ומ"ש ומיום השביעי ואילך עד י"א יום נקראים ימי זיבה והם שחכמים קוראים להם י"א יום שבין נדה לנדה בכמה מקומות בתלמוד מהם בסוף מסכת נדה (דף עב:) י"א יום שבין נדה לנדה הלכה למשה מסיני ויש מחלוקת בפי' דבר זה שהרמב"ם כתב בפרק ו' מהא"ב כל ז' הימים שנקבע לה וסת בתחלתן הם הנקראים ימי נדתה בין ראתה בהם דם בין לא ראתה ומפני מה נקראים ימי נדה מפני שהם ראויים לנדה וכל דם שתראה בהם דם נדה יחשב וכל י"א יום שאחר הז' הם הנקראים ימי זיבתה בין ראתה בהם דם בין לא ראתה ולמה נקראים ימי זיבה מפני שהם ראויים לזיבה וכל דם שתראה בהם דם זיבה יחשב והזהר בשני שמות אלו שהן ימי נדתה וימי זיבתה כל ימי האשה מיום שיקבע לה וסת עד שתמות או עד שיעקר הוסת ליום אחר תספור לעולם ז' מתחלת יום הוסת ואחריהם י"א ואחריהם ז' ואחריהם י"א ותזהר במנין כדי שתדע בעת שתראה דם אם בימי נדה ראתה או בימי זיבה שכל ימיה של אשה כך הן ז' ימי נדה וי"א ימי זיבה אא"כ הפסיקה הלידה כמו שיתבאר עכ"ל אבל רש"י כתב ברפ"ב דערכין אם משכו ימי זובה חדש או שנה אינה חוזרת לתחלת נדות עד שתשב ז' נקיים ישבה שבעה נקיים וראתה הויא תחלת נדה ומונה ששה והוא וחוזרת למנינה ככל המפורש וכ"כ ה"ה בפ' הנזכר שכן בירר הרמב"ן בראיות ברורות שמשעה שהאשה נעשית זבה גדולה אינה חוזרת לימי נדות עד שתספור ז' נקיים כיצד הרי שראתה ג' ימים בסוף י"א ושפעה וראתה גם ביום הד' שהוא מן הימים הראויים לנדה אפי' התחילה למנות נקיים שלה וסתרה וחזרה למנותן וסתרה אינה אלא זבה שסתרה ולכשתשלים ז' נקיים תחזור לתחלת ימי נדה ראתה נדה בתחלה ולא ראתה בי"א משתראה ביום י"ט לראייתה הרי היא נדה כבתחלה לא ראתה עד כ"ו אין מונין ליום הראוי לזיבה אלא הרי זו תחלת נדה אין זיבה אלא בי"א סמוכים לז' שראתה בה נדות והזהר בענין זה שכבר טעו בו מגדולי המחברים עכ"ל וגם הר"ר יונה בפ' אין עומדין הקשה על דברי הרמב"ם והסכים לדברי רש"י והרמב"ן ז"ל וכך הם דברי רבינו שכתב בסמוך ואם ראתה בהם ונעשה זבה אינה חוזרת לימי הנדות עד שיהיו לה ז' נקיים ואז יתחילו ימי הנדות ואחריהן ימי הזיבות כאשר פירשתי וכן לעולם: