נשבית חייב לפדותה וכו'. וכתב הטור וכן השו"ע ריש סימן ע"ח דאפילו יאמר איני פודה ואיני אוכל פירות אין שומעין לו ורשב"ם פרק חזקת הבתים דף מ"ט ע"ב כתב דבעודה ארוסה יכול להתנות דכל האומר אי אפשי בתקנת חכמים שומעין לו והתוס' שם בד"ה יכולה אשה וכו' השיגו עליו דפדיון הוא לטובת האשה וגם חכמים תקנו שלא תיטמע בין הגוים ומ"מ כו"ע מודים דיכול הוא לומר אפדה אותה ואעפ"כ דין ודברים אין לי בפירות שלה כי זהו ודאי לטובתו נתקן שלא יהיה פודה אותה בחנם וא"כ יכול לומר אי אפשי בתקנת חכמים ואיני נוטל פירות כלל ואעפ"כ אפדה וא"כ לא הבנתי קושיית מהרש"א בתוס' שם דהקשה דלשיטת התוס' אין ראיה מהא דיכולה לומר איני ניזונית ואיני עושה להא דיכול לסלק עצמו מפירות דודאי ראיה ברורה היא דאם תוכל האשה לומר איני ניזונית ואיני עושה מכ"ש שיכול הוא לומר הריני פודה ואיני מבקש פירות ודבריו צריכין עיון.