טלית שאין לה ארבע כנפות פטורה יש לה יותר מארבע חייבת ועושה לה ציצית בארבע כנפיה בפרק התכלת (מנחות מג:) ת"ר הכל חייבין בציצית כהנים וכו' נשים ועבדים ר"ש פוטר בנשים מפני שמצות עשה שהזמן גרמא הוא מ"ט דר"ש דתניא וראיתם אותו פרט לכסות לילה אתה אומר פרט לכסות לילה או אינו אלא פרט לכסות סומא כשהוא אומר אשר תכסה בה הרי כסות סומא אמור הא מה אני מקיים וראיתם אותו פרט לכסות לילה ורבנן האי אשר תכסה בה מאי עבדי ליה מיבעי להו לכדתניא על ד' כנפות כסותך ד' ולא ג' אתה אומר ארבעה ולא שלשה או אינו אלא ד' ולא ה' כשהוא אומר אשר תכסה בה הרי בעלת ה' אמור ומה אני מקיים על ד' ארבע ולא שלש ומה ראית לרבות בעלת חמש ולהוציא בעלת שלש מרבה אני בעלת ה' שיש בכלל ה' ד' ומוציא אני בעלת ג' שאין בכלל ג' ד' ור"ש מאשר נפקא ופירש"י מאשר מריבוייא הרי דבין לרבנן בין לר"ש בעלת ה' חייבת אלא דמר נפקא ליה מאשר תכסה בה ומר נפקא ליה מאשר לחודיה וכן דעת הרי"ף והרא"ש וכן הכריעו התוס' וכ"כ סמ"ג וכ"פ הרמב"ם בפ"ג וכתבו שם ההגהות היינו כברייתא דהתכלת ולא כההיא דפ"ב דזבחים (יח:) דממעט בעלת חמש ובעלת שלש וכן פסקו התוס' וספר התרומה וכן משמע שלהי הקומץ רבה (מנחות לז.) ורא"ם פסק דפטורה וכן פסק רבינו שמחה דהא בסיפרי נמי איכא ברייתא דפטרה בעלת חמש כההיא דזבחים וסמי ההוא דהתכלת מקמי תרתי וכתב מהרי"ק בשורש קמ"ט דסברא זו פשיטא דדברי יחיד הם ואין לסמוך עליהם כלל. וכתב הרא"ש והא דתניא בסיפרי בפרשה ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם אף בעלי ג' ובעלי ה' ובעלי שש ובעלי ז' ובעלי ח' במשמע ת"ל ד' כנפות יצאו בעלי שלש ובעלי חמש ובעלי שש ובעלי שבעה ובעלי שמנה נ"ל דה"פ אי לא כתיב אלא על כנפי בגדיהם ה"א דכל כנפיים שיש לבגד אמרה תורה לעשות ציצית הן מעט הן הרבה ת"ל על ד' כנפות ונתמעטו מעט והרבה ובעלת ג' פסול אף אם הטיל ד' דעל ד' בעינן וליכא ונתמעטו בעלת חמש ויותר שאין להטיל בכל כנפים אלא בד' מהם עכ"ל וכן משמע בסוף פרק הקומץ רבה דאינו מטיל אלא בארבע דאהא דתנן ד' ציציות מעכבות זו את זו שארבעתן מצוה אחת רבי ישמעאל אומר ארבעתן ארבע מצות ובעי בגמרא מאי בינייהו ואמר רבא בר אהינא טלית בעלת חמש איכא בינייהו פירש"י לת"ק דאמר מצוה אחת הן סבר ד' דוקא למצוה אחת וכי רבי רחמנא בעלת ה' להטיל ארבע כנפותיה רבייה ולא להטיל לכנף חמישי ומצות ציצית בד' כנפות ולרבי ישמעאל דאמר ארבעתן ד' מצות כי רבי רחמנא בעלת חמש נמי להטיל לכולהו רבייה דהא כל חדא מצוה באנפי נפשה ע"כ ובהדיא איפסיקא בגמרא הילכתא דלא כר' ישמעאל וכ"פ הרמב"ם בפ"ג שכתב על ד' כנפות כסותך בעלת ד' ולא בעלת שלש וכו' מפני שיש בכלל ה' ארבע לפיכך כשהוא עושה ציצית לבעלת חמש או שש אינו עושה אלא לד' כנפיה המרוחקות זו מזו מאותן החמש או השש בלבד שנאמר על ארבע כנפות כסותך וכתוב במרדכי בשם תוס' שנ"ץ דמדלא נקט תלמודא אלא בעלת חמש משמע דוקא בעלת חמש חייבת אבל בעלת שש פטורה אלא מדאמר בברייתא מרבה אני בעלת ה' שיש בכללה ארבע משמע דמהאי טעמא אפי' טובא ודברים תמוהים הם בעיני דאפי' לא תני שיש בכלל ה' ד' מהיכא תיסק אדעתין לחלק בין בעלת ה' לבעלת ו' ומ"מ לענין דינא כבר מבואר בדבריו דאפי' בעלת כנפים טובא חייבת כמבואר בבריייתא דספרי וכך פשוט בדברי הרמב"ם והרא"ש וסמ"ג ז"ל: