אין עולין ע"ג אילן בי"ט ולא רוכבין על גבי בהמה ולא שטין על פני המים ולא מספקים ולא מטפחים ולא מרקדים ולא דנין ולא מקדשין ולא מייבמין ולא חולצין הכל משנה בפרק משילין (ביצה לו.) ויהיב טעמא בגמ' לא עולין באילן גזירה שמא יתלוש ולא רוכבין ע"ג בהמה גזירה שמא יחתוך זמורה ולא שטין ע"פ המים גזירה שמא יעשה חבית של שייטין פי' כלי של גומא שאורגין אותו ועושין כמין חבית ארוכה ולמידין בו לשוט ולא מספקין ולא מטפחין ולא מרקדין גזירה שמא יתקן כלי שיר ואמרינן בירושלמי לא מספקין הבא מחמתו ולא מטפחין טיפוח שהוא לרצונו וכתבוהו הרי"ף והרא"ש ז"ל וזהו שכ' רבינו לא בחמתו ולא בדרך שמחה ואלא דנין פריך בגמרא והלא מצוה קא עביד ומשני ל"צ דאיכא דעדיף מינה ואלא מקדשין פריך והלא מצוה קא עביד ומשני ל"צ דאית ליה אשה ובנים ואלא חולצין ואלא מייבמין פריך בגמרא והלא מצוה קא עביד ומשני ל"צ דאיכא גדול ומצוה בגדול לייבם וכולהו טעמא מאי גזירה שמא יכתוב ומשמע דהיכא דליכא דעדיף מיניה שרי לדון והיכא דלית ליה אשה ובנים שרי לקדש והיכא דליכא גדול שרי לחלוץ ולייבם וכ"כ הר"ן בשם ר"ת מיהו כתב שהשיב ר"ת שאין מקדשין אשה בשבת אלא מדוחק גדול ואפי' קדש מבע"י אסור לכונסה לחופה בשבת שהרי קונה אותה ליורשה וכ"כ הגה"מ בפ"ד בשם סמ"ג שכתב ר"ת כי מדוחק גדול היה מתיר ולא היה מורה כן הלכה למעשה וכתב עוד בשם סמ"ק דאסור לכנוס בי"ט וכ"כ הרשב"א דאסור לישא בי"ט ובכלל לא מיבמין הוא אבל רש"י פירש והא מצוה קא עביד כלו' והו"ל למחשבינהו בהדי הנך דמני התם שהם משום מצוה ומשני דהכא במאי עסקינן בדאיכא דעדיף מיניה וכו' ומש"ה לא מני להו בהדי הנך דמשום מצוה אבל אין הכי נמי דאפילו ליכא דעדיף מיניה אין דנין ואפי' לית ליה אשה ובנים אין מקדשין ואפי' ליכא גדול לא חולצין ולא מיבמין וזה דעת הרי"ף והרא"ש ז"ל שכתבו המשנה כצורתה לבד דמשמע דבכל גוני אסור ומפני כך כתב רבינו ולזה הסכים א"א ז"ל אע"פ שאין הלשון מדוקדק שמאחר שלא כתב הרא"ש בפי' לא דברי רש"י ולא דברי ר"ת לא שייך לשון הסכים אלא כך הוה ליה לכתוב וכן נראה שהוא דעת א"א ז"ל והרמב"ם נראה שהוא סובר כדעת רש"י שבפכ"ג מה' שבת כ' סתם דאין דנין ולא מקדשין ולא חולצין ולא מייבמין. ויש לדקדק בדברי רבינו מאחר שכ' פלוגתא דרש"י ור"ת בלא דנין ולא מקדשין למה לא כתבה בלא חולצין ולא מייבמין: