אסור ליכנס לבה"כ קבוע להשתין בתפילין שבראשו וכו' בפרק מי שמתו (ברכות כג.) איבעיא להו מהו שיכנם אדם בתפילין לבית הכסא קבוע להשתין מים ופירש"י בה"כ קבוע שיש בו צואה וכל בתי כסאות שבתלמוד על פני השדה הם בלא חפירה ואסיקנא דאסור שמא יפנה בהם ואמרי לה שמא יפיח בהם וכתב הרא"ש בה"כ עראי פשיטא דמותר ולא מיבעיא ליה אלא בה"כ קבוע אי חיישינן שמא יפנה בהם ואע"ג דתניא לקמן הנכנס לבה"כ חולץ תפיליו ברחוק ד' אמות ונכנס לא משום הכניסה צריך לחלוץ אלא משום שרוצה לעשות צרכיו ומתוך קושיא זו היה גורס רבינו האיי מהו שיכנס אדם לבה"כ צנוע פי' שסופו להיות קבוע ולאו קושיא היא כדפרישית ובתר הכי תניא הנכנס לבה"כ קבוע חולץ תפיליו ברחוק ד"א ומניחן בחלון הסמוך לר"ה ונכנס וכשהוא יוצא מרחיק ד' אמות ומניחן דברי ב"ש ובה"א אוחזן בידו ונכנס רבי עקיבא אומר אוחזן בבגדו ובידו ונכנס ולא יניחם בחורים הסמוכים לר"ה שמא יטלו אותם עוברי דרכים ויבא לידי חשד ותו תניא (שם:) לא יאחז אדם תפילין בידו וס"ת בזרועו ויתפלל ולא ישתין בהם ולא יישן בהם לא שינת קבע ולא שינת עראי אמר רבא אמר רב ששת לית הלכתא כי האי מתניתא דב"ש היא דאי ב"ה השתא בה"כ קבוע שרי בה"כ עראי מיבעיא ופירש"י לית הלכתא כי הא מתניתא דקתני לא ישתין בתפילין ומני ב"ש היא דאמרי לעיל מניחן בחלון הסמוך לר"ה ולא יכניסם בידו דאי בה"כ הא אמרי לעיל אוחזן בידו ונכנס מיתיבי דברים שהתרתי לך כאן אסרתי לך כאן מאי לאו תפילין א"א בשלמא ב"ה התרתי לך כאן קבוע אסרתי לך כאן בה"כ עראי אלא א"א ב"ש הא לא שרו ליה מידי ותיובתא דרבא א"ר ששת תיובתא מ"מ קשיא השתא בה"כ קבוע שרי בה"כ עראי לא כ"ש ה"ק בה"כ קבוע דליכא ניצוצות שרי בה"כ עראי דאיכא ניצוצות אסור ופירש"י בה"כ עראי כגון להשתין שאין אדם הולך בשבילם לבה"כ והפעם הזאת נעשה המקום הזה בה"כ תחלה וכתב הרא"ש הנכנס לבה"כ חולץ תפיליו ברחוק ד' אמות ונכנס פי' הנכנס לעשות צרכיו אבל בכניסה לחוד אין צריך לחלוץ מדקא מיבעיא ליה לעיל מהו ליכנס לבה"כ קבוע וישתין ולהכי לא תני בברייתא בה"כ קבוע דאפי' אינו קבוע אם נכנס לעשות צרכיו צריך לחלוץ ע"כ ונראה דלעשות צרכיו דקאמר היינו גדולים דוקא דאילו קטנים בבית הכסא עראי מישרא שרי לדעתו בתפילין בראשו דאהא דתניא ולא ישתין בהם מים כתב ה"ר יונה בפ' מי שמתו והרא"ש בהל' תפילין ודוקא בעודן בידו אבל בראשו מותר להשתין בהם בב"ה עראי דליכא חשש ניצוצות כיון שהם בראשו ומשום חשש שמא יפנה בהן נמי ליכא כיון דב"ה עראי הוא ליכא למיחש שמא יפנה בהם וכ"כ התוס' בפ' מי שמתו וכן דעת סמ"ג והתרומה אבל מדברי הרמב"ם בפ"ד נראה שאסור להשתין בעודן בראשו בין בבה"כ קבוע בין בבה"כ שאינו קבוע וכבר השיגו הראב"ד ומ"מ לענין מעשה נכון ליזהר כדברי הרמב"ם ז"ל : וכתב בסה"ת דכשהן בידו דוקא הוא דאסרו להשתין משום ניצוצות אבל בחיקו אם חגור חגורו או בבגדו ובידו פשיטא דשרי בין להשתין בין לפנות דהא ליכא למיחש משום ניצוצות: ואהא דאמרינן דתפילין בבגדו ובידו שרי בבית הכסא קבוע משום דליכא ניצוצות כתב הרא"ש וא"ת היאך אפשר בה"כ בלא ניצוצות והלא א"א לגדולים בלא קטנים וי"ל דבבה"כ קבוע עושה צרכיו מיושב וכלים מי רגלים וליכא ניצוצות אבל כשמשתין מעומד אינם כלים ואיכא ניצוצות ומצוה לשפשף שלא יראה ככרות שפכה וכיוצא בזה כתב ה"ר יונה וכ"כ הרמב"ם בפ"ד ואין מי רגלים כלים אפי' בבה"כ קבוע אלא בישיבה ואם הוא עפר תיחוח אפי' בעמידה היה במקום קשה יעמוד במקום מדרון כדי שלא ינתזו עליו וזהו שכתב רבינו אסור להשתין בהם מעומד כלומר דוקא מעומד אסור משום דאיכא ניצוצות אבל בבה"כ קבוע אע"פ שמטיל מים כיון דמיושב הוא ליכא ניצוצות וא"ת דמשמע דכשהן בידו לא אסרו אלא דוקא להשתין בבה"כ שאינו קבוע משום דחיישינן שיבא לשפשף הניצוצות בידו שהתפילין בה אבל ליפנות שרי בכ"מ ואמאי לא חיישינן שמא יבא לקנח ביד שהתפילין בה וי"ל דמש"ה אמרינן בגמרא אוחזן בימינו דליכא למיחש שמא יקנח בה דאסור לקנח בימין כדאיתא בהרואה (סב:) משא"כ בשפשוף ניצוצות דשרי אפי' בימין כ"כ נמ"י וכן נראה מדברי בעל מגדל עוז: