ולפי מה שפר"ת דהא דאמר דשיל"מ דוקא כשהוא בעין וכו' היה נראה שהתבשיל מותר כיון שלא נתכוון לבטלה נראה דאין זה מוכרח דאיכא למימר דלר"ת נמי אסור משום דלחזותא וטעמא עביד וכל מידי שנעשה לתת טעם לא בטיל וכן כתב המרדכי דמטעם זה ג"כ היה אומר אבי"ה דלא בטיל ונראה שמטעם זה כתב הרא"ש בתשובה הרוטב שנתקן בי"ט בביצה בת יומא אסור דדשיל"מ הוא ולא בטיל ובהגהת שערי דורא מ"כ בשם ה"ר איסרל אם ליבנו בו מאכל או מלאו בו תרנגולת אסור והכי נהוג אע"ג דלכאורה הרמב"ם והרא"ש פליגי דהא ביצה במאכל ובתרנגולת מין בשאינו מינו הוא נוכל לומר דס"ל כשינויא הכתוב בתוס' דהיכא דהקדירה מיתקנה בכך חשיב מין במינו ובליבון הביצה מתקן התרנגולת והתבשיל דעושין כן כדי לבשם התרנגולת ויראה מה שהוצרך ראבי"ה טעם אחר לאסרו משום חזותא ולא ר"ל משום דהוי מין במינו דסבר כשינויא קמא שכתב ע"כ: כתב הר"ן בריש ביצה דהא דדשיל"מ אפילו באלף לא בטיל דוקא במינו אבל שלא במינו בטיל והכי משמע בהדיא בפרק הנודר מן המבושל (נדרים נב.) ע"כ וכ"כ עוד בפרק בתרא דע"ג והן הן דברי ר"ת שכתב רבינו בסמוך ובס' י"ד סי' ק"ב וכתבו התוס' בפרק משילין (ביצה לח:) וכ' דהכי איתא בהדיא בירושלמי וכ"ד הרמב"ם בפט"ו מהלכות מ"א ודעת הרשב"א בת"ה: כתב הכלבו ביצה שנולדה בי"ט שנתבשל בשוגג בו ביום עם בשר ותבשיל הכל מותר חוץ מן הביצה שמניחה עד למחר דהא קי"ל גיעולי ביצים מותרות דמיא דביעי הוא שאין נותנין טעם כלל וכ' שזה היה מעשה בלוני"ל בביצים שנולדו ביו"ט והושמו בטפילה שקורין פנאד"ה והתירו הכל חוץ מן הביצים ע"כ ולפי מ"ש רבינו בשם ר"ת בלאו האי טעמא נמי שרי דטעמו בטל בששים :