Benei Ahuvah on Mishneh Torah, Marriage 15:15

האשה שבאה לבי"ד ואמרה בעלי אינו יכול לשמש כדרך כל הארץ שמוש שמוליד או שאינו יורה כחץ יעשו הדיינין פשרה וכו'. נחלקו רבותינו בפירושו הרשב"א והמבי"ט ומהר"ם אלשקאר פירשו דס"ל לרמב"ם דבטוענת אין לו גבורת אנשים דאינה נאמנת כפירוש הירושלמי סוף נדרים על מה דתני במתניתין שמים ביני לבינך דלמשנה אחרונה יעשה דרך בקשה וכן הביא המרדכי סוף קידושין בשם ר"ת דבטוענת אינו יכול אינה נאמנת דלא דמיא לאומרת גרשתני דנאמנת דהתם אתי הגט מידו לידה ואינה מעיזה. ולדבריהם קשיא א"כ מה אמרו בסוף מסכת נדרים דלא דמי הך דמשנה אחרונה באומרת שמים ביני לבינך לטוענת גרשתני משום דיודעת דאיהו לא קים ליה ביורה כחץ מעיזה משא"כ בגרשתני ולשיטת ר"ת הא אפילו במידי דקים ליה לבעל ולא אתי מידו לידה אינה נאמנת דמעיזה וצ"ל דהנה במסכת כתובות דף כ"ג ע"א פליגי אמוראי בהא דנאמנת באומרת גרשתני אי דוקא בפני בעלה אינה מעיזה או אפילו שלא בפני בעלה וזה ודאי אי אמרינן דאין אשה נאמנת לומר גרשתני אלא בפני בעלה אבל שלא בפני בעלה מעיזה א"כ צ"ל הטעם דאין לה העזה לומר בפניו דבר של שוא ולזה אפשר לומר דוקא מה דמגיע מידו לידה בזו אינה מעיזה לומר לו דבר שלא נעשה כלל אבל לומר דברים אחרים אף דהבעל מכיר בשקרה ויקום בפניה כחשה יש לומר דמעיזה משא"כ אי אמרינן דאף האומרת שלא בפני בעלה נאמנת וא"כ על כרחך הטעם דחששה לומר דבר כאשר יתוודע לבעל יכיר בשקרה דהעזה ליכא כאן דהא הוא שלא בפני בעל רק על כרחך הטעם שאין אשה אומרת דבר כשיתוודע הדבר לבעל שמכחשת ואומרת שקר ולפי זה אף במילי דלא אתין מידו לידה נאמנת דהא ליכא כאן העזה בשום צד ואי משום דהבעל יכיר בשקרה גם בזה יכיר בשקרה ולפי זה הגמרא בעי לתרוצי מילתא דרב המנונא דלא תקשי ליה ממשנה אחרונה אף למאן דאמר בכתובות דמילתא דרב המנונא אפילו שלא בפני בעלה ולכך משני דלא קים ליה ביורה כחץ (ד) אבל למסקנא דקי"ל כרב המנונא דדוקא בפני בעלה אינה מעיזה א"כ שפיר יש לחלק כדברי ר"ת ואין כאן סתירה מדברי ירושלמי לבבלי דלמסקנא דקי"ל דוקא בפני בעלה אינה מעיזה הגמרא דידן מודה לדברי הירושלמי ואין כאן מחלוקת.
והנה הרא"ש סוף מסכת נדרים חידש חילוק אחר מסברא דנפשיה והוא דבטוענת גרשתני אם אין האמת אתה היא באיסור אשת איש כל ימיה משא"כ בטוענת השמים ביני לבינך דמקבלת גט מבעלה, ודרכו נסתרה מאתנו לומר טעם אחר מה דלא נזכר בגמרא והגמרא מחלק משום דקים לה ולא קים ליה ובימי חורפי הקשיתי דא"כ למה עקרהו חכמים במשנה אחרונה דברי משנה ראשונה מחשש דתתן עיניה באחר הוי להו לתקן שיגרשנה על תנאי אם האמת כדבריך הרי את מגורשת ואם לאו אין את מגורשת ואף היא שלא תהיה כל ימיה באיסור אשת איש תודה על האמת ואם אז אומרת שהוא כדבריה הרי היא מותרת להנשא לאחר כטוענת גרשתני דנאמנת להנשא לאחר מטעם הרא"ש ז"ל. ולכן היה נראה לומר הא דתקנו חכמים במשנה אחרונה דאינה נאמנת שמא תתן עיניה באחר לא לזה לבד חששו רק אף דעיקר החשש היה שלא תתן עיניה באחר מ"מ גם לזה חששו דלפעמים תהיה סניא ליה לבעל ותבקש לצאת מהבעל ולישב עגונה כעובדא דביתהו דרבי חייא במסכת קידושין דף י"ב ע"ב דהוי לה צער לידה ובקשה לצאת מר' חייא בטענה דקיבל אביה קידושין בקטנותה מאחר ואמר לה רבי חייא לאו כל כמינך וכו' והיינו מטעם משנה אחרונה כמ"ש הריטב"א ויתר מפרשים ואף דהיא ודאי לא נתנה עיניה באחר רק דביקשה להפקיע עצמה מבעלה ולישב גלמוד להמלט מצער לידה ואעפ"כ אמרו חכמים במשנה אחרונה דאינה נאמנת הרי דנתינת עיניה באחר לאו דוקא וא"כ בזה ליכא להאמין שלא תהיה באיסור אשת איש כל ימיה דהא אין רצונה ליקח איש אחר לכך אינה נאמנת.
ולפי זה באשה שאמרה לבעלה גרשתני יש תרי גוונא אי נאמנת להנשא לאחר כמ"ש הר"ן או שתהא אסורה לבעלה הכהן כפירוש רש"י וזהו דלהנשא לאחר בזו ודאי דשייך טעמא דהרא"ש דלא תהא באיסור אשת איש כל ימיה אבל בהך דתהא נאמנת לאסור עצמה לבעלה הכהן בזו ודאי יש לומר דלמא עילה מצאה להפקיע עצמה מבעלה הכהן ואינה מבקשת להיות מורדת מכמה טעמים ואמרה גרשתני ובאמת תהיה יושבת ולא תנשא לאחר ומהראוי לבלתי תהא נאמנת למשנה אחרונה ולזה צ"ל בגמרא דמ"מ נאמנת דאינה מעיזה כיון דקים ליה ובשמים ביני לבינך לא קים ליה ומעיזה וזהו כונת רש"י דפירש על מלתא דגרשתני אי מותרת לבעלה הכהן ולא פירש כפשטיה אי מותרת לאיש אחר כמבואר בגמרא דכתובות דף כ"ג עיי"ש אלא ודאי דס"ל לרש"י דלהנשא לאחר אין הנדון דומה למשנה אחרונה מטעם הרא"ש הנ"ל משא"כ לאסרה עצמה על בעלה הכהן הוא הנדון הדומה למשנה אחרונה ואין כאן טעם הרא"ש דיש לומר דתשב עגונה ולכך הרא"ש בפסקיו סוף מסכת נדרים דהאריך לפלפל אי הלכה כרב המנונא או כרבא ולענין לאסור על בעלה הכהן בזה פשיטא דאף דיש לנו ספק הלכתא כמאן פשיטא דיש להחמיר כרב המנונא ולאוסרה על בעלה הכהן רק כל עיקר הספק ברא"ש הוא אם יש לסמוך אדברי רב המנונא אף לקולא להתירה לאיש אחר ועל זה שפיר קאמר הרא"ש דבנדון הזה טעם אחר יש דלא תהא באיסור אשת איש כל ימיה ודברי הרא"ש נכונים לענ"ד.
והא לא קשיא בדברי הרא"ש דהא אף באומרת טמאה אני או שמים ביני לבינך היא באיסור אשת איש כל ימיה אי משקרת דהא כופין אותו לגרש למשנה ראשונה ואם משקרת א"כ הגט מעושה שלא כדין וגט מעושה שלא כדין פסול דמלבד דיש לומר דדין זה לא ברור לאשה כל כך אף גם דהיא סברה דבעלה יגרשנה מרצונו כיון דלדבריה אסורה לו וגם אפשר לדעת הרא"ש אין כופין בשוטים רק במילי וא"כ לא מיקרי גט מעושה שיהיה בטל לגמרי.
ולפי מה שכתבתי אין הטעם הרא"ש מספיק לתרץ הא דאינה נאמנת בטוענת דאין לו גבורת אנשים כמ"ש מהר"ם אלשקאר ז"ל וסייעתו רק הדרנא לתירוץ הראשון כמו שמחלק ר"ת בין אתא מידו לידה וההכרח שהיה לר"ת לחלק חילוק זה נראה דהוא מדאמרינן הוא אומר אפילת והיא אומרת לא אפילת נאמנת דמחזקת נפשה בעקרה לא מחזקת וכן הוא אומר אפילת תרי והיא אומרת תלת דמחזקת נפשה למפלת לא מחזקת וקשה למה ליה הך טעם הא במלתא דהבעל והיא יודעת אינה משקרת להעיז בבעלה ולכחש בו והוי כאומרת גרשתני דנאמנת ועל כרחך צ"ל במידי דלא אתא מידו לידה עבידי להעיז ולשקר בפני בעלה ולכך אצטרך לומר הטעם דלא מחזקת נפשה לעקרה ולמפלת נפלים (ה).
(ד) אמר המגיה אין להקשות אדברי הרב המחבר הא כתבו התוס' במסכת כתובות דף כ"ג ד"ה אית ליה דרב המנונא דאף למ"ד דלרב המנונא אפילו שלא בפניו אינה מעיזה היינו דוקא אם נשאת ואח"כ באו עדים אבל לכתחילה לא דהא רב המנונא דוקא בפניו קאמר והאי דסוף נדרים דפריך ממשנה אחרונה אהך דגרשתני ומשני דהיא קים לה וכו' אלכתחילה קאי דמותרת לינשא לאחר מ"מ בעינן לסברת הרב דלמ"ד שלא בפניו נמי אינה מעיזה על כרחך ס"ל דאינה משקרת בדבר שיודע לבעל דאל"כ לא היה מתירה אפילו בדעבד ואף גם דאמרינן שם בכתובות דרק אם התירוהו הבי"ד לינשא מותרת להנשא לכתחילה אף דבאו העדים קודם שנישאת.
(ה) אמר המגיה לכאורה דברי הרב המחבר סותרים אהדדי דלעיל הלכה י"ג בד"ה שם והיא אומרת וכו' רצונו להוכיח דהאי דהוא אומר אפילת תרי וכו' דמיירי שאינה תובעת גירושין דאל"כ הוי דומיא דאומרת טמאה אני לך דחוששין שמא עיניה נתנה באחר וכאן כתב דאי לאו סברת ר"ת דיש חילוק בין היכא שבא מידו לידה הוי קשיא לן דדומה לגרשתני כיון ששניהם יודעים הדבר אינה מעיזה ואינו דומה לטמאה אני לך שהבעל אינו יודע אבל באמת דברי הרב דלעיל דכתב דעל כרחך מיירי בלא תובעת גירושין מוכרחים מכח ממה נפשך דאי לא אמרינן סברת ר"ת רק דדומה לגרשתני דאינה מעיזה א"כ ליכא למימר הטעם דאינה מחזקת עצמה והשתא דעל כרחך דאינו דומה לגרשתני ומעיזה א"כ דומה לאומרת טמאה אני לך וחוששין שמא עיניה וכו' ולא מהני מה שאינה מחזקת וכו' ועל כרחך מיירי שאינה תובעת גירושין.
והנה לדעת מהרלב"ח וסייעתו וכן מוכח מהטור סימן קנ"ד דהעתיק הך לישנא דהרמב"ם ופוסק בטענת אינו יכול דנאמנת על כרחך ס"ל דמ"ש הרמב"ם בהך פסקא לשמש שימוש כדרך כל הארץ שימוש שמוליד אין הכונה דטוענת אינו יכול רק דשימושו אינו כדרך כל הארץ דיש לו איזה חולי או סיבה שאין שימושו ראוי להוליד והוא דוגמת הך שאינו יורה כחץ מה דלא קים ליה לבעל אם משקרת או דהאמת כדבריה ולכך אינה נאמנת למשנה אחרונה וגם בירושלמי מפרש כמה דשמיא רחיקא מארעא כן תהא האי איתתא רחיקא מן האי גברא פירושו באופן הזה דכיון דלא יהיה לה זרע הרי כאן ריחוק דהזרע עושה קירוב והיו לבשר אחד ולפירוש הזה מדויק שפיר מלת תהא אבל לפירוש הראשון שאינו יכול מלת תהא אינו מדויק (ומיהו יש לומר דהוא לשון בתמיה כמדבר בעדה וכי אהיה רחוק מבעלי כמו שמים מארץ וכי על זה נכרת ברית הנשואין).
ולפירוש הזה קשה הך דמפלת דלמה לי הטעם דאינה מחזקת עצמה לעקרה ולמפלת תיפוק ליה שאינה מעיזה כיון שקים ליה לבעל כמ"ש לעיל וצ"ל לפירוש הזה דכי מהימנת ואינה מעיזה בבעלה היינו בגירושין דהוא העזה גדולה כמ"ש ר"ת דאתא מידו לידה או בטענת אינו יורה כחץ וכדומה דתתן דופי בבעלה היותו בעל מום ובזה אינה מעיזה בפני בעלה לשקר ולומר לו דיש בו מום כזה אי הוי קים ליה לבעלה אינה מעיזה על כן באומרת שאין לו גבורת אנשים נאמנת אבל בדברים שאינו חסרון בבעל והבעל והאשה מכחישין זה את זה מהיכי תיתי דנאמין לאשה יותר מבעל ולכך צריך חזקה דלא מחזקת נפשה עקרה ומפלת נפלים ולפי זה לא קשה מה שהקשו מהרלב"ח והש"ך בספרו המתואר גבורות אנשים ויתר הפוסקים דלדעת הפוסקים דס"ל דלהרמב"ם בטוענת אינו יכול דנאמנת וכן דעת הטור למה פסק באשה האומרת דבעלה אינו משמש עמה ומורד מתשמיש דאינה נאמנת ועיין במ"ש בזה ולפי מ"ש לא קשה מידי וברור דהיכא דאינו דבר דאתא מידו לידה ואינה מטלת דופי וחסרון בבעלה ודאי מעיזה ואינה נאמנת כלל וזה ברור ופשוט ולא קשה מידי.
והנה הרב הש"ך בספרו המתואר גבורת אנשים תמה על תשובת הרא"ש כלל מ"ג סימן י"ב דתחילה כתב בטוענת אינו יכול דאף דאינה באה מחמת טענה דכופין להוציא דהכל יודעין כלה למה נכנסת לחופה ובסוף דבריו בתשובה כתב והארכתי הרבה בפסקים והסכמתי שאין כופין אלא בבאה מחמת טענה והיכא דליכא למיחש דעיניה נתנה באחר על אחד מדרכים שכתבו בתוס' עכ"ל הדברים סותרין זה את זה ונדחק שם בספרו הנזכר דתחילה כתב הרא"ש לדינא דמסתבר ליה להלכה בדעת של תורה המכריע אך לבסוף כתב דלמעשה לא מלאו לבו לחלוק על רבינו חננאל דס"ל דאין כופין וכו' עכ"ל ואחר כל הדוחק הזה עדיין אינו מיושב הסתירה שיש בו מסימן י"ב על מה שכתב בסימן ב' שכתב אחרי שאינה באה מחמת טענה לית דין דלא מהימנא מטעמא דמשנה אחרונה שלא תהא נותנת עיניה באחר אבל אם היתה באה מחמת טענה ושואלת גט ולא כתובה היתה נאמנת אף למשנה אחרונה וכופין אותו להוציא וכו' עכ"ל מזה נראה ברור דלכך לא כופין כשאינה באה מחמת טענה לא מחשש רבינו חננאל דאין כופין בשוטים רק דלא מהימנא דשמא עיניה נתנה באחר הא אלו ברור לן דצדקה בדבריה היינו כופין אף בלי טענה וזהו דלא כרבינו חננאל ודלא כהבנת הש"ך בדברי הרא"ש דחשש הרא"ש לדעת ר"ח דלדעת ר"ח אף דנאמנת אין כופין.
על כן נראה לי דס"ל לרא"ש הא דאין כופין היינו משום דלמא משקרת ובסימן י"ב כתב הרא"ש ולענין כפייה היינו במקום דליכא לספוקי בנאמנת דילה דמיירי דאיכא רגלים לדבר דלא נתנה עיניה באחר ולא בא בסימן י"ב להשמיענו אלא לאפוקי מדעת האומרים דאף דהאמת כדבריה דאינו יכול מ"מ אין כופין אם אינה באה בטענה ולמדו מהא דאמרו אין כותבין אגרת מרד על ארוסה וכו' כמ"ש הרמב"ן בתשובה ולזה בא הרא"ש לשלול דעת ההיא וכתב ולענין כפייה ודאי הוא כמ"ש שכופין להוציא וכו' אבל לא נחית בדברים הללו לענין נאמנות דילה כי מיירי באופן דאיכא רגלים לדבריה דליכא לספוקי בעיניה נתנה באחר ולכך מסיים בסוף התשובה והארכתי בפסקי והסכמתי שאין כופין אלא בבאה מחמת טענה והיכא דליכא למיחש שמא עיניה נתנה באחר וכו' הרי דהיכא דליכא למיחש לנתינת עין באחר כופין אפילו בבלי טענה ונדון ההוא היה באופן ההוא דהיה רגלים לדבר ולא נחית הרא"ש בהך פלפולא אי נאמנת רק בגוף הדבר אי כופין על טענה זו ופשוט הוא.
איברא דגוף הדבר בתשובה סימן ב' קשה להבין דלמה בטוענת הכל יודעין כלה למה נכנסת לחופה לא מהימנא וחוששין שמא עיניה נתנה באחר ובבאה מחמת טענה לא ניחש לנתינת עין מאי שנא הך מהך וצ"ל כיון דהעזה היא לאשה לתבוע עניני אישות בפני בי"ד ואמרו חז"ל האשה תובעת בלב והיא תאמר לפני בי"ד לקבל גט מבעלה בשביל חמדת אישות הרי הוא בחזקת העזה וגם חזקה כי הך אין אשה מעיזה בפני בעלה אזדא לה וחיישינן דלמא משקרא משא"כ בטוענת בעינא חוטרא לידי ומרא לקבורה אין כאן העזת פנים ומדרך נשים צנועות וכשרות לטעון כן וא"כ העמיד אותן בחזקת כשרות ואין אשה מעיזה בבעלה לשקר בו ונאמנת וצ"ע.
והנה בשו"ע סימן קנ"ד סעיף ז' סתם בטוענת אינו יכול דאין לה אפילו עיקר כתובה [ו]באומרת גרשתני סימן י"ז סעיף ב' הביא הרמ"א ב' דעות אי נוטלת כתובה או לא ותמה הש"ך בספרו גבורת אנשים והבית שמואל סימן קנ"ד ס"ק י"ט דלמה סתם פה המחבר והרמ"א דמאי שנא זה מזה ונראה לומר לפי מה דמשמע במרדכי והגהת הרא"ש פרק אע"פ גבי חופת נדה דכתב וז"ל אם מת החתן בתוך ז' נקיים הואיל ולא בא עליה גובה מנה ומאתים מאירוסין הרי נראה דעתו דלכך גובה עיקר כתובה דלא תהיה אלא ארוסה אף ארוסה אית לה עיקר כתובה משא"כ לפי מה דפסק המחבר סימן נ"ה סעיף ו' והסכים עמו הרמ"א דכן נוהגין דארוסה לית לה כתובה א"כ חיבת ביאה בעינן ולית לה כתובה כלל ומכ"ש לפי מה שהביא המחבר סימן ס"א סעיף א' דעת הרמב"ם דחופת נדה אינה נשואה כלל הרי דחופה בלי חיבת ביאה אינו חופה כלל ולא הוית אלא ארוסה ולית לה כתובה וא"כ לפי זה אף דהאמת כדבריה דאינו יכול א"כ לא הוי לענין כתובה אלא ארוסה וארוסה לית לה כתובה וכמ"ש הפוסקים לענין תוספות ס"ל להרב המחבר והרמ"א לענין עיקר כתובה ג"כ. ואף שיש לפקפק דלמשמעות רוב הפוסקים כל הספק אי חיבת ביאה קונה הוא לענין תוספות דזה מוסיף לה מדעתו ועל זה יש לספק אולי דעתו רק על תוספות אי הוי חיבת ביאה משא"כ חופה בלי ביאה אבל עיקר כתובה אף דארוסה לית לה כתובה מ"מ כיון דכתובות נשואה מתקנת חכמים היא חכמים תקנו על כניסה לחופה ולא על חיבת ביאה כלל ולא נכנס כלל למקום ספק בדברי גמרא מ"מ הא הבעל יכול לטעון קים לי כרמב"ם ולרמב"ם אין כאן חופה כלל כיון דאינו ראוי לביאה כלל.
ועוד יש לומר דודאי בשלמא בטוענת גרשתני אין הבעל יכול לטעון לענין ממון להד"ם דהמדרש כתובה הוא כשתנשאי לאחר תטלי כתובתיך וא"כ אדעתא דהכי נתחייב לה מתחילה כשתטעון טענה שתהא מותרת בו להנשא לאחר שיחייב לה ליתן כתובה משא"כ בטוענת אינו יכול דצועק קודם גירושין אין אני מבקש לגרשה כדי שלא תהא רשאית להנשא לאחר ולא אהיה מוכרח ליתן כתובה וא"כ אף דאנו כופין אותו לגרשה מ"מ איך נוציא ממון בטענתה ומדרש כתובה אין מסייע לה דמעיקרא דדינא פירכא דהוא צועק אין אני מבקש להביא אותה לכלל מדרש כתובה כי אין רצוני לגרשה והבי"ד שכופין אותו על כך אין בידם לכוף על הממון ומזה הטעם אפשר פסק הטור דאין לה כתובה אף דהרא"ש בפסקיו סוף נדרים פסק בגרשתני דיש לה כתובה דלפי מ"ש יש לחלק בין טענת גרשתני לטענת אין לו גבורת אנשים.