ומ"ש וכן מותר לצוד דגים לאכלם ולכבוש וכו' שם (יא.) תנן כל כבשים שהוא יכול לאכול מהם במועד כובשן ופירש"י כבשים שכובשן במלח שיכול לאכלן במועד שלא יהא צריך להמתין באכילתן עד לאחר המועד שיהיו נכבשין מהר וראויין לאכול מיד ובגמרא בדיתא לבאי כוורי אזל כ"ע צודי אייתו כוורא שרי להו רבא לממלח מינייהו א"ל אביי והא תנן כבשין שהוא יכול לאכול מהן במועד כובשן א"ל כיון דמעיקרא אדעתא דאכילה אייתינהו ואי שביק להו פסדי כפרקמטיא האבד דמי ושרי ואיכא דאמרי שרי להו רבא מיצד מיזל אתויי מימלח א"ל אביי והא אנן כבשין שהוא יכול לאכול מהן כובשן תנן א"ל הני נמי מתאכלי אגב איצצא: ופירש"י בדיתא. שם נהר: לבאי. שם מקום: כוורי. הכי עשו דרך לנהר שיצא מימיו ונשתיירו שם דגים הרבה: לממלח הרבה. אף על גב שאין יכולים לאכלם במועד שהרי היו מלוחים הרבה: א"ל ה"נ. דמלחינהו: מתאכלי במועד אגב איצצא. שמושך המלח מהם: ובנ"י פירש איצצא דוחקא אם רוצה לדוחקן תחת המכבש ולסוחטן מן המלח יהיו ראויין לאכלם במועד והרמב"ם כתב בפ"ז מהלכות יו"ט צד אדם דגים כל שיכול לצוד ומולח הכל במועד שהרי אפשר שיאכל מהם במועד אם יסחוט אותם בידו פעמים רבות עד שיתרככו וכתב בנ"י שאע"פ שמלח הרבה יותר מהצריך הרי יכול לומר בכל א' בשעת הבאה ומליחה לזה נעשה איצצא וכן כשימלח חבירו והערמה כי האי שריא אפי' בי"ט וכ"ש בח"ה כדאמרי' בפ"ק דביצה (יא:) מערים ומלח גרמא גרמא: