האשה שחלתה חייב לרפאות אותה עד שתבריא וכו'. עיין במ"מ שכתב שהרשב"א חילק בין מוטלת על המטה מדברי ספרי דכתיב גבי יפת תואר ושלחה לנפשה ודרש בספרי שלא ישלחנה חולה ואם ביפת תואר כך ק"ו לבנות ישראל הקדושות ותמה המ"מ על רבינו שאם לא הזכירה כאן היותו אסמכתא בעלמא היה לו להזכירה בהלכות מלכים בדיני יפת תואר ונראה דס"ל להרמב"ם דמן התורה אין לאשה כתובה א"כ זה שמשלח יפת תואר העניה השבויה לאחר גירושין דשם מיירי לאחר גירושין כמ"ש הכ"מ במה תתרפא עצמה ותמות ברעב בחליה בחוסר כל ודאי שאסור לעשות כן ומכ"ש לזרע עמוסים משא"כ עכשיו דתקנו חכמינו ז"ל כתובה לנשים ואף יפת תואר כשנשאה צריכה כתובה דאל"כ הרי בעילתו בעילת זנות וכשמגרשה הרי יש לה כתובה לרפאות את עצמה כמו שאמרו הרי גיטך וכתובתך ורפא את עצמך א"כ אין כאן חשש איסור רק הנהגה ישרה וגדר מוסר ונכונים דברי הרמב"ם שהשמיט הך דספרי פה ובהלכות מלכים גבי יפת תואר.
ראה שהחולי ארוך וכו'. החלקת מחוקק סימן ע"ט כתב אורחא דמילתא נקט והבית שמואל ביקש לומר דבחולי קצר דיש בו קצבה דמיא לפדיון דאין יכול לומר הרי כתובתיך ותפדה עצמך ואין זה מובן בכלל ארוך דיש חולי ארוך דיש לו קצבה וחולי קצר דלא קיץ עד שאמרו במסכת כתובות דף נ"ב ע"ב הקזת דם בארץ ישראל הוא כחולי שאין בו קצבה וגם סברתו צ"ע ולפי מ"ש רש"י במתניתין דף נ"א דלכך חייב לפדותה ואינו יכול לומר הרי כתובתיך ותפדה את עצמך דמשנשבית חל עליו חיוב פדיון וא"כ לפי זה אף בחלתה תיכף חל עליו חיוב רפואה רק דמיירי דהוא חולי ארוך והרפואה והחולי מתחדשין בכל יום חדשים לבקרים ובזה יכול לומר הרי כתובתיך ותרפאי את עצמך אבל ברפואה על החולי שהיה לה קודם הגט פשיטא דחייב לרפאותה דנתחייב תיכף ברפואה ואינו יכול להפקיע עצמו בזה בגט ולכך כתב רש"י במשנה בחלתה דרשאי לומר הרי כתובתיך ותרפאי עצמך דרפואה דמיא למזונות ואין אדם מחויב לזון גרושתו והקשה התוס' יו"ט א"כ בפדיון נמי אין מחויב לפדות גרושתו ולפי מ"ש ניחא דפדיון חל עליו תיכף קודם גירושין משא"כ רפואה דמיירי בחולי הנמשך אח"כ וא"כ באה רפואה וחיובא לאחר גירושין וזה אין הבעל מחויב ולזה דייק רבינו חולי ארוך.