ומ"ש רבינו וכ"כ א"א ז"ל נראה שכתב שסובר כן הרא"ש מדכתב בפ"ק דביצה גבי י"ט ב' שנהגו באשכנז שהעו"ג חופר הקבר ועושה ארון ותכריכין וכל דבר שהוא איסור דאורייתא אבל טלטול והוצאת המת עושה ישראל דמתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך והוא דאיכא צורך מצוה ע"כ ומשמע לרבינו דמההוא טעמא שרי הרא"ש הוצאתו ביום א'. ובתשובה כתב כן בפירוש וז"ל וגם בי"ט א' ישראל מכתפין בו עד הקבר ומשימין אותו בקבר דמתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך ובלבד שיהא לצורך מצוה כגון קטן למולו וז"ל הר"ן בפ"ק דביצה ודאמרינן יתעסקו בו עו"ג איכא מ"ד דדוקא בקבורתו אבל טלטולו מותר ע"י ככר או תינוק והוצאתו נמי מותרת כב"ה דאמרי מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך ואיכא מאן דאסר ולישנא דיתעסקו בו עו"ג הכי משמע דמדלא אמרי' יקברו אותו עו"ג משמע דכל עסקיו ע"י עו"ג דוקא שאין כאן כבודו של מת שנתיר בו משום כבודו כלל כיון שסופו להתעסק בו עו"ג. ועוד כתב הרמב"ן דהוצאת מת לקבורה כהוצאת אבנים לבניין שאין לומר בו מתוך כיון שאין בו צורך היום כלל עכ"ל והרשב"א בתשובה כ' כדברי הרמב"ן ז"ל: ומדברי הרמב"ם בפ"א היה נראה להתיר שכ' המת ביו"ט ראשון יתעסקו בקבורתו העו"ג ובי"ט ב' יתעסקו בו ישראל ועושין לו כל צרכיו וכו' ומדנקט גבי י"ט ראשון יתעסקו בקבורתו העו"ג משמע דבקבורתו ממש הוא דיתעסקו העו"ג אבל בטלטולו והוצאתו יתעסקו בו ישראל אלא שה"ה כ' שלדעת הרמב"ם בי"ט ראשון אין ישראל מתעסקין בו כלל אפי' לטלטלו אלא מה שמותר בשבת וכ' בכלבו שבנרבונה נהגו להתיר וגם בתרומת הדשן כתוב דסמכינן אר"י ואשיר"י דמסקו כוותיה ושרו אמנם היכא דאין רוצים לקוברו בו ביום אלא שרוצים להוציאו מן הבית לבית הקברות כדי לקוברו למחר ומוציאין אותו היום בשביל עגמת נפש או בשביל כהנים אין נראה דשרו וכ"כ בהדיא באשיר"י פ"ק דמועד קטן מפירש"י דאפי' בי"ט ב' אם אין רוצין לקוברו בו ביום לא שרי לעשות בו שום איסור מלאכה רק טלטול בעלמא ודבר שאין בו טורח: וכתוב עוד בת"ה על מ"ש המרדכי פרק תולין נהגו לקוברו על ידי עו"ג אפילו בו ביום ומטהרין אותו על ידי עו"ג מפני שצריך סדין משום כבוד ואתו לידי כיבוס ע"כ מצאתי תשובה דישראל מטהרין אותו וכן נמצא כתוב על שם אחד מהגדולים וכן הדעת נוטה למה שכתב מרדכי דצריך סדין מפני כבוד אדרבה יש לחוש טפי לכבוד זה לטהרו על ידי ישראל בידים או בקש ועל גבי עור דליכא למיחש לסחיטה וכיבוס משנעשה על ידי עו"ג בסדין דמרדכי גופיה כתב שם בפ' תולין בתשובת ר"ב דאפי' בהוצאה מבית לכרמלית למת ע"י ישראל ולא ע"י עו"ג כ"ש אם יגעו בו עו"ג הטמאים כזבים לכל דבריהם. כתב הכלבו נהגו בנרבונא שישראל נושאין המת אפי' בי"ט ראשון עד הקבר וכן רוחצין אותו בלי ככר ותינוק והטעם משום דטלטול בעלמא הוא ולחמם המים לרחיצה ג"כ מותר שמתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך והוא דאיכא צורך י"ט או צורך מצוה אבל אחר יציאת נשמה מטלטלין אותו מן המטה לארץ על ידי ככר או תינוק משום דהוי כמחמה לצל ע"כ וסיים בה בא"ח ואפי' בשבת מותר ע"י ככר כיון דליכא אלא איסור טלטול ויש אוסרים טלטול על ידי ככר מחמה לצל וכן הוצאתו כי אם ע"י עו"ג וכ"כ הרמב"ן דמאן דמתיר הטלטול וההוצאה טעה בשתיהן וכן פסק הרשב"א: וכתב עו"ש שמענו על הראב"ד שצוה להלין מת בי"ט ראשון עד י"ט שני כדי שיתעסקו בו ישראל וחלקו עליו חביריו דלאו שפיר עבד דאין לנו להשהות מת לי"ט שני דמוטב לקברו בעו"ג דאסור להלינו עכ"ל: