המארס את האשה וכו' ולא תנשא נדה וכו' עבר ונשא וברך אינו חוזר ומברך. וכתב המ"מ ודבר נכון הוא ובאמת הך דאי חופת נדה הוי חופה בעיא דלא איפשטא היא בכתובות דף נ"ו וספיקא דרבנן לקולא ולפי זה אנן דעושין חופה לנדה אין לברך ז' ברכות בליל טבילה אם הוא לאחר ז' ימי משתה דאפילו אם נחוש לדברי הרמב"ם דחופת נדה לא הוי חופה הא כבר בירך בשעת חופה ולהרמב"ם אינו חוזר ומברך איברא שבמרדכי כתב והובא בהגהת הרא"ש ריש פרק אע"פ בשם ספר המקצעות וז"ל ומ"מ תקנו הגאונים כיון שפסקו שבעה נקיים וטובלות מכניסין אותה ומברכין ברכת חתנים והוי ליה חיבת חופה וחיבת ביאה בהדדי וכו' עכ"ל ומזה אפשר דנשתרבב המנהג אבל אין לסמוך על זה דאפשר דתקנו דלא יברכו אז בשעת חופה כי אם אח"כ אבל אם כבר ברכו בשעת חופה אין לחזור ולברך ועוד דזה תליא במה שנסתפקו הפוסקים אי יש כח ביד הגאונים לחדש ולתקן ברכה ולכך שב ואל תעשה עדיף ולא יהיה אלא ספק אמרינן ביה ספק ברכות להקל.