אלו האותיות שצריך לדקדק בכתיבתן שבקל אדם טועה בהם האל"ף צריך ליזהר בנקודה שעליה וכו' עד שלא תהא נראית כמ"ם סתומה כל אלה דבר הרא"ש בהלכות ס"ת והביא ראיה על כל דבר ודבר וקצת דברים אלו כתובים בספר א"ח בשם תשובת הרשב"א וז"ל המ"ם וסמ"ך שבס"ת תפילין ומזוזות צריכות להיות מדובקות וסמוכות לגמרי מפני שאמרו רז"ל מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין וכן האל"ף והשי"ן שאם אינו כן אינם אות א' והקו"ף צריך שלא יהיה דבוק מפני שאמרו בהבונה (קד.) מאי טעמא כרעא דקו"ף תליא ע"כ וכתב בתשובות הרשב"א שכ"כ הרמב"ן ז"ל וכ"כ הר"ן בפרק הבונה וכן כתב הריב"ש בתשובה סימן ק"ך וכתב עוד שם שמעתי שיש מי שהורה שאם אות ה"א נתחבר לגג של מעלה לא פסול בדיעבד והביא ראיה מדאמרינן בהקומץ רבה (כט:) אמר רב אשי חזינא לספרי דוקני דתלי לכרעא דה"א ומדקאמר ספרי דוקני נראה שאינו לעיכובא אלא למצוה מן המובחר ואין זה נכון בעיני שהרי נזכר זה בברייתא שלא יעשה ההי"ן חתי"ן והוכחתי למעלה דלעיכובא קאמר וכן נראה ממה שאמר הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' תפילין והראיה ההיא יש לי לדחותה בשני פנים וכו' עכ"ל ובסימן קמ"ו כתב שחיבור רגל הקו"ף בגג שלמעלה פסול כמו חיבור רגל הה"א לגג שלמעלה ואע"ג שמדברי מהר"י קולון בסי' ע"א נראה שאין לפסול אם רגלי הה"א והקו"ף נוגעים בגגם כבר כתב בסי' צ"ח שר"פ וא"ז והטור לא ס"ל הכי ומאחר שרוב מנין ורוב בנין פוסלין הדבר ברור דהכי נקטינן: ומצאתי כתוב על מאי דאמרינן חזינא לספרי דוקני דחטרי לגגה דחי"ת יש לתמוה על הסופרים שאין חוששין לזה אלא בחי"ת דוחרה שהרי בכולן צריך זה התיקון וכ"כ בסמ"ג ואולי חששו לזה בעבור שיסתלק חרון אף שעשו אותה גבוה למעלה אבל בחתי"ן אחרות עשו כדברי רש"י ונ"ל כי האמת שאינו פוסל שהרי לא אמרו אלא חזינא לספרי דוקני שנראה שהמדקדקים עושים זה לא שנראה להכרח לעשיית האות ומ"מ טוב הוא לעשות בכולם עכ"ל ודע שמצאתי קונדריס לחכם אחרון שמו ה"ר יצחק ברוך שאמר מדבר בדרך ארוכה בצורת האותיות וייטבו דבריו בעיני ולכן ראיתי להעתיקו פה וז"ל:
אל"ף תהיה נקודה העליונה כעין יו"ד ועוקץ קטן עליה ויהיה פניה עם העוקץ הפוך כלפי מעלה ויהיה ירך היו"ד דבוק אל גג הגוף באמצע הגג ויהיה סוף הגג עקום למעלה מאחוריו קצת והנקודה שלמטה תהיה רחוקה מן ראש של הגוף כשיעור עובי קולמוס וחצי ולנקודה התחתונה יהיה עוקץ קטן למטה לצד ימין ויהיה עוקץ שמאל של נקודה עליונה מכוון כנגד עוקץ ימין של נקודה תחתונה:
בי"ת תהיה מרובעת ויהיה לה עוקץ חד למעלה לצד ימין נוטה לצד אל"ף ועקב עב למטה ומקל קטן למעלה בצד שמאל על פניה :
גימ"ל יהא ראשו וגופו דומה לזיי"ן ראשו עב ורגל ימין יורד למטה מעט יותר מירך שמאל והירך יהיה משוך עב וקצת בשיפוע וקצת נמוך וג' תגין על ראשו :
דלי"ת יהיה גגה ארוך ורגלה קצרה ולצד ימין יהיה לה עקב טוב ורגלה פשוט קצת בשיפוע כנגד גימ"ל ועוקץ כצד שמאל בולט על פניה כמעלה ואותו עוקץ לא יהיה ארוך:
ה"א יהיה כמו דלי"ת רק שנקודה תלויה בה ואותה נקודה לא תגע למעלה בגגה ולא תהיה הנקודה משונה אלא תהיה למעלה דק ולמטה עב מעט עקומה למטה לצד הימין ולא תהיה הנקודה רחוקה מגגה יותר מעובי קולמוס ולא יהיה סמוכה לגג עד שאדם בינוני לא יוכל להכיר החלק שביניהם ברחוק ד' אמות ולא יהיה הנקודה נגד אמצע הגג אלא תהיה בצד שמאל נגד סוף הגג ומקל קטן בצד שמאל למעלה על פניה:
וא"ו תהיה עגול לצד ימין כמו ר' אך ראשה קצר כמו יו"ד ופניה שוים ורגלה ארוך כעובי ב' קולמוסים ופשוט תחתיה בשוה לא שבור באמצע אלא עוביה מתמעט והולך מעט מעט עד שתהיה חדה למטה:
זיי"ן ראשה יהיה עב ומרובע ועובר על גופה משני צדדין וג' תגין על ראשה :
חי"ת תהיה כמו שני זייני"ן רחוקים זו מזו כעובי קולמוס ומחוברים בגג גבוה יחדיו אבל הזיי"ן שבצד ימין יהיה ראשו עגול לצד ימין ומקל קטן יהיה עליה בצד שמאל:
טי"ת יהיה ראשו הימין קצת ארוך ומשפיל ראשו קצת ויהיה למעלה עגול ולא משוך בשוה ועוקץ פניו משוך למטה לתוכה והראש השני לצד שמאל יהיה דומה ממש לזיי"ן והרגל משוך בשוה למטה וג' תגין על ראש השמאל:
יו"ד יהיה ראשה ופניה שוים ויהיה לה לצד ימין ירך קטן ועקום ותג בצד שמאל על פניה וכנגדו עוקץ קטן יורד למטה אבל העוקץ יהיה קצר מן התג וגם קצר יותר מירך הימיני:
כא"ף תהיה עגולה מכל צד ופניה למעלה ולמטה שוים (וחללה כעובי קולמוס): ך' גגה קצר ויריכה יהיה ארוך ובעקמומיתה תהיה עגולה (יריכה יהיה אורך ג' קולמוסים באורך גגה).
למ"ד גופה וראשה יהיה עגול לצד ימין למעלה אבל לצד שמאל יהיה לה זוית וראשה יהיה כפוף לפניה ועל ראשה ב' עוקצים קטנים וזנבה יהיה עב וכפוף לפניה היטב:
מ"ם תהיה למעלה לצד ימין עגולה אבל למטה יהיה לה זוית אבל לא יהיה לה עקב כעין בי"ת וגגה יהיה למעלה שוה ולא עגול ויהיה גגה ארוך עד כנגד מושבה התחתון והנקודה שבצד שמאל יהיה משוך עם אליה וכמעט בשוה באלכסון קטן ולא הרבה והחרטום יוצא למטה מן הנקודה כאורך שני קולמוסים ויגיע עד כנגד מושב התחתון ולא יגע בו: ם תהיה עגולה למעלה לצד הימין ולמטה יהיה לה זוית לימין ולשמאל ויסתום אותה לגמרי וגגה יהיה עובר חוץ לסתימה כשיעור עובי קולמוס:
נו"ן יהיה ראשה כמו ראש זיי"ן והגרון עב וקצת ארוך ומושבה משוך לצד שמאל יותר מן הראש היטב ובעקמומיתה יהיה לה קצת עקב אמנם תהיה שמה עגולה: ן כעין זיי"ן אך שהיא ארוכה :
סמ"ך תהיה גגה למעלה ארוכה ולמטה מושבה קצר ותהיה עגולה למעלה לצד ימין ולמטה עגולה לצד ימין ולצד שמאל ויסתום אותה לגמרי וגגה למעלה יהיה עובר חוץ לסתימה כשיעור עובי קולמוס:
עי"ן יהיה אות הראשון כעין יו"ד שפניה קצת כלפי מעלה וגופה משוך תחתיה בעמידה קצת ובה תהיה זיי"ן עומדת בשוה ונוגעת ביריכה למטה מחציה:
פ"א לא יהיה לה עקב למעלה אבל יהיה לה זוית קטן אבל תהיה משוכה קצת לאחריה שתהא עגולה מבחוץ וכן למטה תהיה עגולה אבל מבפנים יהיה לה זוית כמו בי"ת ויהיה לה עוקץ על פניה לצד שמאל ויורד למטה אל הנקודה שבתוכה והנקודה תהיה למטה לצד שמאל עגולה ותלויה באותו עוקץ אבל לא תגע הנקודה בשום מקום יותר: ף יהיה לה זוית קטן ומשוך קצת לאחריה כמו הכפופה ורגלה ארוך :
צד"י יהיה הראש הראשון כעין יו"ד שפניה קצת כלפי מעלה וידביק ירך האות למטה עב באמצע צואר צד"י למעלה מן ירך הצד"י וראשה השני יהיה כמו זיי"ן והצואר יהיה קצת עב וקצת ארוך ומושבה משוך לצד שמאל יותר מן שני הראשים היטב ובעקמומית תהיה עגולה וג' תגין על ראשה: ץ פשוטה יהיה ראשה כמו הכפופה וגופה ארוך עד שיורד יריכה מן דיבוק היו"ד אליה כעובי ב' קולמוסים וחצי:
קו"ף יהיה גגה שוה ואחוריה יהיה יריכה עקום היטב ותלוי בה רגל ולמעלה יהיה הרגל קצת עב ומתמעט והולך ולא יגע למעלה בגג ולא יקרבנו אל הגג עד שאדם בינוני ברחוק ד' אמות לא יוכל להכיר החלק ולא ירחיקנו מן הגג יותר מעובי קולמוס ומקל קטן לצד שמאל על פניה:
רי"ש תהיה עגולה לגמרי מאחוריה ופניה שוים וגגה ארוך ויריכה קצר:
שי"ן ראשה הראשון יהיה כמו יו"ד שפניה כלפי מעלה וימשוך הגוף בשיפוע למטה עד כנגד ראש הג' והראש הב' יהיה כמו כן כמו יו"ד שפניה למעלה ועוקץ קטן עליה וימשוך יריכה למטה בשיפוע לצד שמאל עד מקום חיבור ראש הג' למטה אל גופה שיהיו ג' ראשים מחוברים למטה במקום אחד וכנגד זה יהיה חד למטה וראש הג' יהיה כמו זיין וג' תגין על ראשה ולא יגעו הראשים זה בזה:
תי"ו תהיה כמו דלי"ת ממש ויריכה יהיה כמו דלי"ת הפוכה ויהיה סוף יריכה כנגד סוף גגה :
אל"ף מ"ש שעוקץ היו"ד שעל האל"ף הפוך קצת כלפי מעלה זה מפורש באלפא ביתא דרבי עקיבא מפני מה יו"ד שעל האל"ף זקוף למעלה מפני שצופה להקב"ה ומעידו שהוא אחד. ותג קטן שעל היו"ד רומז לסוד ויריכה יהיה דבוק לאמצע הגג כי כן הקבלה מרבי יהודה החסיד ז"ל וסוף גגה כתב הרא"ם שיהיה עקום מדאמרינן בהבונה (קג:) לא יעשה אלפי"ן עייני"ן פי' שלא יעשנה ממש עקום וגבוה כמו ראש שמאלי ואע"ג דלא היה דומה ממש לעי"ן מ"מ חשוב דומה לעי"ן ומדהוצרך להזכיר שלא יעקם הרבה ויעשה אלפי"ן עייני"ן ש"מ שהוא דומה קצת ושבנקודה התחתונה יהיה עוקץ קטן למטה לצד ימין מפני שתמונתה כמו יו"ד שתלוי בתג שלה בגוף האל"ף וכן מצאתי תארה בספרים ישינים וג"כ הוא לפי הסוד והעוקצים יהיו משתוים וזה כנגד זה רומז לסוד:
בי"ת מרובעת מפני הסוד ויהיה לה מקל על פניה בצד שמאל ועוקץ קטן למעלה בצד ימין נוטה לצד האל"ף כדאמרינן בירושלמי דחגיגה מפני מה יש לבי"ת שני עוקצים אחד למעלה ואחד לאחוריו אומר לבי"ת מי בראך מראה להם בעוקצה של מעלה ומה שמו מראה להם בעוקצו שמאחוריה לצד אל"ף ר"ל אחד שמו ע"כ יהיה העוקץ נוטה לצד ימין והעוקץ שעל פניה נהגו הסופרים לעשותו כמין מקל לנוי ויהיה לה עקב עב למטה כי תמונתה כמו דלי"ת תוך גרון של וא"ו ע"כ צריך שיהיה לה זוית למעלה שיהיה כדלי"ת ועקב טוב למטה שיהיה במקום ראשה של וא"ו:
גימ"ל תהיה גופה כמו זיי"ן כי כן קבלנו אשר כל ראשי שמאל שבאותיות שעטנ"ז ג"ץ דומה לזיי"ן ע"כ נקראו התגין זיינין ויהיה ראשה עב ורגל ימין דק ויורד מעט למטה יותר מירך שמאל. כדאמרינן בפרק הבונה שלא יעשה גימל"ן צדי"ן פי' אם היה ראש העליון דק והרגל של מטה עב או אם ימשך ירך שמאלי הרבה בשיפוע למטה שיהיה שוה לרגל ימין באחד מאלה כשתהפכנה תהיה דומה לצד"י פשוטה ומדהוצרך להזהיר שלא יעשה הירך בשיפוע הרבה שמע מינה שהוא בשיפוע מעט ומדהזהיר שלא יהיה יריכה ורגלה יורדין בשוה למטה שמע מינה שאין רגל ימין יורד הרבה למטה ומהכא שמעינן שירך שמאל יורד קצת למטה אבל לא הרבה וגם לא יהיה עקום אלא ימשוך בשוה ויגביהנו קצת כנגד הדלי"ת כדאמרינן בפרק הבונה (שבת קד.) מאי טעמא פשטא כרעיה דגימ"ל להדי דלי"ת הרי משמע שהוא פשוט ולא עקום וגבוה קצת ומסיק דרך גומל חסדים לרוץ אחר דלים פי' כך מגביה הגימ"ל יריכה ויהיה ירך משוך עב אל הגוף כי תמונתה שתהיה נראית כמין נו"ן כפופה ומהאי טעמא נמי לא ירד רגל ימין הרבה והירך יהיה נמוך כדי להסמיך אות אצל ראשו כי כתב החסיד כשיכתוב ארצנו יכתוב הוי"ו תוך הנו"ן ש"מ שצריך להסמיך הראשים וא"כ כשיכתוב ארצך טוב לעקם צואר הצד"י מעט לצד ימין כדי שיקרב קצת הכא"ף הפשוט לראש הצד"י אבל בלי צורך לא יעקם שום אות כי כן קבלנו שיהו כולם בעמידה פשוטים ולא מוטים לא לימין ולא לשמאל:
דלי"ת יהיה גגה ארוך ורגלה קצר שאם יהיה רגלה ארוך מגגה יהיה דומה לכא"ף פשוטה ועקב טוב לצד ימין ואינו די שיהיה לה זוית חד כי תמונתה כמו שני ווי"ן סגורים ויהיה העקב כנגד ראש וי"ו האחד והעוקץ שעל פניה כנגד ראש וי"ו השניה ורגלה פשוטה בשיפוע קצת לצד ימין כדאמרינן בהבונה מאי טעמא פשטא כרעיה דדלי"ת להדי גימ"ל דלימצי ליה נפשיה פי' העני לגומל חסד וא"ל דאין ר"ל שיהיה בשיפוע אלא קאי על מה שכרעיה בצד ימין ולא בצד שמאל דהא זה אמר אח"כ מ"ט מהדר אפיה דדלי"ת מגימ"ל דליתן ליה בצנעא א"כ הא דאמר פשטא כרעיה ר"ל שהירך בשיפוע לצד גימ"ל וכן משמע לשון פשטא כרעיה:
ה"א לא תהיה עגולה כמו רי"ש דאמרינן בהקומץ (כט:) מפני מה ברא הקב"ה העולם הזה בה"א מפני שדומה לאכסדרה שכל הרוצה לצאת יצא ומ"ט תליא כרעיה דאי הדר בתשובה מעיילין ליה ומ"ט אית ליה תגא אמר הקב"ה אם חוזר בו אני קושר לו כתר כמוני ופר"ת דמיירי בעוקץ שמאחוריה ותגא פירושו כי הא דאמרינן בעירובין (יג.) דילמא יתבא זבוב אתגא דדלי"ת ומשוי ליה רי"ש. ומיהו בהגהות מיימונית כתב מדמשני אני קושר לו כתר משמע כפירש"י שכתר שעל פניה מיירי ואף ר"ת צריך להודות דיש לה על פניה כדאמרינן בירושלמי דחגיגה ה"א יש לה נקודה למעלה מלמד שעתידים לעלות פירוש היורדין למטה ומ"מ צריכין אנו לקיים גם דברי ר"ת שהרי הרוקח קבל שהה"א יש לה זוית מאחריה ועוד שתמונתה כמו דלי"ת ויו"ד ומה"ע כתבתי שתהיה הנקודה למעלה דק ולמטה עב ועקומה קצת לצד ימין ולא לצד שמאל פן תדמה לתי"ו והנקודה תהיה כנגד סוף הגג מפני שאם ידבק למעלה תהיה דומת לחי"ת כדאמרינן בהבונה (קג:) לא יעשה ההי"ן חית"ן אלמא שדומין קצת ואילו יהיה הנקודה באמצע לא ידמו כלל:
וא"ו תהיה עגולה לצד ימין שלא תדמה לזיי"ן ואע"פ שראש הזיי"ן עובר מב' צדדין מ"מ חיישינן פן תינוק דלא חכים ולא טיפש יקראהו זיי"ן ויהיה פסול וראשה יהיה קצר שלא תדמה לרי"ש ופניה שוים שאם הי' באלכסון לא היה כתיבה תמה כ"א שבורה ורגלה ארוך שלא תדמה ליו"ד ופשוט בשוה שלא תהיה כמו כתיבה שבורה באמצע דקה רק תמה ושלימה ומתמעטת עביה וזה רומז לסוד:
זיי"ן ראשו מרובע ועובר מב' צדדין הכל מפני הסוד ולא יהיה רגלה ארוך שלא ו' תדמה לנו'"ן פשוטה:
חיי"ת והיו שני רגליה דומים לשני זייני"ן ממש ולא כמו דלי"ת וזיי"ן דאמרינן בהבונה דאי נטל גגה דחי"ת ומשוי ליה תרי זייני"ן וגגה גבוה באמצע דאמרינן בהקומץ (כט:) חזינא להו לספרי דוקני דחטרי לגגיה דחי"ת כלומר חי ברומו של עולם ופיר"ת שהוא מל' חטוטרות גמל ופי' גג גבוה באמצע אבל רש"י פי' חוטרא מקל והוא מצד שמאל ואנו עושים כדברי שניהם והא דאמרינן באלפא ביתא דר' עקיבא חי"ת מפני מה אין קושר כתר מפני שבעלי חטא יש להם בושת משמע שאין לה מקל תירץ בהגהות מיימונית מקל שבצד שמאל שרגילים הסופרים אף בלא חיובא אין ידוע שהוא כתר מחוייב ומשם דקדק בהגה"ה שאין לעשות לה עוקץ בצד ימין ויהיה שמה הקרן עגול בלא זוית ועובי קולמוס תהיה בין ב' זייני"ן כדי שתהא החי"ת מרובעת ארכה כרחבה:
טי"ת יהיה ראשה קצת ארוך כי תמונתה כמו כא"ף וזיי"ן ומשפיל ראשו קצת מפני שגם גופה משוך תחתיו באלכסון ואז תיטב תמונת הכא"ף ועוד שאז יעשה הראש עגול למעלה ולא יהיה ראוי להושיב כתרי התגין שאם ראש ראשון שוה והגון להתגין כמו ראש השני לא היו מדלגין עליו להושיב כתרי התגין על ראש הב' דומיא דאין מעבירין על המצות והיינו טעמא שהיודי"ן שבצד ימין בעי"ן וצד"י ושי"ן כולם פניהם כלפי מעלה ועוקץ פני הראש משוך מעט לתוכו כי כן הכריע ר"ת מדהזכיר פ' הבונה שלא יעשה טתי"ן פאי"ן אלמא שהם דומים קצת וכן משמע באלפא ביתא דר"ע מפני מה טי"ת טמון ידו וזקוף ראשו שכל הנותן פרוטה לעני יתן לו בסתר אבל לא יכוף אותו הרבה פן ידמה לגמרי לפ"א:
יו"ד תהיה ראשו ופניו שווין כדי שיראה שהיא כתיבה ולא משיטה ויהיה לה רגל קטן ולא יהיה גדול פן תדמה לרי"ש והרגל יהיה עקום להיטיב צורתו וכן משמע ל' רש"י בסמוך ותג על פניה ועוקץ קטן יורד למטה כדאמרינן בהקומץ (שם.) אפילו קוצו של יו"ד מעכב ופי' רש"י דזהו רגל ימין שכפוף וקשה פשיטא דזהו גוף האות ועוד דזה של צד ימין נקרא רגל לכך פי' ר"ח שראש שמאל של יו"ד כפוף למטה אלמא שרש"י ור"ת מצריכים רגל לצד ימין וגם מה שפיר"ת שראש שמאל כפוף למטה ודאי על זה לא פליג רש"י דאמרינן בפסיקתא מה יו"ד יש לה כקודה אחת למטה רמז לרשעים שיורדים ונקודה אחת למעלה רמז שעתידין לעלות משמע שיש לה עוקץ מלמטה וכנגדו תג מלמעלה והעוקץ של מטה יהיה קצר יותר מן הרגל פן תדמה לחי"ת ומהאי טעמא נמי יעקם רגל היו"ד:
כא"ף כפופה קבלת החסיד שתהיה עגולה מכל צד ולא יהיה לה שום זוית ופניה יהיה למעלה ולמטה שוים כדי שיהיה ניכר שהיא כתיבה ולא משיטה: כא"ף פשוטה גגה קצר שלא תדמה לרי"ש לכן לא ימשיך אותה בסוף השיטה לעשותה ארוכה כלל ואע"ג דבהגהות מיימונית פי' דאין למשוך שום אות כלל זהו דוקא למצוה אבל אי עביד לא פסל דהא הלכה רווחת בישראל דבגט מאריכין אותיות כדת משה וישראל אבל כא"ף פשוטה אי מאריך גגה יותר מרגלה פסול וכן אם האריך החי"ת עד שנשתנה צורת הזייני"ן פסול וכתב רא"ם שכל הפשוטות צריכות להיות ארוכות כשיעור שאם נכפלו יהיו כפופות ומה"ט לא יעשה לכא"ף פשוטה זוית למעלה אלא תהיה עגולה כמו רי"ש שאם כופפין אותה שתיעשה כא"ף כפופה דאין חילוק ביניהם רק שזו פשוטה וזו כפופה :
למ"ד יהיה צוארה מלבד ראשה ארוך כעובי ב' קולמוסים וראשה עגול לצד ימין ולצד שמאל זוית לראשה מפני שכתב הרוקח שיש לכתוב למעלה מגוף למ"ד כעין וי"ו ותמונת למ"ד כמו כא"ף כפופה ועליה וי"ו ומה"ט כתבתי שיהיה זנבה עב וכפוף היטב לפניה ושמעתי קוראי תגר אם יהיה הזנב עב יהיה הכתיבה שבורה ולא תמה וליתא כי הכא"ף עצמה תוכיח שדקה באמצעיתה וכן צואר הלמ"ד עצמה דקה בין ראשה לגופה וכן קבלנו שזנבה יהיה עב ומסכים לאשר פירשתי שתמונתה כמו כא"ף ומהאי טעמא תהיה עגולה מאחריה וכן כתב החסיד שאין זוית ללמ"ד וראשה כפוף לפניה ועל ראשה שני עוקצים מפני הסוד:
מ"ם פתוחה תהיה למעלה לצד ימין עגולה כאשר כתב בהגהת מיימונית ולמטה יהיה לה זוית ולא עקב שהרי תמונתה כמו כא"ף ואע"פ שיש לה זוית למטה מ"מ כיון שהיא עגולה למעלה ואין לה עקב למטה דמי טפי לכא"ף או לבי"ת (מלבי"ת) כי הב' יש לה עוקץ למעלה ולמטה עקב והזוית למטה אינו מהפך תארה שהרי בכתיבה המאושרה נהגו הסופרים לעשות לכא"ף כמין זוית אבל אין לעשות המ"ם גם למטה עגולה כי מ"ם פתוחה ומ"ם סתומה שוים ואם יהיה שמה עגולות שמא תדמה הסתומה לתינוק דלא חכים ולא טיפש לסמ"ך כי האותיות צריכות להיות ניכרות להדיא וגגה יהיה למעלה שוה ולא עגול ויהיה ארוך עד כנגד מושבה גופא שתהא מרובעת לסוד רמוז ועוד כי תמונתה כא"ף וא"ו. ועוד כדי שתדמה למ"ם סתומה ומהאי טעמא יהיה הנקודה משוך כמעט בשוה כדי שלא יהיה הכגם שביניהם גדול כשיעור שיתרחב מחמת פתחה כי פניה של מ"ם סתומה וי"ו עומדת ופניה של מ"ם פתוחה וי"ו מוטה קצת כי בתמונת שניהם וי"ו. והחרטום עובר כי כן קבלת החסיד תארו כמו ראשו של תרנגול ששכתו עובר מתחת לכרבלתו. וארכו שני קולמוסים כי תמונת הנקודה והחרטום וי"ו כדפרישית ויהיה כנגד מושב התחתון כדי שיהא ראוי לסתום: מ"ם סתומה כתב בהגהת מיימונית שתהיה עגולה למעלה בצד שמאל (ימין) כמו מ"ם פתוחה וכן עיקר אע"ג דרוב סופרים המומחים כותבין אותה מרובעת מ"מ מפני שרבינו שמחה כתב בשם החסיד שאותית עיכ"ל סק"ר אין להם זויות ואותיות בדה"ם פף"ת יש להם זויות והבינו שר"ל שיש להם זויות מכל צד כדי שיהיה צורת מ"ם סתומה מופרדת הרבה מצורת סמ"ך ולפי זה הוצרכה גם מ"ם פתוחה להיות מרובעת למעלה כי לעולם צריכות להיות דומים זו לזו בכל היכולת דמ"ש מכא"ף כפופה וכ"ף פשוטה ומפ"א כפופה ופ"א פשוטה שדומות להדדי וכן משמע מתוך דברי רא"ם בס"י שיהיו כך דומות להדדי ודברים אלו דברי טעם הם וראוי לסמוך עליהם והנה אדרבה מדברי רבינו שמחה שכתב משם החסיד כדלעיל ראיה לדברי שהמ"ם עגולה למעלה שהרי מ"ם פתוחה דלגו עליה ולא הזכירו שיהיו לה זויות אף הוא מודה לדברי הגהות מיי' שהמימי"ן עגולות למעלה לצד ימין ומפני שמ"ם פתוחה עגולה למעלה אע"ג שלמטה יש לה זויות לא הזכיר רבינו שמחה והחסיד לא לגבי אותיות שיש להם זויות ולא לגבי אותיות שאין להם זויות אבל מ"ם סתומה אע"ג דלפ"ז בצד אחד עגולה כיון דבשני צדדין יש לה זויות הזכירה עם אותיות שיש להם זויות וכן הוא בהדיא בספר התמונות שמ"ם פתוחה ומ"ם סתומה למעלה עגולות וכתב תמונת שתיהם כא"ף וי"ו הרי ע"כ אין להם זויות בכל צד לכן ודאי שהיא עגולה למעלה ותהיה סתומה לגמרי וכן הסמ"ך כדאמרינן מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדות וגגה יהיה עובר מחוץ לסתימה כשיעור עובי קולמוס כי זה שיעור הנקודה של מ"ם פתוחה דלעולם יש לדמות כדפי' וכ"כ הרוקח שעמוד העליון יעבור מעט ועוד שצריך שתהא תמונת וי"ו כפופה כדפרישית:
נו"ן יהיה ראשה כמו זיי"ן והראש קצר ומושבה משוך לצד שמאל היטב יותר מן הראש שלא תדמה לבי"ת וצוארה קצת ארוך כדי להסמיך אותה אצל ראשה ויהיה לה קצת עקב שהרי תמונתה כמו זיי"ן עומדת תוך וי"ו ותהיה שמה עגולה כי כתב רא"ם כל האותיות כפופות צריכות להיות עגולות למטה שאם תפשטנה תהיה פשוטה וכן משמע בפרק הבונה (שבת קד:) דהיא עגולה דאמרינן נתכוין לכתוב אות אחת ועלו בידו שתים ופר"ח נתכוון לכתוב טי"ת ולא הדביק יריכו לצד ימין וכתב נו"ן זיי"ן: נו"ן פשוטה תואר צורתה כמו זיי"ן אך שהיא ארוכה כשיעור שתהיה ראויה להעשות נו"ן כפופה:
סמ"ך תהיה עגולה מכל צד שלא תדמה למ"ם סתומה והנה מקצת סופרים עושים סתימתה בסוף גגה ושגגו כי אין חילוק בין מ"ם סתומה לסמ"ך רק שזו בעלת זויות ולזו אין לה זויות ע"כ גגה עובר כעובי קולמוס כמו מ"ם סתומה. וכן בהדיא בסה"ת שגם תמונתה כא"ף וי"ו:
עי"ן יהיה ראש הראשון כעין יו"ד שפניה מעט כלפי מעלה כדפירש' גבי אות טי"ת וגופה תהיה בעמידה כדי שנוכל להסמיך אות אצלה וראש השני הוא כמו זיי"ן כדפי' ועומד בה ולא מוטה כדפי':
פ"א כפופה יהיה לה זויות למעלה מבפנים ומבחוץ כמו שכתב החסיד שפף"ת יש להן זויות גם בזה שגגו הסופרים לעשות לפ"א זויות למטה ואינו כן שהרי הרוקח כתב משם החסיד עצמו שלובן של פ"א יהיה כמו בי"ת ומדלא אמר סתמא שהפ"א כמו בי"ת ש"מ דוקא הלובן כמו בי"ת אבל מבחוץ איננו כמו בי"ת ועוד שכבר פירשתי שהרא"ש כתב שכל הכפופות עגולות למטה. וכ"כ בהגהת מיי' שפ"א צריך להיות כמו כא"ף ועוד שספר התמונות כתב ג"כ בהדיא שתמונת פ"א כמו כא"ף ע"כ אין לעשות כלל זויות למטה מבחוץ כי אם מבפנים וזה יעשה על ידי שיתפוס הקולמוס באלכסון וכאשר תמשך לאחוריה מעט וכשאין לה זויות למטה תחשב תמונת כא"ף אע"פ שיש לה זויות למעלה שהרי בכתיבה המאושרת נהגו הסופרים לעשות הכא"ף כפ"א לנוי ותהיה רתבה קולמוס וחצי כדי לתלות בה הנקודה מבפנים שלא תגע ויהיה לה עוקץ על פניה ותהיה הנקודה תלוי בה כי הנקודה ומשך העוקץ יהיה כתמונת וי"ו ומהאי טעמא פירשתי שהנקודה למטה לצד שמאל תהיה עגולה: פ"א פשוטה יהיה לה זוית קטן למעלה אבל תהיה משוכה לאחוריה כמו כפופה שאם תכפכנה תהיה מאחוריה כמו כא"ף:
צד"י כפופה ראשה הראשון יהיה כפוף קצת למעלה כדפרי' וירכה ידביק באמצע צוארה ויזהר שלא ידביקנה למטה פן תראה תארה לעי"ן וראשה השני כמו זיי"ן כדפרישי' וצוארה קצת ארוך כדי להסמיך אות אצל ראשה ומושב המשוך לצד שמאל היטב כי תואר גופה קבלנו שהיא כמו נו"ן ובעקמומיתה תהיה עגולה כדפי': צד"י פשוטה יהיו ראשיה כמו של צד"י כפופה וירכה תרד למטה מן דיבוק הראשון כדי שיהא ראוי לעשותה צד"י כפופה:
קו"ף כתב החסיד מדבעיא בפרק גט פשוט (בבא בתרא קסו:) קפל מלמעלה וספל מלמטה מהו מי חיישינן לזבוב או לא כלומר שמא היה למטה כתוב גם קפל וזבוב משכה רגל הקצר נגד רגל הארוך עד שנראה כמו ספל אלמא שדרך לעקם רגל ימין עד דאפשר לזבוב לדבקו לרגל שמאל ומהאי טעמא יש למשוך רגל שמאל קצת באלכסון כנגד רגל ימין. וכן מוכח בספר התמונה שרגל ימין יהיה עקום היטב כי תמונת רגלה כמו כא"ף והרגל השמאלי תלוי בה כדאמרינן בהבונה (קד.) מאי טעמא תלוי כרעיה דקו"ף אמר הקב"ה לרשע אם חוזר בו ליעול בהאי גיסא ואותו רגל יהיה למעלה עב ולמטה דק כי תמונתו כמו נו"ן פשוטה ומהאי טעמא יהיה שיעור ארכה כאורך עובי ג' קולמוסים וחצי כדי שיהיה ראוי לכוף ולעשות נו"ן עקומה וישאר צוארה שני קולמוסים ומושבה קולמוס וחצי ואע"פ שפירש שראוי להיות אורך נו"ן פשוטה כעובי ד' קולמוסים הכא לא יאריך בו יותר כדמוכח בפ' גט פשוט (בבא בתרא קסו.) שקרוב צורתה לצורת סמ"ך כדפי' אלמא שאין דרך להאריך רגל ימין וכדי לקיים דברי שניהם יעבור רגל ימין לפני השמאל כעובי שני קולמוסים. ותג לצד שמאל על פניה כדאמרינן בהבונה מ"ט מהדר תגיה דקו"ף לגבי רי"ש אמר הקב"ה לרשע אם אתה חוזר בך אני קושר לך כתר ולשון תג וכתר משמעו מקל ולא גוף האות כדפי':
רי"ש תהיה עגולה ממש מאתוריה שלא תדמה לדלי"ת ופניה שוים שלא תהיה כתובה משיטה וגגה ארוך וירכה קצר שלא תדמה לכ"ף פשוטה:
שי"ן ראש הראשון כמו יו"ד שפניה מעט כלפי מעלה כדפירשתי וראש האמצעי יש עושין אותו כמין זיי"ן אך רבינו שמחה והרוקח ור"ם כולם הסכימו שראש האמצעי ג"כ כמו יו"ד. וכן קבלנו תמונת ראש הראשון עם גופו כמו וי"ו והאמצעי כמו יו"ד והג' כמו זיי"ן כדפרי' ויהיה צירופו זי"ו ורומז לסוד ושל ראש האמצעי עוקץ קטן למעלה גם רומז לסוד: וכתב הרוקח לדבק ראש האמצעי לצד שמאל למטה ואז יהיו הג' ראשים מחוברים למטה במקום א' ועומדים על רגל אחד ושמה יהיה חד למטה דאמרינן בפרק הבונה מ"ט אמת מלבן לבוני ושקר לא מלבן לבוני ומשני קושטא קאי שקרא לא קאי ושקר אין לו רגלים מכ"ש שאין לו מושב אלא חד יהיה ויעמוד השי"ן על רגל אחד כמו הקו"ף והרי"ש:
תי"ו כתב הרוקח שיהיה תואר צורתה דלי'"ת קטן הפוכה בתוך דלי"ת גדול אמנם בספר התמונות כתוב תארה כמו וי"ו בתוך דלי"ת ונהגו כל הסופרים המומחים שראיתי כדברי הרוקח ואמרינן בירושלמי אם הלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג. ורגל שמאל יגע למעלה כי כל האותיות שלימות גוף אחד כדפרישית ורגל ימין יהיה קצר שאם יהיה ארוך שמא תדמה לתינוק דלא חכים ולא טפש לפ"א פשוטה. עד כאן לשון הקונדרסים שמצאתי והרבה מדבריו נמצא בספרי הפוסקים וכבר כתב הוא עצמו קצת דברים בשם הפוסקים ואשר לא כתב שם אמרם אכתוב באיזה ספר מהפוסקים הם כתובים: ומ"ש בעוקץ של האל"ף וילמד כן מתוך מאי דאיתא בא"ב דר' עקיבא כן למד משם ג"כ סה"ת וז"ל משמע שעשוי כעין יו"ד וגם צריך שלא יהא נמשך ושפל לצד מטה אלא זוקף כלפי מעלה וכ"כ. בהגהת מיי'. וכ"כ האגור נקודה ראשונה העליונה כדין יו"ד ופניה באמצע הגג כלפי מעלה וכ"כ החסיד ע"כ:
ומ"ש וירכה יהיה דבוק לאמצע הגג כן כתב האגור וז"ל וידבק הרגל באמצע הגג וכן רגל היו"ד שהיא למעלה וכו' ואם היה נוגע הרגל בגג האל"ף למטה או היו"ד שלמעלה נוגעת אל הגג למטה בצד שמאל פסול עכ"ל: וז"ל הר"י אסכנדרני אם הדביק גוף יו"ד שלמעלה או גוף יו"ד שלמטה בגוף האל"ף פסולה שאין להדביקן בוי"ו האמצעי אלא בדקות שבהן לא בגופן ואם הדביקן בגופן שנפסלו אין די להן במחיקות דבק דהוי כחק תוכות אלא צריך לגרוד כל היו"ד שנדבקה ולתקנה לכתחלה עכ"ל: וכן יש ליזהר ביו"ד השיני"ן והעייני"ן והפאי"ן והצדי"ן שלא יגעו באות אלא במקום דיבוקן לבד ואם נגעו נפסלו וצריך לגרוד כל היו"ד שנדבק ולתקנה לכתחלה:
ומ"ש שסוף גגה יהיה עקום כ"כ בסמ"ג ובהגהות מיי' ובמנהיג ובאגור וכ"כ הר"ן בפרק הבונה ואע"פ שלדברי ספר התרומה והרא"ש אין הכרע מההוא שכתב בסה"ת גבי אות גימ"ל דהא דאמרינן שלא יכתבו לאלפי"ן עייני"ן לא מפני שדומות זו לזו קאמר אלא משמיענו שאע"פ שר' חייא קורא לאלפי"ן עייני"ן וקמ"ל אע"פ שמחליפין קריאתן אין מחליפין כתיבתן וכ"כ הרא"ש בהל' ס"ת כיון דלאינך רבוותא יש הכרע משם צריך לדקדק בדבר: ומ"ש שהבי"ת יהיה לה מקל על פניה לצד שמאל ועוקץ קטן למעלה כדאמרינן בירושלמי כן כתבו הרא"ש והגהות מיי' והאגור ונזכר בדברי רבינו:
ומ"ש ויהיה לה עקב למטה כ"כ האגור: ומ"ש באות גימ"ל שיהיה ראשה עב ורגל ימין דק ויורד מעט למטה יותר מירך שמאל כ"כ בסה"ת ובהגהת מיימון ובאגור: ומ"ש והירך יהיה נמוך כדי להסמיך אותו אצל ראשו כן כתב האגור: ומ"ש שאות דלי"ת רגלה פשוטה קצת בשיפוע לצד ימין כדאמרינן בפ' הבונה וכו' כ"כ בספר המנהיג: ומ"ש שאות ה"א אית לה תגא ונחלקו בפירושו רש"י ור"ת כן כתבו הרא"ש וסה"ת והגהות והאגור וגם רבינו כתבו וכתב שטוב לעשות כדברי שניהם: על מ"ש הרוקח שקיבל מרבותיו שה"א יש לה זוית מאחריה כדלי"ת ולא עגולה מאחריה כרי"ש כתב הר"י אסכנדרני ראיה לדבריו מדתניא במסכת ס"ת (פ"ה) היה צריך לכתוב את השם וטעה והטיל בתוכו דלי"ת מוחק ה"א אחרונה ויכתוב הדלי"ת ה"א עכ"ל:
כתב המנהיג וי"ו צריך לכתבה כאנקליות מדכתיב עשה ווים לעמודים: ומ"ש והנקודה תהיה כנגד סוף הגג כ"כ האגור: ומ"ש באות חי"ת כתבו הרא"ש וסה"ת והגהות והאגור והזכירו רבינו: ומ"ש ואנו עושים כדברי שניהם כ"כ בסה"ת והגהות והאגור וכ"כ במרדכי בפ' הקומץ וז"ל ר"ת היה אומר לעשות שניהם מקל בראשה דרך כתיבתה וגם כדפירש' גבי גבוהה באמצעיתה וגם לא מיפסל בהכי אפי' אינה נעשית כדרך כתיבתה כיון דקרי לה תינוק דלא חכים ולא טיפש: וז"ל הר"י אסכנדרני חי"ת היא מהאותיות המרובעות על כן אין להאריך אותה בסוף שיטה דאי הכי לא הויא שני זייני"ן וכן אין לעשותה כמין דלי"ת וזיי"ן וכתב בספר יראים יעשה כרש"י וכר"ת ואין בתוספת זו קלקול לאות ואי משום הא דאמרינן באותיות דר"ע חי"ת אין קשור לה כתר פי' שאינו מחוייב לעשות כן ובלבד שיעשנה בסוף הגג לצד שמאל שתהא נראה כמו ראש רגל שמאל ולא למעלה ככתר על גגה ולא יאריך בגגה כלל ואם האריך פסולה ובתפילין אין לה תיקון עכ"ל:
ומ"ש באות טי"ת שעוקץ פני הראש משוך מעט לתוכו כ"כ הרא"ש וסה"ת וסמ"ג והמנהיג והגהות והאגור וגם רבינו כתבו וכ"כ הר"ן בפרק הבונה: ומ"ש באות יו"ד דברי רש"י ור"ת כן כתבוהו כל הספרים הנזכרים וכ' מהר"י קולין בסימן ס"ט וע"ד קוצו של יו"ד פשיטא שיש לחוש לדברי ר"ת שהביא ראיה לדבריו וגם כל הפוסקים האחרונים הביאוהו דבריו לפסק הלכה: וכתב האגור יו"ד הרגל יעשה קצר ועקום כלפי שמאל שלא תדמה לוי"ו וכתב עוד השני קוצות יעשה ביו"ד בטרם יתחיל לכתוב אות אחרת כי פסולה היא בלא אלו השני הקוצות לדברי ר"ת עכ"ל כלומר ואם כתב אות אחר תחלה ואח"כ עשה הקוצות הוי כתב שלא כסדרן ויגנזו: וז"ל הר"י אסכנדרני נמצא בהגהות מיימון שמעתי שקוץ היו"ד מעכב לר"ת מ"מ בתפילין ומזוזה אם לא עשאן לא פסל מאחר ששם יו"ד עליה אפילו בלא אותו קוץ שמצד שמאל אבל ברגל של צד ימין אם לא עשאה בתחלה אין לתקנה אח"כ בתפילין ומזוזות משום שאין נקרא יו"ד בלא אותו רגל ונמצא כותבן שלא כסדרן עכ"ל:
ומ"ש בכא"ף פשוטה שלא ימשוך אותה בסוף השיטה לעשותה ארוכה כ"כ האגור : וכתב עוד בשם החסיד שצריכה להיות ארוכה כפלים כגגה: ומ"ש שכל הפשוטות צריכות להיות ארוכות כשיעור שאם נכפלו יהיו כפופות כ"כ בעל התרומה והגהות והאגור והמרדכי בהקומץ וכן כתב המנהיג וז"ל מדקאמר בפרק הבונה (שבת קג:) שלא יכתוב כפופין פשוטין משמע שאין להאריך הפשוטות יותר מכפיפת הכפופות: ומ"ש שכא"ף פשוטה תהיה עגולה למעלה כמו רי"ש כ"כ התרומה והגהות והאגור: וכתב הר"י אסכנדרני יש מי שכתב שאם כתב הכא"ף פשוטה בזוית כמו דלי"ת שהיא פסולה ובתפילין ומזוזות לא יועיל בה תיקון כמו הדלי"ת שכתבה במקום רי"ש דתיקונם מיקרי חק תוכות עכ"ל:
ומ"ש באות למ"ד יהיה הזנב עב וגם מ"ש ועל ראשה שני עוקצים קטנים כן כתב האגור: כתב המנהיג למ"ד צריך לפרוח באויר בצוארו למעלה כלפי פניו מדפירש"י בחלק (קו:) גבי מגדל הפורח באויר בעוקץ הלמ"ד שבולט לפניה: ומ"ש שתהיה עגולה מאחריה גם האגור כתב בשם החסיד שהלמ"ד מהאותיות שאין להם זויות: וז"ל הר"י אסכנדרני ותהיה עגולה מאחריה לצד ימין אבל לצד שמאל מקום חיבור גופה וצוארה צריך שיהיה לה זוית בין סוף הוי"ו שיורד בדקות לצורת כ"ף עכ"ל. וכתב עוד ששני תגין שעל ראשה רמז לחסד ודין וע"כ הימיני גדול : ומ"ש שמ"ם סתומה תהיה עגולה למעלה לצד שמאל והסופרים כותבין אותה מרובעת והאגור כתב שתהא מרובעת מכל וכל וכדברי הסופרים וגם בספר התרומה כתוב מ"ם סתומה צריכה להיות מרובעת מארבע רוחותיה מדאמרינן מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין ע"כ ויש לדחות דמד' רוחותיה דקאמר לא לענין שתהא מרובעת אלא לענין שתהא סתומה מד' רוחותיה תדע שהרי הראיה שמביא אינה לענין הריבוע אלא לענין הסתימה:
ומ"ש בשם החסיד האותיות שיש להם זויות ושאין להם זויות באגור כתוב בנוסח אחר וז"ל והחסיד כתב אלו האותיות שיש להם זויות בדהח"ם פף"ת ואלו שאין להם זויות טו"כ לסק"ר: ומ"ש ותהיה סתומה לגמרי וכן הסמ"ך כן כתבו התרומה והגהות והאגור והר"ן בפרק הבונה: ומ"ש שאות נו"ן כפופה ראשה כמו זיי"ן כן כתב האגור וז"ל וכתוב ראשה עב והגרון עב והמושב למטה ארוך יותר מראשה שלא תדמה לבי"ת עכ"ל וצ"ל שמה שכתב והגרון עב היינו לאפוקי שלא יהיה דק ביותר דהא ודאי פשיטא שאינו ר"ל שיהיה כ"כ עב כמו ראשה: ומ"ש דנו"ן פשוטה תואר צוותה כמו זיי"ן כ"כ הר"ן בפרק הבונה אהא דאמרינן שלא יכתוב זייני"ן נוני"ן נוני"ן זייני"ן וז"ל ומכאן שצריך הקו הארוך של נו"ן פשוט באמצע ראשה הגס כצורת זיי"ן ואל יסמוך הקו הארוך בקצה ראשו כעין וי"ו שא"כ הו"ל לומר ווי"ן נוני"ן נוני ן ווי"ן:
ומ"ש באות סמ"ך שתהיה עגולה ושגגה עובר ז"ל הר"י אסכנדרני הסמ"ך צריך שתהיה מלמעלה גגה שוה והיא מחוברת משתי אותיות כא"ף כפופה דבוקה עם וי"ו בסופה ע"כ צריך שתהא עגולה מג' רוחותיה ומלמעלה שוה בגגה כמו גג כא"ף ולמטה מושב קצר ויסתום אותה לגמרי וגגה למעלה יהיה עובר חוץ לסתימה כשיעור גג הוי"ו וארכה ורחבה כמו בי"ת רק שעובר חוץ מהסתימה כגג וי"ו עכ"ל: ומ"ש באות עי"ן כן כתב האגור בשם החסיד: ומ"ש שפ"א כפופה תהיה עגולה מלמטה כ"כ האגור בשם רא"ם וכתב שכך הוא ג"כ לפי הקבלה אמנם הרוקח כתב בהדיא בשם החסיד שצריך לעשות הפ"א מרובעת כמו הבי"ת ולא עגול כמו כא"ף וכן הפ"א פשוטה דינה להיות מרובעת וכן נוהגים הסופרים עכ"ל וכבר אתה רואה שבעל הקונדריס הזה כתב דאדרבא מדברי הרוקח איכא למידק דמבחוץ תהיה עגולה: ולענין פ"א פשוטה כתב האגור יש לכתבה עגולה כמו רי"ש אבל לפי קבלת החסיד צריכה להיות מרובעת כמו פ"א כפופה והנקודה שבפנים ראשה הפוכה כנגד פנים ולא כנגד חוץ עכ"ל והגהות מיי' כתבו שהפ"א פשוטה צריכה להיות עגולה למעלה כמו שרגלי הפ"א כפופה למטה: וז"ל הר"י אסכנדרני יזהר בנקודה שבתוכה שלא תהיה הפוכה לצד חוץ פן תדמה לתי"ו:
ומ"ש בצד"י כפופה ופשוטה רוב דבריו הם באגור: וז"ל הר"י אסכנדרני ידביק היו"ד לצואר הנו"ן ולא למטה שלא תדמה לעי"ן וראשה השני צריך שיהיה כראש הזיי"ן שנוטה לכאן ולכאן וימשוך מושבה לצד ימין קצת ובמקום כפיפתה תהא עגולה עכ"ל: ומ"ש בקו"ף כי רגל ימיני עקום היטב כ"כ האגור: וז"ל הר"י אסכנדרני רגל שמאל היינו כרעיה דקו"ף התלוי יש למשוך אותו קצת לצד ימין באלכסון קצת עכ"ל: ומ"ש ושיעשה תג לצד שמאל כ"כ סה"ת והאגור: ומ"ש באות רי"ש שיכתבנה עגולה וגגה ארוך וירכה קצר כן כתב האגור וטעם שצריך להיות גגה ארוך כדי שלא תדמה לוי"ו: ומ"ש באות שי"ן בראש האמצעי גם האגור כתב שרבינו שמחה וסמ"ג והרוקח כתבו שצריך להיות כמו יו"ד: ומ"ש בשם הרוקח שג' הראשים יעמדו על רגל אחד כ"כ הר"ן בפרק הבונה הא דאמרינן שקרא אחד כרעא וז"ל ומכאן צריך לעשות השי"ן חד ולא לעשותו רחב וכ"כ המנהיג: ומ"ש באות תי"ו שרגל שמאל יגע למעלה כ"כ המנהיג וז"ל ותי"ו נראה שהיא סתומה ככתיבת ספרדים שאם היא פתוחה ככתיבת צרפתים הו"ל לתת טעם בתלמוד (שבת קד.) בפתיחתו כמו שנתן להק' עכ"ל