ומ"ש בשם בה"ג אינו מכוון וז"ל הרא"ש שם י"א דוקא שומר שכר דחייב בגניבה ואבידה אבל ש"ח לא ודייקי מלישנא דאלו מיגנב או מיתבד וכ"כ ר"י ובה"ג כתב דאפילו ש"ח נמי ומיגנב או מיתבד נמי בפשיעה קאמר ומשום דבעי למימר ובעיתו לשלומי הוצרך לומר מיגנב או מיתבד וכ"כ ר"י דלבה"ג ה"ה ש"ח חייב ואינו מותר אלא כשאינו חייב באחריותו כלל אפילו בפשיעה כגון שהתנה וכן נראה עיקר עכ"ל גם מ"ש רבינו בשם הרמב"ם דאפי' הוא שומר חנם עליו חייב לבער אינו מכוון שהרי כתב בפ"ד עכו"ם שהפקיד חמצו אצל ישראל אם קיבל עליו ישראל אחריות שאם יאבד או יגנב ישלם לו דמיו ה"ז חייב לבערו הואיל וקיבל עליו אחריות נעשה כשלו ואם לא קיבל עליו אחריות מותר לקיימו אצלו ומותר לאכול ממנו אחר הפסח שברשות העכו"ם הוא עכ"ל הרי דלקבל עליו אחריות כתב שאם יאבד או יגנב ישלם לו דמיו משמע דוקא בשקיבל עליו גניבה ואבידה אבל ש"ח לא. אחר שכתבתי זה בא לידי ספר א"ח וכתוב בו ר"י במקום בה"ג וכן כתוב בו בה"ג במקום הרמב"ם והיא הנוסחא האמיתית: