Beit Aharon, Daily Conduct and Exhortations, R' Asher (the First) of Stolin

סדה"י ואזה"ק מאדומו"ר הרב הק' כו' מו"ר ר' אשר זצוקללה"ה מסטאלין זי"ע
כתיב ששת ימים תעשה מלאכה. היינו הל"ט מלאכות שממשכן גמרינן היינו שצריך לקדש עצמו להיות שוכן בקרבו ה'. כמ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי כו'. וכולי האי ואולי. וזה אי אפשר כי אם ע"י הל"ט מלאכות הנ"ל. ואולי הל"ט קללות שצריך להפוך לברכה וט"ל של תחיות לקבל חיות מחי החיים:
א יזהר להעמיד מים אצל מטתו. ולא יגע במלבושיו קודם הנטילה. ותיכף כשיעור משנתו הגם שצריך עוד לישן יטול ידיו. ויהי' לו מטה מיוחדת לישן. ולא ישן עם אשתו במטה אחת כי זה מגרה היצה"ר לכמה דברים ח"ו. ויטול קודם הזיווג ג"פ ואחר הזיווג ג"פ:

ב יזהר בברכת השחר ובפרט ברכת התורה וברכת שתרגילנו בתורתך לבקש ולחנן מהשם שיחוס וירחם עליו:

ג יזהר לומר תיקון חצות. ובימים שאין אומרים תחנה יאמר תיקון לאה:

ד יזהר שלא לדבר קודם התפלה שום דיבור. ואם ישאל אותו אדם דבר ישיב בשפה רפה שלא ימשכנו בדברים בטלים וליצנות ח"ו ואם עדיין אינו זמן תפלה יעסוק בתורה:

ה יזהר לכוין בקרבנות וקטורת כי זה פתח ומקור לטהר מחשבותיו ומעשיו ולפתוח לו שערי תשובה:

ו יזהר לומר פסוקי דזמרה בשמחה ובטוב לבב. ובפרט שירת הים כי זה שלימות הנפש:

ז יזהר לומר ברכת יוצר בכוונה גדולה ובפרט ש"ע הצריכה בכל עת ובכל שעה כמאמר חז"ל הלואי יתפלל אדם כל היום היינו שיהיה במחשבתו תמיד שכל דבר הן קטן הן גדול א"א כ"א ברחמי השי"ת ובזה יהי' דבוק בה' ובפרט ברכת אתה חונן והשיבנו ותקע בשופר וברכת המינין שלא יבוא ח"ו למחשבה רעה נגד ה' ותורתו. וברכת הצדיקים שיהי' לו אמונה בעובדי ה' ושיקורב ע"י לה' ב"ה וב"ש במעשיו ובדיבוריו ובמחשבותיו. והעיקר רחמנא לבא בעי שיבחין בשכלו ובלבבו כל דיבור ודיבור היוצא מפיו ישמיע לאזניו שיקבל בעצמו הדברים. ודברים היוצאים מן הלב נכנסים ללב שלו ואיש נבוב ילבב היינו שיהי' לו לב שבאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו:

ח יזהר בקדושא דסידרא לומר בכוונה גדולה כי זה תיקון לאדם על כל היום שיהיה מסודר בכל הענינים כמאמר חז"ל ע"ז קאים עלמא. לא כאנשים הרעים בגופם וחטאים בנפשותם מיד כשפוטרים השמו"ע מעל ראשם מראים בעצמם זדון נפשם בחיש ומהר לדבר דברים בטלים יהי' איך שיהי' הכל הבל ורעות רוח ומשליכים מעל פניהם הבושה כאלו לא קבלו עליהם עול מלכות שמים וזה להם הנהגה על כל היום. השם ישמרנו מהם ומכיוצא בהם:

ט יזהר כאו"א לשלש ימיו ושנותיו במקרא ובמשנה וגמרא ואגדה וזה חיוב גמור לכל איש יהודי חוץ מבר בי רב שצריך ללמוד אצל מלמד וצריך להתייסד בגמרא ופוסקים ומוכרח ללמוד כפי הצטרכותיו ועכ"ז לא ילך בטל כי בזו השעה יותר טוב להתחבר אל הנביאים הקדושים ולקבל מהם דברי מוסר ויראת ה' כי הם חיינו ואורך ימינו:

י יזהר תיכף אחר התפילה לעסוק בתורה כאו"א כפי כחו ומוחו ועתיו. אם צריך בהכרח אכילה או למו"מ. ע"כ לא ישליך מעליו עול תורה תיכף אחר התפילה:

יא יזהר כל מי שיש בשכלו ובהבנתו ובדעתו ללמוד להבין גמרא ופוסקים רק שלא יהא כאנשים הלומדים ח"ו להתגדל רק יבחון בשכלו הדק היטב כל מה שלומד ולא ילך מענין לענין עד אשר יבין הדבר על בוריו וישנה וישלש או ד' פעמים שיהי' שגורה בפיו וטוב מלא כף נחת ממלוא חפנים כו' ומעט בכוונה יועיל לו הן לחידוד השכל הן לזכירה הן ליראת ה' כי אגרא דשמעתא כו':

יב יזהר שלא יתחבר עם אדם רשע שיודע שלא יקבל מאתו דבר טוב או הנהגה טובה ובפרט אם הוא לץ ומרחיק אמונה מבני אדם כי הם חכמים בעיניהם ונגד פניהם נבונים ואין מהתבונה להם תבונה ולא אמון בם רק למלא כרסם וכבודם כבוד מלכים חקור דבר וכבוד אלקים הסתר דבר. וצריך להרחיק מפתח ביתם כי טח מראות עיניהם ומהשכיל לבותם להשכיל על דבר למצוא טוב:

יג יזהר שיהי' לו חבר טוב ונאמן רוח ומכסה דברים שידבר עמו הגם חצי שעה בכל יום כל לבו ומצפונו של היצה"ר שבכל יום צופה עליו כו' ובכל עת ובכל שעה יארוב לעבודתו עדי ערב. והיינו דאגה בלב איש ישיחנה ודבר טוב ישמחנה כפירש"י ז"ל:

יד יזהר להתפלל מנחה ומעריב בכוונה גדולה כי זה צירוף כל היום:

טו יזהר בלימוד הלילה כי לא איברי לילה אלא לגירסא:

טז יזהר ללמוד על שולחנו עין יעקב:

יז יזהר ללמוד קודם השינה ראשית חכמה הגם עמוד אחד רק ישנה וישלש ויזכור. והעיקר שילמוד לעשות ולקיים כי הלומד ואינו מקיים מוטב לו כו':

יח יזהר לטבול בעת הצורך כי זה עיקר הטהרה שלא ילך מזוהם וזה שמירה גדולה להכנעת היצר:

יט יזהר לקרות ק"ש על מטתו כמאמר אל תגנו במטה ארמית היינו בלא ק"ש. והעיקר שיחשוב כל מה שעשה כל היום בזה היום ויתודה ויבכה ויתחנן לה' שלא ישוב עוד לאולתו ככלב שם על קיאו:

כ יזהר לקבל ולכבד שבת בגודל הכנה דרבה ולטבול בכל ע"ש ולהוסיף מחול על הקודש ולמעט בדיבור בכל מה דאפשר ולקבל בשמחה יום הגדול והקדוש שנתן לנו ה' מתנה טובה ולהשתעשע באהבים באהבת היום ובאהבת התורה שניתנה בשבת ובאהבת ישראל שהם מיוחדים לשבת באהבת ריעים ודיבוק חברים מקשיבים לקול ה' ולקולות התורה שניתנה בהם. ויהיה מאחר לצאת מן השבת כמו שקשה עליו פרידתו מדבר הנאהב אצלו בכל מיני תאוה ואהבה ואחוה וחיבה יתירה נודעת לנו עם קדושו אשר נתן מנוחה לעמו ישראל וחיים עם העולם וה' אלקים חיים ולכולם חיים והם השומרים שבת וקוראים עונג ויזכו ויתענגו מטובו לשבוע ולשמוח בכל מיני שמחות ורב טוב לבית ישראל בשמחת השבת קודש לפתוח להם נועם ורצון לטהר לבם באמת ובאמונה לעבדו לכל ששה ימים ולהנחילו נחלת יעקב בחירו רצתה נפשו בנועם עליהם ידרשו שלומם וטובתם כל הימים להרבות ולהביא לימות המשיח:

כא חיה אחת יש ברקיע ושמה ישראל היינו עיקר החיות מקבלים ישראל בשעת ברכו. ע"כ יזהר כ"א שלא יעבור יום או לילה שיהיה נפחת ח"ו מברכו וקדושה וזה מעוות לא יוכל כו'. ויבורך ממקור הברכות:

כב מודעה רבה לאורייתא להתודע ולהגלות לכאו"א הן חסידים הן בע"ב הן בעלי אומנות מי שיודע ספר כל אחד לפי ערכו וממונו ועסקיו ומו"מ יראה שלא ילך בטל ומבוטל מהתורה ויקבע שיעורים של תורה היינו מי שעוסק במו"מ ובאומנות כמאמר נשאת ונתת באמונה קבעת עתים לתורה. וכל מי שאינו בעל עסק עליו נאמר והגית בו יומם ולילה חוץ מה שצריך לאכילה ולשתיה ולשינה כי זה קיום התורה ובכלל זה עת לה'. מה שצריך לפקח על עסקיו ולדבר עם חבירו כמ"ש אז נדברו יראי ה' כו' היינו מה שצריך לאמונת ה' ויראתו להיות סור מרע ועשה טוב וזהו בכלל ואהבת לרעך כמוך היינו בבקשו אז מלפניו בה' מוצאות הפה חיים הם למוצאיהם להתייחד עמו בלב ונפש א' לאב אחד וה' הצדיק יבחן היינו שצריך כל או"א לבחון היטב בעצמו הצדקות והאמונה באבן בוחן פנת יקרת הערך נפשו אל הכהן אל עליון ואחר הדברים שדיבר עם חבירו ניתוסף לו אהבת ה' ונתרחב לבו בעבודת ה' ובאמונת חכמים ולג' מדות שמנו חז"ל רחמנים ביישנים גומלי חסדים זה בכלל לימוד תורתו כמאמר ומחברי יותר וכו':

כג כתיב ואותי אתם קובעים וכתיב איש אמונות רב ברכות ואץ להעשיר לא ינקה וכתיב נבהל להון איש רע עין ועיין פירש"י שם. ע"כ יזהר כאו"א ליתן המעשר ממה שירויח ואל יהיה דבר זה קל בעיניו כמובא בגמרא ומדרש ופוסקים:

כד יזהר לקרות זה בכל יום ולעיין בו כי הפירושים של כל הנכתב כאן רחבה מני ים ובוודאי אין כאן דבר חדש רק שהוא לקט ופאה לשכחת היצר להיות בזכרון טוב לפניו ובמתג ורסן עדיו לבלום בל קרוב אליך:

כה יזהר שלא יתלוצץ ח"ו ממדה טובה או מעשה טוב ושלא להרחיק אמונה מבני אדם גם בני איש כי חבר הוא לאיש משחית והוא משורש גחזי. ה' ישמרנו ויחיינו ויקיימינו ונחי' לפניו באמת ובאמונה שיהיו מעשינו מרובים מחכמתנו ויראת חטאנו קודם לכל דבר עשי' ודבור של קודש ומחשבה. ויתקננו בעצה טובה מלפניו היינו שיהי' לנו מחשבות טובות להתקרב לטוב ה' ולקרוב לקוראיו באמת:

סליק

עוד העתקנו מכתבו הק' של הרב הק' הנ"ל

כשצריך לדבר בעניני עה"ז יהיה מחשבתו שהוא הולך מעולם עליון למטה כמו אדם שהולך מביתו לחוץ ודעתו לחזור תיכף. ובעת הליכה חושב מתי יחזור לביתו כך יחשוב תמיד בעולם העליון ששם ביתו העקרי בבורא ית' אף בעת שהוא מדבר בעניני עה"ז. ויחזור תיכף מחשבתו לדבוק הראשון בבורא ית"ש וזה שאמר דוד המלך לשלמה בנו הנה אנכי הולך בדרך כל הארץ פי' כמו שאדם הולך לדרך ודעתו וחשקו בכל המהירות לחזור לביתו:

ולחשוב תמיד בגדולתו ית' כדי לאהוב אותו וליראה אותו ולא יחשוב במחשבות רבות רק במחשבה אחת ואל ירבה בדקדוקים יתירים בכל דבר שעושה שזה כוונת היצה"ר לעשות לאדם מוראות שמא אינו יוצא בדבר זה כדי להביא אותו לעצבות. ועצבות היא מניעה גדולה בעבודת הבורא כידוע. ואפילו אם נכשל בעבירה לא ירבה בעצבות ויבטל מעבודה. רק שיעצב על העבירה ויחזור לשמוח בהבורא ית' כיון שהוא מתחרט בחרטה גמורה ודעתו שלא לחזור לכסלה בשום פעם:

ואפילו כשיודע בעצמו בודאי שאינו יוצא בדבר אחד מחמת מניעות הרבה לא יהיה עצב ויחשוב שהבורא ית' בוחן לבבות וכליות שיודע שרצונו לעשות מן המובחר:

ויחזק עצמו לשמוח בבורא ית' וכמ"ש עת לעשות לה' הפרו תורתך שפעמים שמצוה שיש בה קצת נדנוד עבירה אל ישגיח על היצה"ר. כשרוצה לבטלו מאותה המצוה יאמר להיצה"ר הלא אין כונתי באותה מצוה להכעיס הבורא ית' וגם לא לכבודי ואם הייתי יודע שהבורא ית' אינו רוצה שאעשה דבר זה לא הייתי עושה מצוה זו. רק אני עושה זה לעשות נחת רוח להבורא ית' במצוה זו ובזה יסולק היצה"ר ממנו בעזהש"י. אבל מ"מ צריך להבין בשכלו אם יעשה המצוה הזאת או לאו:

איתא הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם. הכונה שהיו רוצים לעשות סגופים כדי שיבואו למדרגת רשב"י ולכך לא עלתה בידם. ולא יכוין בעבודתו רק לעשות נחת רוח להבורא ית' לבד ולא שיבא למדרגה:

וכשהוא רואה שעבודתו גדולה משל חבירו לא יתגאה כדאיתא באותיות דר' עקיבא ואל יאמר בלבו אני גדול מחבירי:

ועיקר כלל גדול כשיחרפוהו בני אדם על עבודתו בתפלה או בשארי דברים לא יענה להם אפילו בדברים טובים כדי שלא יבא לידי מחלוקת ולידי גבהות שהגבהות משכחת הבורא ית'. ואמרו ז"ל שתיקתו של אדם מביאו לידי ענוה:

וגם לא יסתכל בפני אדם אפילו כשמדבר עמהם אם מחשבותיהם אינם תמיד בבורא ית' דבוקה כי יהיה לו פגם בנפשו מחמת ההסתכלות. אבל בבני אדם כשרים שמחשבתם תמיד בעבודת ובדביקות הבורא ית' יסתכל דוקא ויקנה קדושה בנפשו:

ויהיה עולה ויורד במחשבתו כי הירידה צורך עליה כי מכח הירידה שיורד אח"כ כשיעלה יעלה במקום גבוה מאד כמו אדם שרוצה לזרוק אבן: אפילו בדברים גשמיים בכל דרכיך דעהו וגו':

אחת דברתי להודיעך שורש א' להנצל מקטרוגי היצר וסייעתא דיליה למטה ולמעלה והבן. ובכדי לבא להסתפקות במועט ולהיות שמח בחלקו בתורה ועבודה ובכדי לבא לידי שפל רוח לקיים הפסוק לא רחוקה היא כו' כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו. והוא כי אין הקב"ה בא בטרוניא כו' כי הכל לפי מה שהוא אדם לפי המקום והזמן לפום שיעורא דיליה. והוא לפי מדתו ואמונתו ויראתו שכלו וכח מוחו אז באותו עת לפי הכנת והבנת אותו זמן כן יהיה השגת תורתו ואמונת עבודתו בתוך תוכו שבנקודת הלב וזהו אמונת עבודתו אז וזו היא קרבת הבורא והתורה ומעשים בפיו ובלבבו באותו עת הגם כי קטן הוא בעיניך לפי דרכך צריך להיות שפל רוח ולהסתפק במועט ולשמוח בחלקו כי אז הוא כן חלקו חלק אלוה ממעל ואז אסור לעלות במעלות ממה שהוא שלא יעמדו כנגדו הנז' למטה ולמעלה כנז' ויראה בעיניו ולבבו יבין שהוא שלימות עבודתו ויראתו אז ולא יותר בשום אופן מפני חשכת גופו ותאותו ומדותיו אשר לא טובים ר"ל. ולא תעלה במעלות מפני הקטרוגים כנז' רק יבקש משם לפי העת את ה' אלהיו לנוכח לפי מה שהוא ומצאת כי קרוב הדבר מאד לפי פיך ולבבך לעשותו אז בתוך תוכו שבנקודת לבך ותעבוד עבודתך זו תפילה או איזו מצוה או תורה בשפלות רוח כי קטן הוא ובשמחה כי זה הוא שלימות אז לפי מה שהוא. ודי לו בבר לבו וכח שכלו אז. ותוכל לקיים בכל דרכיך דעהו לפי מה שהוא דעהו בשמחה בלי שום פגע ואז תצליח ותשכיל ותלך לבטח בחסד הבורא בהבינך בבר לבב. יעבוד הבורא תמיד בשמחה וישמח במתנת חלקו חלק אלוה ממעל אז באותו עת. ולא ילך בגדולות ובנפלאות ממנו רק כגמול עלי (אמו) כגמול עליו נפשו. והבן לטוב:

עוד זאת נמצא בכתובים מהרה"ק הנ"ל

א ישוב הדעת ומתינות קודם כל דבר הן בדבור והן במעשה כמאמר חז"ל מרבה ישיבה מרבה חכמה. ובמאמר חז"ל מתון מאתן. והכל לפי זמן או יום או שעה או רגע. וזה כלל גדול שב ואל תעשה עדיף וזה עמוד ויסוד גדול לעבודה:

ב שיהיה שפל מאד בעיניו נבזה ונמאס מחמת מדות רעות ומחמת עונות וחסרון שכל ודעה שהוא ממש כבהמה ואפשר יותר גרוע. ומחמת שיש לו עוה"ז יותר מאחרים כידוע. ולא לחשוב וכ"ש לדבר מחבירו. ויכנע לכל באמת ויאהב לכל ישראל באמת ויתפלל מאד ע"ז:

ג שישמח מאד ויהיה יקר בעיניו מאד כל דבר שיעשה בעבודת הבורא. ויחלוט אצלו שלא אמכור זה בכל הון דעלמא הן דבור אחד ומחשבה ועשיה. אפילו שלא שהה בזה רק רגע בוודאי לא יאבד. ונעשה פעולה גדולה לו ואפשר לכל ישראל כידוע. ומה יש שמחה גדולה מזה שנעשה התכלית כוונת בריאתו ויעשה כל כמה שיכול וישגיח ויתאוה תמיד לעשות כל מה שיכול הן קטן מכ"ש וכידוע מהצדיק ר"א ור"ש. וכמאמר העולם כל מה שתחטוף על היריד הוא טוב:

ד יזכור תמיד עונותיו וחטאתיו ופשעיו כמ"ש וחטאתי נגדי תמיד. ויבין בלבבו כי רע ומר עזבו את י"י ויתחרט מאוד באמת שהחליף עולם עומד לעד בעולם חולף. ומה הועילה בכל קניניה אם רעה בעיני אדוניה. ויגדיל יגון בלבבו במרירות לב ויהיה לבו נשבר באמת וזה טהרתו כמאמר הזוה"ק ואית נשמתין חמרין דאינון מאני חרס שבירתן זו היא טהרתן. כמד"א נשברו נטהרו והוא זבחי אלקים רוח נשברה. ועוד בזוה"ק בגוונא דדש בר נש תבואה ומברר לה כך צריכין ישראל למעבד ברוחיהון כד אתערב בהון חשוכין. ורזא דמלה זבחי אלקים וכו' ובזמנא דיתבר ב"נ רוחיה בכל אברין דילי' קדם י"י:

ה כתיב לאמר לאסירים צאו ולאשר בחשך הגלו. שיזהר בכל הגדרים עצהיו"ט. בכל מעשיו ודבור ומחשבה וראיה ומישוש וריח ושמיעה והליכה ואכילה ושתיה הכל יגדור עצמו ע"צ היו"ט. ויתרחק מהכיעור ודומה לו עצהיו"ט. ויתרחק בכמה הרחקות. ווה גדר גדול שלא יגע באיסור עצמו. ובכל הש"ע ילך תמיד בצד המחמיר. ויהיה ערום בזה מאד מאד לפי כחו ומוחו. ולפעמים צריך יותר מכחו. הכלל לשום עינו ולבו ומאזני שכלו על זה הרבה תמיד:

ו שיהי' שפל רוח לכל אפילו לבני ביתו והם ילמדו ממנו. ולדבר הכל בנחת ובשמחה ובקול נמוך ולהרחיק כו':

ז לזכור תמיד מה שלמדין מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו. וכמש"כ והבוטח בי"י חסד יסובבנו:

ח לזכור תמיד ראי' מה שכתוב בס' חובת הלבבות שהאדם הוא גר ויחיד שלא יזיקוהו מעוטם ולא יועילוהו רובם הן לפרנסה הן לימי חייו. וע"כ ליחד מעשיו ביחוד להשם ב"ה כמו שהוא יחידי בעולם. ואפילו ממלאך ושרף ששמו כשם רבו אין לירא. שאין ביד שום בריה להטיב ולהרע זולתי בידו ית"ש. והוא נותן כח לכל המלאכים לפעול. והאדם הירא מזולתו מורה ח"ו שתי רשויות וכופר בעיקר ח"ו. וכמאמר התיקונים ובג"ד אית לאמלכא הויה בכל אתר בכל ספירן וכרסיין ומלאכין ובכל אבר ואבר דב"נ. דלית אתר פנוי מיני' לא בעלאין ותתאין. וכמאמר אליהו ז"ל רבון עלמין כו' ובר מינך לית יחודא בעלאי ותתאי. ואנת אשתמודע אדון על כלא. דאיהו לעילא מכל עלמין ותחות כל עלמין ואסחר כל עלמין דלית אתך פנוי מיניה. ועי"ז יקיים הפסוק שויתי י"י לנגדי תמיד. ויבוש ויירא כמ"ש בש"ע א"ח:

ט לזכור תמיד מאמר חז"ל. אין התורה מתקיימת אלא במי שמשים עצמו כמדבר. וגם אמרו במי שמשים עצמו כאין וזוהי שומת אי"ן שמשים עצמו כמדבר והפקר ושיריים וצוותא בעלמא לברואיו ית'. וזהו בטולו אצלו ית'. שכל מה שברא הקב"ה הוא התגלות אלקותו ית'. וכש"כ אחד מאנשי אמת נקרא אנפי שכינתא. והמקבל פניו ובטיל לגבי' דלית ליה מגרמי' כלום. מכשרתו לכלי מוכשר לקבל רוב השפעות. כמאמר חז"ל הכל היה מן העפר. הפוך בה והפוך בה. דכולא בה ובה תחזי. וזהו עקרא ושרשא דכל עלמין. ועל נקודה זו נברא והיא היא אמיתה של תורה. הפוך בה כו'. אז תבין יראת י"י לאהבה אמיתית ביניכם ככלות הנפש. כי מפני היותו כאין ובטל לכל התגלותו ית'. הכל מאמצין את כחו ומאירין עליו אור פני מלך חיים. עד שאינו תופס מקום כמו אם אין אני לי וכו'. אז יתענג על י"י מפני ביטול עצמו כמאמר חז"ל והכל שב אל העפר. שאין תענוג אלא בשוב אל עפרו ושרשו. ומן התענוג נמשך אהבה ואחוה ושלום וריעות:

י יזכור בכל רגע מאמר אמר ר' אלעזר אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א"כ מכריזין עליו מלמעלה שנאמר מי"י מצעדי גבר כוננו. ואדם מה יבין דרכו בלתי לי"י לבדו:

סליקא להו האזהרות של כ"ק הרב אדומו"ר ר' אשר מקארלין זצוק"ל נבג"מ זי"ע ועכי"א: