אין
פוחתין לבתולה ממאתים וכו' וכן אם נתן לה מטלטלין כנגד כתובתה מותר לבעול וכו'. בגמרא דכתובות דף נ"ו ע"ב אמרינן דאין עושין כתובה מטלטלין אלא אם קיבל עליו אחריות אבידה דת"ק ולר' יוסי בעינן נמי אחריות זולא וכתבו התוס' דהא דרב אמי פרק קמא דף ז' דאתפסה מטלטלין היה באחריות הנ"ל והקשו האחרונים למה השמיט הרמב"ם קבלת אחריות וכתב סתם דיש ליתן לה מטלטלין ובש"ע סימן ס"ה סעיף ב' כתב להדיא דצריך לקבל אחריות אבידה וזולא כמבואר בגמרא. ונראה דס"ל להרמב"ם דהא דאמרינן דצריך לקבל עליו אחריות אבידה וזולא היינו כשנותן לה מטלטלין בכתובה לעולם א"כ לא סמכה דעתה דאולי יאבדו או יוזלו משא"כ כשנותן לה מטלטלין לזמן מועט ואחר זמן מועט יכתוב לה כתובה סמכה דעתה ואינה חוששת לאבידה וזולא כלל ולכך סתם הרמב"ם כמ"ש המ"מ דהוא רק לזמן מועט דאח"כ אסור שמא יאמר כתובתך מונחת על השולחן.
ועוד נראה לומר דהא צריכן להבין למה צריך קבלת זולא כיון שנותן לה משכון מטלטלין דודאי אינו נותן לשם פרעון רק בתורת משכון וא"כ איך ס"ד דאם יוזל דיהיה ההפסד למקבל המשכון וכן בתורת אחריות אבידה נמי לפי מה שכתב הראב"ד בפרק כ"א מהלכות אישות הלכה ט' אמה שכתב הרמב"ם האשה ששברה כלים בעת מלאכתה שפטורה משום שלום בית והשיג הראב"ד עליו ואמר הטעם דאשה לגבי בעלה הוי פשיעה בבעלים א"כ אם נאבד המשכון אצלה היא פטורה והוא חייב ליתן לה כתובתה ואפשר דגם הרמב"ם סובר כן רק דכתב הטעם משום שלום בית כדי לפוטרה אפילו בשוברת כלים דהיא מזקת בידים אבל באמת גם הרמב"ם מודה דהוה פשיעה בבעלים וא"כ לא יהיה אלא שומר שכר או שואל מ"מ פטורה מכל גניבה ואבידה ואונסין דהוי פשיעה ושמירה בבעלים וא"כ אין צריך קבלת אחריות כלל וצ"ל דמשו"ה צריך קבלה דאשה לא בקיאה בדינים ולא סמכה דעתה כמ"ש דאף דאיכא תנאי כתובה מ"מ היא לא סמכה דעתה דאומרת למחר תבענא ליה ויאמר לי פרעתיך ואע"ג דקי"ל דלא מצי למטען פרעתי מ"מ היא לא סמכה דעתה ואף כאן הדין כן דאף דממילא חייב באחריות הפסד אבידה וזולא מ"מ היא לא סמכה דעתה.
ובזה מיושב קושיית מהרש"א דהקשה לשיטת התוס' דצריך קבלת אחריות במטלטלין דאל"כ יאמר הרי כתובתך מונחת על השולחן כמ"ש התוס' בד"ה אבל קיבל וכו' א"כ למה ליה הטעם בגמרא דצריך לקבל אחריות מפני תיקון העולם הא צריך מטעם זה שלא יאמר הרי כתובתך מונחת על השולחן ולפי מ"ש ניחא דאף דלא כתב לה מ"מ חייב באחריות הפסד אבידה וזולא וא"כ ליכא למיחש לכתובה מונחת על השולחן אמנם מפני תיקון העולם דתהא סומכת דעתה תקנו דצריך לכתוב לה וזהו תיקון העולם דאולי יאבדו ולא סמכה דעתה ולפי"ז ודאי דבעי קבלה בכתב ובקנין דאל"כ עדיין לא סמכה דעתה כמו בתנאי בי"ד וא"כ צ"ל דהך דקאמר רב אמי אתפסנא מטלטלין דלפירוש התוס' היה בקבלת אחריות משום סמיכות דעת האשה היה בערב שבת דעדיין היה שהות אף לקבל קנין משום סמיכות דעת אבל לא היה עוד שהות כל כך לכתוב כתובה וצ"ל דס"ל להתוס' דקבלת קניין לחוד לא מהני על הכתובה דעדיין לא סמכה דעתה דחוששת שמא ימותו העדים או ילכו למדינת הים כדעת הפוסקים שהביא רמ"א סימן (ס"ה) [ס"ו] סעיף א' ולכך הוצרך להתפיס מטלטלין בקנין וקבלת אחריות וכולי האי לא חיישינן וסמכה דעתה אמנם הרמב"ם דס"ל דקבלת קנין מהני יותר מהתפסת מטלטלין כמ"ש הכ"מ א"כ צ"ל דהך עובדא דרב אמי היה בשבת דאי אפשר בקבלת קנין.
והבית שמואל הביא סימן (ס"ה) [ס"ו] ס"ק ח' דברי הר"ן שהקשה על הא דרב אמי שצוה להתפיס מטלטלין בשבת אע"ג דהוי כקונה קנין ותירץ הר"ן דדוקא גבי נשואין כמו כניסת אלמנה אסור משום דהוי מילי דפרהסיא אי נמי עובדא דרב אמי איירי מבעוד יום והיה שהות למיתפס מטלטלין ולא לכתוב כתובה ורצה ב"ש להוכיח כתירוץ ראשון של הר"ן דהיה בשבת לפי מה דאיתא בחו"מ סימן ע"ג מי שנשבע לשלם יכול ליתן משכונות בשבת ומשם יש לדחות דהוי לצורך שבועה ומוכרח ליתנו בשבת דאל"כ יעבור אשבועה משא"כ כאן יכול להמתין עד מוצ"ש ואם אתה מדחה איסור דרבנן בשביל מצות בעילה צא ואמור לו לבעול בלי כתובה דגם זה דרבנן ומה אולמא האי מהאי. אמנם מזה מוכח כיון דהש"ע פסק כהרמב"ם דקנין מהני על כרחך דהיה בשבת דאי סמוך לשבת יקנה בקנין שהוא כמעט רגע ולפי זה דהיה בשבת על כרחך צ"ל דלא קיבל אחריות בכתב וא"כ צ"ל הא דקתני התם במה דברים אמורים דלא קיבל אחריות הרצון בזה באומר בפירוש אין אני רוצה לקבל אחריות ומטלטלין אלו הם לך לאפותקי ואם יאבדו נאבדו לך וזה לא מהני אבל בסתמא הוי כקיבל עליו אחריות דאם יאבדו היא פטורה והוא חייב לה לשלם כמ"ש לעיל ורבי יוסי חולק דאף אם מקבל אחריות על אבידה ומתנה בפירוש שלא לקבל אחריות זולא לא מהני אבל שתיקה מהני לכו"ע דהא חייב באחריות אבידה וזולא ממילא ולדעת הרמב"ם לא אמרינן דלא סמכה דעתה כיון לדידיה מהני נמי קנין ולכך סתם הרמב"ם בהתפסת מטלטלין דהוי כמקבל אחריות כהנ"ל וכן הוה עובדא דרב אמי בגמרא דאתפסהו מטלטלין ולא התנה כלל והוי קבלת אחריות ואתי שפיר.
אך לפי זה על דברי השו"ע קשה דפסק במתפס מטלטלין צריך קבלת אחריות אבידה וזולא אפילו לשעה הרי דס"ל סתמא לא מהני וצ"ל הטעם דלא סמכה דעתה אף דהיא פטורה אם נאבד דליכא למימר דס"ל כפירוש המ"מ ברמב"ם פרק כ"א מהלכות אישות דאשה לא מיקרי פשיעה בבעלים דאין הבעל שאול לה תמיד דהא מצריך נמי קבלת זולא וזולא ודאי בסתמא באחריותו ככל המתפיס משכון דאחריות זולא עליו ובשבת א"א לכתוב אחריות וא"כ צ"ל דהך עובדא דרב אמי היה בערב שבת בהתפסת מטלטלין באחריות ובקנין כמ"ש לעיל לדעת התוס' וקשה דהא השו"ע פסק דקנין לבד מהני וא"כ אם היה זמן כל כך לקנין הזה בהתפסת מטלטלין יעשה קנין לבד ואין צריך להתפסת מטלטלין ויש לישב בדוחק דס"ל אשה דלאו דינא גמירי וסברא דאין אחריות אבידה וזולא עליו אם לא שמקבל עליו ואף דלא כתב לה בכתב מ"מ כיון דיש משכון בידה סמכה דעתה על התנאי הזה דלא יחזור בו על פה דלתרתי לא תחוש שיהיה הפסד וגם הבעל יחזור מדיבורו בזה וכולי האי אינה חוששת משא"כ בתנאי בית דין חוששת כיון דליכא משכון וא"כ י"ל דעובדא דרב אמי היה בשבת והתפיס מטלטלין והתנה על פה להפיס דעתה דתסמוך דעתה אף דלענין חיוב אין צריך לתנאי כלל.
Loading...
10:9
1
Loading...