סודר דאזמניה למיצר ביה תפילין וכו' עד סוף הסימן מימרא דרב חסדא בפרקו מי שמתו (כג:) ובפרק נגמר הדין (סנהדרין מח.) וכתב המרדכי בפרק בני העיר ואזמניה פי' לעולם ולא לפי שעה אז כי צר ביה חד זימנא קדיש ומשמע דאי צר ביה חד זימנא אדעתא למיצר ביה לעולם היינו אזמניה וצר ביה וכ"נ מדברי הרמב"ן בתורת האדם לגבי קבר : כתב רבינו הגדול מה"ר יצחק אבוהב ז"ל בשם א"ח דתפילין של ראש דאתני עלייהו מותר לעשותן של יד אפי' הם ישנים וכתב שדקדק כן מדאמרינן בגמרא ולמאן דאמר הזמנה מילתא היא דאתני עלייהו וכתב דנראה שהוא הדין אם התנה על סודר דצר ביה תפילין מהני כלומר אפילו אזמניה למיצר ביה תפילין אלא שהתנה שיוכל להשתמש בו כשירצה אח"כ בא לידי ספר א"ח וכתוב שם כלשון הזה כתב הרמב"ם תפלה של ראש אין עושין אותה של יד וכו' בד"א בשלבשן אדם אבל תפילין של ראש שלא לבשן אדם אם רצה להחזירן של יד מותר וכיצד הוא עושה טולה עליה עור עד שיעשה אותה אחת וקושרה על ידו וכן נמי דעת הרי"ף אבל בעל התרומה והר"י מקורביל לא עשו שום חילוק בדבר שכתבו הדבר בסתם מי שיש לו ב' תפילין של ראש טולה עור על אחד מהם ומניחו בזרועו עכ"ל ולפי שראה רבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל דא"א לתפוס דבריו לדעת הבעל התרומה והר"י מקורביל כפשוטם דא"כ הם הפך הגמרא הוצרך לפרש דבאתני עלייהו מיירי אלא דאכתי קשה דא"כ משמע דהרמב"ם אפי' בדאתני עלייהו אסר ומנא ליה לומר שסובר הרמב"ם כן: (ב"ה) ועוד דבגמרא אמרינן אפילו למ"ד הזמנה מילתא היא אי אתני עלייהו שפיר דמי :