ומ"ש ומ"מ צריך שידליקנה במקום הנחתה כלומר אע"ג דאין הנחה עושה מצוה מ"מ צריך שידליקנה במקום הנחתה וכדאיתא התם (כב:) אמר רבא הדליקה בפנים והוציאה לא עשה כלום מפני שהרואה אומר לצרכו הוא דאדלקה וכן אמר תו רבא שם היה תפוס נר חנוכה לא עשה כלום מפני שהרואה אומר לצרכו הוא דנקיט לה מ"כ בשם מהרי"א ז"ל כתב בנמ"י פעם אחת ראה בב"ה שהדליק הנרות בכלי שהיו מדליקין כל השנה להאיר שבאותו כלי היו נרות מתוקנות לנ"ח ואחר שהדליק המדליק נ"ח היה מוליך החבל בידו להגביה הכלי להעמידה במקומו המיוחד לו כל השנה ומחה ביד המדליק שלא יעשה כן שאע"פ ששמעו העומדים בב"ה הברכה של חנוכה בשעת ההדלקה מ"מ הרואה שלא היה שם באותה שעה יאמר לצרכו הוא שהדליקו לכך צוה שלא יגביהנה אלא שיניחנה למטה בפחות מי' ואמר (שעדים יש) [שעדיין יש לפקפק] ע"ז לפי שעדיין משתמשים לאורה וכיון שהרגילו כל השנה להדליק לאורה אע"פ שאינה במקומה כיון שאין נר במקום נ"ח א"א שלא ישתמש נר חנוכה לעומדים שם במקום הנר שהיו רגילין לכך לצורך החנוכה ראוי לחדש כלי אחר ע"כ ונראה לי שמאחר שהדלקת נר בב"ה אינו אלא משום מנהג שנהגו ואין חוששין שיהיה לפני הפתח אלא לפני ההיכל אין לדקדק בזה כל כך משום הנכנסים והיוצאים ועוד שאפילו בבית אין אנו מדליקין עכשיו אלא מפני בני הבית וא"כ לפ"ז אין לחוש לעוברים ושבים כ"ש וכ"ש בב"ה שהרי כל הבאים לשם יודעים שאלו הנרות הם של חנוכה ועוד היה נראה לומר שמאחר שכבר הדליקן במקום שאינו ראוי דהו"ל כבתה שאין זקוק לה עכ"ל: