1
(ירמיה ל, יז) "כִּי נִדָּחָה קָרְאוּ לָךְ צִיוֹן הִיא, דֹרֵשׁ אֵין לָהּ". "דּוֹרֵשׁ אֵין לָהּ", מִכְּלַל, דְּבָעִי דְּרִישָׁה. נראה הכונה כי הזכר שעושין לעניינים שהיו בזמן המקדש מורה על האמונה וההבטחה שאנחנו מקוין שתחזור עטרה ליושנה ולכך עושין להם זכר, ולזה אמר הכתוב 'כִּי נִדָּחָה קָרְאוּ לָךְ' שסרה תקותם ממך דחושבים אותך נדחה לגמרי ח"ו והראיה דחשבו בכך הוא כי הנה 'צִיוֹן הִיא דֹרֵשׁ אֵין לָהּ' לעשות זכר לעניינים שהיו נהוגים בבניינה. גם תיבת צִיוֹן הוא לשון ציונים וסימנים וכמו שכתב הגאון אורים ותומים בענין הפרוזבול בפסוק (ירמיה לא, כ) 'הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים' ודוק.