Benei Ahuvah on Mishneh Torah, Marriage 15:6

היו לו בנים בגיותו ונתגייר הוא והם הרי זה קיים מצוה זו. במסכת יבמות דף ס"ב ע"א כתבו התוס' בד"ה רבי יוחנן אמר וכו' דאע"פ דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי כיון דבנכריותו קיים דזרעו מיוחס אחריו באותו שעה מפטר נמי כשנתגייר והקשה הרב בית הלל והביאו הבית שמואל סי' א' ס"ק י"ב א"כ מה טעם יש לענין בכור דאין הנולד אחריו ביהדותו בכור ולא הבנתי קושייתו דכיון דזרע ראשון שהיה לו בגיותו זרע מעליא מיקרי עד שיוצא ידי פו"ר איך יעלה על הדעת דהשני יהיה בכור ואיך יהיה נקרא ראשית אונו עד שהרמב"ם דבעי כאן לענין פו"ר שיהיו הבנים ג"כ גרים (מודים) [מודה] לענין בכורה בפרק ב' מהלכות נחלות דאף דלא נתגיירו בניו אין הנולד ביהדותו בכור וטעמו הוא דבשלמא כאן בעי לשבת ואין ישיבתם בגיותם קרוי ישיבה משא"כ לענין בכור דמ"מ זרע מיקרי והבא אחריהם לאו ראשית אונו מיקרי ואע"פ דבגמרא עביד צריכה מהך דפו"ר להך דבכור ולפי דעת הרמב"ם הא דינו של זה לא כשל זה אפשר דלזה אין צורך מימרא בפני עצמו דבזה לא נחלקו ר' יוחנן וריש לקיש וכו"ע מודים דבעי לגבי פו"ר גירות בנים דלא שייך לשבת בעודן בגיותן רק עיקר מחלוקתם הוא אם שייך קריית זרע בבנים בגיותן וזה חד דינא אית ליה לקיום פריה ורביה וירושת בכור בכל אופן ושפיר עביד בגמ' צריכתא.
והנה הרב בעל חלקת מחוקק סימן א' ס"ק ח' נסתפק במי שנתעברה אשה ממנו על ידי אמבטי אי קיים פו"ר ולבסוף העלה דקיים פו"ר והראיה מבן סירא דנקרא בנו של ירמיה ובן סירא נולד על ידי אמבטי עיי"ש ונראה דאין לסמוך על זה דהא תנן במתניתין יבמות דף כ"ב ע"א מי שיש לו בן מכל מקום פוטר וכו' אמרינן בגמרא מ"מ לאתויי מאי ואמרינן לאתויי ממזר ולא אמרינן לאתויי בן כהאי גונא דנולד על ידי אמבטי דהוא דבר שאינו מצוי ויפול יותר בלישנא בן מכל מקום אלא על כרחך צ"ל דלכך לא מוקי ליה בהכי משום דתנן וחייב על מכתו וקללתו ובכה"ג אי אפשר לחייבו על מכתו וקללתו דמי יעיד דבנו הוא בשום אופן ובאיזה אופן נוציא זה הבן הנולד על ידי אמבטי לקטלא על אביו וכי יכולים עדים להעיד שמזה יצא שכבת זרע לבד ונכנס לתוך מעי האשה הלזו לבדה דבר זה קשה להתברר ע"י עדים ומאן מסהיד דלא זינתה כאשר נכתב לקמן מזה או דלא בא לתוך מעיה שכבת זרע מאיש אחר ואם כן אף לענין פו"ר נאמר כן אף דבאמת אם ממנו לבד נתעברה פשיטא דבנו הוא לכל דבר אך מי יכול לברר זה ולא נתנה תורה למלאכי השרת ולכך פשיטא דאין לסמוך על זה (א).
והנה אם האשה לא נאסרה לבעלה ע"י כך הביא בעל משנה למלך בפרק זה ראיה מהגהת סמ"ק דכתב דאשה נדה יכולה לשכוב על סדין ששכב עליו בעלה דאף אם תתעבר משכבת זרע של בעלה אין הולד פגום כלל ולי נראה דאין משם ראיה כלל דלא הזהירה התורה בנדה רק מבלי לבעול אותה אבל להיות הרה ממנו ע"י סדין או אמבטי אנה והיכא אסרה התורה כיון דהוא בעלה משא"כ באיש אחר שכבת זרע כתיב והרי בא למעיה ש"ז מאחר. איברא ממקומו נלמד דבמסכת חגיגה דף י"ד ע"ב אהא דשאלו את בן זומא בתולה שעיברה מהו לכהן גדול כתבו התוס' דהך אבעיא הוא אף לרבי יהושע דס"ל בפ"ק דכתובות בראוה מעוברת דלא מפיה אנו חיין ופשיט בן זומא שם דמותרת לכהן גדול דבאמבטי עיברה וקשה כיון דנפשוט האיבעיא גם לר' יהושע דילמא מפסול היה הש"ז והיא פסולה לכהן וכ"ש לכה"ג ולא תהא אלא מעוברת לר"י דלא מפיה אנו חיין אלא ודאי דבאמבטי אף דהיה לה ש"ז מפסול אין אשה נפסלת בכך דאין כאן בעילה והוא הדין לבעלה הישראל. אך בלא"ה צריכין אנו לדייק בדברי התוס' דכתבו דהך שאלה בתולה שעיברה קאי אף לר"י והשאלה היתה אי איתא לדשמואל דיכול לבעול ע"י הטייה ועדיין היא בתולה מותרת לכהן גדול דהא אף אם איתא לדשמואל מה בכך מ"מ היכי תהא מותרת לכה"ג דילמא מפסול נתעברה ופסולה לכהונה וכ"ש לכה"ג דהא השתא לא הוי ס"ד עדיין דמיירי באמבטי ואפילו ברוב כשרים פוסל ר"י ועל כרחך צ"ל דהאיבעיא הוי במקום דליכא פסולין כלל עד שלא יפול בו הספק אי לכשר או לפסול נבעלה רק הספק אי בתולה או בעולה היא א"כ לפי זה השתא נמי דאמר דשמא באמבטי עיברה אין כאן ראיה דלא נאסרה בלא בעילה די"ל נמי דמיירי במקום דאין לחוש לפסול מ"מ נראה מפשטיה דלישנא דכשרה לכהונה אפי' במקום פסולין.
אך הרב בעל משנה למלך האריך להוכיח דאי אפשר להיות נתעברה באמבטי ותמהני מחכם שכמותו שרוצה לסתור מכח דברי התוס' דברי הגמרא ערוכה מה שלא מצינו בו מחלוקת וכל ראייתו הוא מהתוס' דיבמות דף נ"ה ע"ב בד"ה אינו חייב וכו' דכתבו דבהעראה אינה ראויה להתעבר אלא במירוק גיד וכן הביאו בכמה דוכתי התוס' והר"ן והרמב"ן דאינה מתעברת אלא בגמר ביאה וכן הוא בגמרא דקידושין בכהן גדול באלמנה דף ע"ח ע"א דפריך שם בגמרא וללקה נמי משום לא יחלל זרעו ותירץ שם כשלא גמר ביאתו ופירש רש"י דלא חילל זרע ולדבריו דברי התוס' שם במסכת חגיגה סותרים עצמן מיניה וביה דעל האי בתולה שעיברה כתבו התוס' גופיה דאע"פ דרוב בקיאין בהטיה היינו בתחילת ביאה אבל לבסוף כדי שתתעבר אי אפשר אלא לשמואל וא"כ איך אמר בן זומא באמבטי עיברה והדבר סותר את עצמו אלא ודאי הדבר ברור דכל שלא הוציא זרע הוא מיקרי תחילת ביאה דבהעראה ונשיקת עטרה עדיין האבר חי ואינו מוציא זרע אבל בגמר בעילה האבר מת ומוציא זרע והוא הראוי לעבר וזה שכתבו התוס' ביבמות דבהעראה אין ראוי לעבר אלא במירוק הגיד ומירוק הגיד פירש רש"י ביבמות דף נ"ה שמזריע והרי תלה בהזרעה וכן ביבמות דף ל"ד ע"ב דאמרינן שכבת זרע פרט להעראה פירש רש"י שלא הזריע אי למ"ד נשיקת אבר ואי למ"ד הכנסת העטרה עכ"ל הרי ברור דהעראה מיקרי שלא נתמרק הגיד והאבר חי וא"כ אף דיוצאין ממנו טיפות זרע מ"מ אינו יורה כחץ ואינו ראוי להזריע משא"כ גמר ביאה הוא מירוק הגיד דהיינו שמזריע ויורה כחץ מאבר מת וזהו גמר ביאה וא"כ כל דברי משנה למלך מופרכין ואין בהם מתום כלל דעל ידי אמבטי שנכנס הזרע במעיה מהאיש שהזריע כחץ כדאמרינן שם בגמרא ודאי ראוי להוליד ועדות חכמינו ז"ל תכריע.
והא דאמרינן במסכת כריתות דף י"א ע"א גבי שפחה חרופה דשכבת זרע כתיב פרט לאינו מתכון ופירש רש"י שנפל מן הגג ונתקע בה דאינו ראוי להזריע מלבד דהתוס' השיגו שם על רש"י וכתבו דמאן לימא לן דאינו ראוי להזריע בכה"ג אף גם לדברי רש"י היינו המוציא זרע אין מתכון ויצא ממנו זרע לאונסו דנתקע במעי האשה מבלי דעת א"כ אין בזה כח רוחני להוליד משא"כ המתכון להוציא זרע רק דהזרע באמבטי א"כ אין בזרע שום חסרון להוליד רק מצד המקבל א"כ אח"כ כשנכנס הזרע במעי האשה ויש לה כח חום גדול יכול הזרע לחזור במעיה לחמימות הראשון ותוכל להתעבר כמו שכתבו הרופאים הקדמונים ואל תשגיח בדברי רופאים אחרונים שרצו להשיב וכחשו ואמרו שלא יתכן כי נואלו וטפשו בשכלם וחשבו מה שלא השיגו בדמיונם הכוזב שאי אפשר להיות ולא השיגו במציאות הטבע ככלב המלקק מהים וכהנה רבות שחשבו להשיג על הראשונים וכולו כזב ופעולתם יוכיח שכאב קטן אינם יכולים לרפאות על נקלה מה שהראשונים פעלו בכל חלי גדול ומחלה כבדה עד שהוצרכו לגנוז ספרי רפואות כי לא שמו בה' כסלם.
אמנם הא קשיא לכאורה הא אין אשה מתעברת מביאה ראשונה עד שהוצרכה תמר למעך באצבע והאיך תוכל בתולה להתעבר באמבטי ולא יהיה אלא ביאה ואפשר לומר או דבשני פעמים נכנס הזרע מאמבטי למעיה או אפשר לומר דדוקא בבתולה להשיר בתוליה אז הזרע נאבד מן הצדדין כי פתחה סתום ולא יוכל לבוא תוך מעיה ולכך כשממעכה באצבע נתעברה מביאה ראשונה וכן באמבטי הזרע נכנס תוך מקום הנקב ששופעת ממנו דם נידות וזבה בנחת לתוך מעיה ולא יבוא לצדדין כלל וממנו תתעבר ובדרך זו בלא"ה נסתרים כל דברי המשנה למלך הנ"ל אך מה שכתבתי לעיל הוא האמת וברור בדברי התוס' ולפי דברי הר"ן בפרק קמא דקידושין דכתב דאע"פ דאין האשה מתעברת מביאה ראשונה זמנין דמתעברה יש מקום ליישב הקושיא שהקשיתי אך נראה דודאי מודה הר"ן דהוא מיעוטא דלא שכיח כלל דבכל דוכתי אמרינן בפשיטות והא אין אשה מתעברת מביאה ראשונה כאלו הוא בלתי אפשרות להתעבר וא"כ ליכא למימר כן בהך דבן זומא דהא ס"ל הך דאמבטי לשכיחי יותר מהך דהטיה דשמואל ובודאי הך דהטיה שכיחי יותר ממה שתתעבר אשה מביאה ראשונה ולכך נראין הדברים כמ"ש לעיל.
ומה שהאריך עוד הרב בעל משנה למלך דליתא דבן זומא דנתעברה באמבטי דא"כ באשה שהלך בעלה למדינת הים ונתעברה ונשתהא הולד יותר מתריסר ירחי שתא למה טרחו הפוסקים לומר דלא חיישינן לממזרות דדלמא בא הבעל על ידי שם ולא אמרו דבאמבטי נתעברה וא"כ היא מותרת לבעלה והולד ג"כ כשר מלבד דיש לומר דמיירי דאינה טוענת כך אף גם באמת אני אומר ח"ו להאמין לה ואתה נותן יד לפושעים החטאים האלה בנפשותם דתשטה תחת אישה ואכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און כי באמבטי נתעברה ח"ו להאמין רק שם במסכת חגיגה מיירי כמ"ש התוס' שם דהיא נבדקת על פי חביות והיא בתולה בבירור וא"כ כאן הספק מאין בא ההריון בזו אמר בן זומא דנתעברה באמבטי דהרי היא בתולה לפניך ואפילו לפירוש רש"י דכתב כפי מ"ש התוס' להאמין לה ולא בבדיקה המעיין ברש"י יראה דלא קשה מידי קושיית התוס' דלשון רש"י כך הוא שעיברה מהו לכהן גדול והיא אומרת שימצאו לה בתולים עכ"ל הרי דהיא טוענת כשיבוא עליה ירגיש שהיא בתולה שפתחה סתום וימצא דם וא"כ השאלה היא אי לסמוך על פיה כיון דמעוברת היא ובזו מילתא דעבידי לגלוי לא משקרת ובזה לא קשה כלל מהך פלוגתא דר' יהושע ורבן גמליאל גבי ראוה מעוברת דשם אי אפשר להתברר ס"ל לר"י לא מפיה אנו חיין משא"כ כאן דיכול הדבר להתברר ולא משקרת ואתי שפיר וברור ופשוט הוא.
(א) אמר המגיה ומבן סירא אין ראיה מהא דכתב בספר הקנה דהיה בודאי בנו של ירמיה דלירמיה הנביא נתגלה זאת ברוח הקודש דלא היתה נבעלת לשום אדם רק מאותו זרע שהיה ממנו באמבטי.