כתב בה"ג מותר ללוות המת בי"ט הראשון וכו' והרמב"ן היה מסופק אם מותר לחזור למקומו וכו' ז"ל הרמב"ן בספר ת"ה בהלכות מותר ללוות את המת בי"ט ראשון בתוך התחום ובי"ט שני אפי' חוץ לתחום וכ"כ הרי"ץ גיאת ז"ל אלא שאני חוכך בחזרה לאחר קבורת המת שיש לומר שאין להם אלא אלפים ואין לנו בכל היוצאין חוץ לתחום אפי' ברשות ב"ד לדבר מצוה אלא שיש להם אלפים אמה להתיר להם תורה בהבלעת תחומין אבל לחזור יותר מד' אלפים לא אבל כיון די"ט של דבריהם מצינו בשל דבריהם שהתירו חזרה משום שלא תהא מכשילן לעתיד לבא כדאתמר בי"ה (עז.) וצריך תלמוד עכ"ל וה"ה כתב בפ"א כתבו מקצת הגאונים מותר ללוות המת בי"ט ראשון בתוך התחום ומינה בי"ט שני אם מותר להם לחזור למקומם כל שיש שם פחות מד' אלפים שהוא הבלעת תחומין הנזכרת פכ"ז ליוצא ברשות ונראה להקל עכ"ל: וכתב הריב"ש בתשובה שהטעם שמותר ללוות המת אע"פ שאינו דבר הכרחי לקבורתו משום שהוא כבוד המת עושין בשבת כמו בחול דומיא דלמיגד ליה גלימא ולמיגז ליה אסא ור"י כתב בנכ"ח ח"א קוברי המת בי"ט שני והוליכו אותו חוץ לתחום י"א שאינם יכולים לחזור בו ביום למקומן אבל הרמב"ן כתב בתשובה שחוזרים למקומם בו ביום כדאמרינן שאתה מכשילן לעתיד לבא וכ"ש דכחול שויוה רבנן לגבי מת ועוד כתב בתשובה שכלי הקבורה שהוליכו עמהם חוץ לתחום שמותרים כמו כן להחזיר אותן למקומן מאחר שמלאכתן להיתר ושמא יצטרך להם למת אחר בו ביום וכן נמי שמא יגנבו ואפי' היה בית סמוך לחומה המשתמר להם מותר להחזירם בבית שירצו דגבי דבר שמלאכתו להיתר כל מחמה לצל שרי ולא אמרינן אם אפשר להצילן מן החמה בטלטול מועט לא יטלטלם יותר אלא כיון שהוא נוטלן משם כדי להניחן בצל מטלטלן ומניחן באיזה מקום שיזדמן לו לדעתו ולרצונו ה"נ מחזירן לאיזה מקום שירצה ע"כ: