור גיטה לבל יאמר בעלה לא גרשתיך כי כבר פרוע הוא ולכך במגו כל דהו מהימנינן ליה אבל בעת סכנה אין כאן ריעותא במה שאין גיטה בידה ולכך לא סמכינן אמגו אבל לרב פריך הגמרא שפיר דס"ל דגט גובה עיקר ובפרעון קרעינן ליה וכתבינן על גבו א"כ זהו שטוען שפרע ודאי דאמר שכתב הפרעון על גבי הגט א"כ הוי מגו מעליא דליכא למימר שאינו טוען ברצון לא גרשתיך שמא ימצא הגט ויתבזה דאף בזה יתבזה כשימצא הגט ולא נכתב הפרעון על גבו וא"כ דהוי מגו מעליא שפיר פריך בגמרא לרב מ"ט בעת הסכנה לא מהני מגו.
ועוד יש לתרץ קושיית הב"י על הטור בדרך אחר דודאי הבעל טוען מה לי ולה מחמת סכנה וכי בשביל כך אפסיד המגו אמנם לשמואל דמיירי במקום שאין כותבין כתובה רק דכתב לה הוא א"כ יש לומר את הוא דאפסידת אנפשך למה כתבת לה ושנית מנהג מקומך וכל המשנה ידו על התחתונה דבמקום סכנה תפסיד המגו והיה לך ליקח שובר בשעת פרעון כיון דשנית המנהג ולא קשה אלא לרב דמיירי במקום שכותבין ואעפ"כ גובה בשעת הסכנה בלא עידי גירושין וא"כ כתורה עשה הבעל ושפיר קשה למה בשביל הסכנה יפסיד מגו שלו כיון דלא שינה כלל (ובסברא זאת יש לתרץ מה שהקשינו לעיל דאם גם לשמואל אינה גובה תוספות בהוצאת גט לבד אם כן לשמואל נמי תקשי למה לא יפרעו בהוציאה כתובה ואין עמה גט נהי דעיקר לא גביא תוספות מיהא תיגבי דיש לומר כתירוץ הגמרא בשאין שם עידי גירושין ומהסכנה לא קשה מידי כיון דשינה כהנ"ל משא"כ לרב פריך שפיר דליכא למימר דליכא עידי גירושין ואית ליה מגו דא"כ קשיא מהסכנה דלרב הוי מגו מעליא ומתרץ חסורי מחסרי וכו' אך זה הוא יישוב על הטור במה דס"ל דגם לשמואל אינה גובה בגט רק עיקר אבל בזה אינו מיושב קושיא זאת על הרמב"ם דהא הוא ס"ל אף לשמואל אליביה דדינא דאפילו במקום סכנה אינה גובה במקום דאית ליה מגו).
אמנם עדיין צריך לי עיון איך סתם הטור דהיכא דליכא עידי גירושין דנאמן במגו דלא גרשתיך ולא כתב דמ"מ באומר פרעתי דלאחר מותו תהא נפרעת מיתומים דאל"כ מה מיגו איכא דאם יאמר לא גרשתיך תגבה אחר מותו מיתומים ולכך טוען פרעתי וכבר מצאתי קושיא זאת באסיפת זקנים למסכת בבא מציעא ותירץ תירוץ אחד דיתומים נאמנים לומר נפרעת כתובתיך במגו ותירוץ זה אין לו פירוש כלל ואולי לא אמרו אלא לרב דאמר גט גובה עיקר וכפירוש מהרש"א במסכת כתובות דיש ביד היתומים לטעון אבינו גרשך ופרע לך בהוצאת גיטך אחוה גיטך אבל לדידן דקי"ל בעידי גט לבד גביא אם יטענו יתומים נתגרשת מה בכך מ"מ צריכין לפרוע וא"כ לא נשאר תירוץ השני של אסיפת זקנים דתירץ דבאמת לא יפרע בחייו אבל במותו יפרעו יתומים וא"כ צ"ע על הטור למה סתם לא יפרע וצ"ע.
גם יש להקשות על הטור קושיית התוס' במסכת כתובות דף פ"ט ע"ב בד"ה יכול לומר וכו' שהקשו מה מיגו איכא אי יאמר לא גרשתיך יתחייב בשאר וכסות ותירצו כשיטעון לא גרשתיך נמי פטור ממזונות דהוא כטענו חיטין והודה לו בשעורין וכבר כתב הריטב"א דזהו למאן דאמר מנה מלוה ומנה פקדון שני מינים הם והטור בחושן משפט סי' פ"ח דעתו דהוי חד מין וא"כ ליכא למימר להטור כתירוץ התוס' ותירוץ של הריטב"א דיכול לטעון מחלת לי על מזונות ג"כ לא יתכן להטור דס"ל באבהע"ז סימן ע' דאינו יכול לומר מחלת על מזונות בלי ראיה ואפילו הריטב"א גופיה לא אמר כן אלא לרב דלא ס"ל הטוען אחר מעשה בית דין לא אמר כלום ולכן נראה דהטור ס"ל כתירוץ התוס' רק דס"ל דאינו מחויב ליתן לה דמי מזונות רק מזונות וא"כ הוי תרי מינים עם דמי כתובה ודלא כריטב"א וצ"ע.
כל זה כתבתי בישוב דברי הטור אבל דברי הרמב"ם דכתב בכתובה בלי גט דגובה עיקר כתובה אפילו בלי עידי גט דעל עיקר כתובה לית ליה מגו א"כ הא דקתני כתובה ואין עמה גט הרי לא יפרעו ולהרמב"ם הא גובה עיקר אף בלא עידי גט ודוחק לומר דלא יפרעו דקתני אתוספות אבל העיקר יפרע דחדא לא יפרע סתם משמע כלל לא ולרב ביקש הגמרא לומר דאפילו תוספות בכלל אבל לומר רק תוספות אבל לא עיקר זה אינו סובל לשון המשנה כלל ובפרט לשמואל דלא מיירי מתניתין כלל מתוספות וא"כ איך יאמר אח"כ סתם לא יפרע אתוספות. ועוד מרישא דמתניתין דקתני הוציאה גט ואין עמה כתובה גובה על כרחך בעיקר קמיירי דתוספות אפילו במקום שאין כותבין כתובה אינה גובה דבעי דוקא כתובה כמבואר בדברי רבינו פה ובפירוש המשנה עיי"ש וקשה גט למה הא נאמנת לומר גרשתני ובמקום שאין כותבין אינו נאמן לומר פרעתי והלח"מ נראה שביקש לומר דהרמב"ם מיירי במקום שכותבין כתובה וא"כ אין נפק"מ במה שאין גט בידה דבמקום שכותבין אין כאן ריעותא במה שאין גט בידה דאין האשה שומרת גיטה רק כתובתה ומתניתין מיירי במקום שאין כותבין ולכך איתרע כשאין גט בידה דבמקום שאין כותבין גט היינו כתובה ולכך לא יפרע.
ואם כי דברים אלו נכונים בעצמותן דבמקום שכותבין דלא איתרע באבידת הגט דאל"כ הרא"ש דפסק בסוף נדרים באומרת גרשתני דנאמנת אף על הכתובה ואפילו על התוספות וקשה יהיה הבעל נאמן במגו דפרעתיך דהא הוי כתובה ואין עמה גט אלא ודאי במקום שכותבין כתובה בכתובה לבד גביא והרא"ש מיירי במקום שכותבין. אך בכל זאת אין זה ישוב בדברי הרמב"ם דכתב בהלכה שאחריו בדין דהוציאה גט ואין עמה כתובה חילוק בין במקום שכותבין למקום שאין כותבין ואלו בדין שלפניו לא חילק כלל מזה ראיה דמיירי בכל גוונא הן במקום שכותבין והן במקום שאין כותבין. ועוד בפירוש המשניות כתב הרמב"ם במקום שכותבין צריכה כתובה וגט עיי"ש. ולכן נראה דס"ל להרמב"ם הא דאמר רבן שמעון בן גמליאל מן הסכנה ואילך אין הכוונה בעת הסכנה לבד כמ"ש הטור רק כוונתו מן הסכנה ואילך בטלו חכמים לתקנה קדומה ועשהו חוק ולא יעבור מכאן והלאה גובה כתובתה בלי גט ומעתה הרמב"ם דכתב הך דינא כתבו לדידן לאחר תקנת רשב"ג דאשה גובה בלי גט ולכך כתב דנאמנת על עיקר כתובה דהא לית ליה מגו ובשביל שאין הגט בידה אין כאן ריעותא מהסכנה ואילך משא"כ תוספות דאית ליה מגו דאינה נאמנת לומר גרשתני על התוספות דבמקום דאית ליה מגו לא מהני מסכנה ואילך ולכך אינה גובה תוספות כי אם בעידי גירושין ואז גובה אפילו בלי גט דמהסכנה ואילך אין אבידת הגט שום ריעותא כלל ודברי הרמב"ם ברורים.
ועיין ברמב"ם בהלכות שמטה ויובל פרק ט' הלכה כ"ד שכתב שבע"ח גובה שלא בפרוזבול אם אמר שאבד הפרוזבול שמזמן הסכנה ואילך בע"ח גובה שלא בפרוזבול ופירש הכ"מ דברי רבינו דמפרש בזמן הסכנה התקינו ואע"פ שעבר הגזירה והשמד מ"מ נאמן שלא לחלק בין זמן לזמן עיי"ש הרי דברים מבוארים כמ"ש בביאור דברי הרמב"ם דמזמן הסכנה פירושו משם והלאה ויפה פסק הרמב"ם וסרה תמיהת הלח"מ דלמה השמיט הרמב"ם הך דינא דרשב"ג דבזמן הסכנה כמו שהעתיקו הטור דאדרבה הרמב"ם נמשך אחריו וכל דינו הוא אליבא דרשב"ג דבטלו לתקנה ראשונה והעמידו לגבות אפילו שלא בגט. ועיין בירושלמי על הך מתניתין הוציאה גט וכו' מבואר הדבר כמ"ש דבשביל סכנה עקרו לתקנה ראשונה מכל וכל דז"ל שם ר' חייה בר אבא אשכח פרוזבול דר' יונתן והוה פרימתן ליה אמר לית אנא צריך לה וכו' מתניתא אמרה כן מן הסכנה ואילך אשה גובה שלא בגט ובעל חוב שלא בפרוזבול עכ"ל הרי מבואר דמזמן הסכנה ואילך הדין כן ועיין בתוס' במסכת סוטה דף ז' ע"ב בד"ה שמעת מינה וכו' כתבו להדיא ג"כ דמתניתין דהתם דקתני אם אומרת טמאה אני שוברת כתובתה נשנית לאחר סכנה הרי דמפרש כמו שפירש הרמב"ם וברור הוא.
Loading...
16:27
1
Loading...