מתוך רטט בּלב ורגש של אחריות רבה ניגשים אנו להוצאת כתביו העבריים המכוּנסים של אחד מבחירי האומה, שרבים ניאוֹתוּ לאוֹרוֹ, הסופר הוגה־הדעות, איש החסידות והקבּלה, צופה לבית־ישראל במשך עשרות בשנים, הקדוש ר' הלל צייטלין, הי״ד.
הלל בר' אהרן־אליעזר צייטלין קידש את השם בפולין בערב ר״ה תש״ג. עטוף בטליתו ומוכתר בתפיליו, כשספר הזוהר, בו הגה כל ימיו, בידו – כך יצא הילל צייטלין לקראת המרצחים הנאצים. עובדה זו אושרה על־ידי עדי־ראייה משארית הפליטה.
להלן – ציוּנים מתולדות חייו. נולד בשנת תרל״א בעיירה החב״דית קוֹרמה, פלך מוהילוב, ברוסיה הלבנה. קיבל חינוך מסורתי ובעודנו צעיר מאד לימים נתפרסם כ״עילוּי״. רב העיירה ר' זלמן דוכמאן (תלמיד של ההוֹגה החסידי המוּפלא ר' יצחק־אייזיק עפשטיין מהומל) היה רבוֹ בחב״ד. בצעירותו הסתופף בצל האדמו״ר מריצ'יצה, נכד הצדיק בעל ״צמח צדק״. את השכלתו הכללית הנרחבת קנה לו כאוֹטוֹדידאקט, למד לשונות והרבה להגות בספרויות־העמים ובפילוסופיה. בשנת תרנ״ו ביקר בוארשה וכתב־יד של ספר בידו: תורת האדם. הספר לא פורסם. אחר נישואיו התיישב בהוֹמל, כתב את ספרו: ״הטוב והרע על־פי השקפות חכמי־ישראל וחכמי־העמים״, שנדפס בהמשכים ב״השלוֹח״ (תרנ״ט) והוציא מוניטין לסופר הצעיר, וכן פירסם באותה תקופה ספר על שפינוזה (הוצ' ״תושיה״, תר״ס). השתתף בקביעות במיטב הבמות הספרותיות בעברית וקנה לב קוראיו בנעימה המיוחדת שבדבריו, בעֵרוּת המחשבה וסערת הרגש. הוזמן לרוסלאבל, פלך סמוֹלנסק, כמורה לבניו של אחד העשירים המקומיים. תיאור מופלא של אותה תקופה בחיי הסופר הצעיר ניתן בספרו האבטוביוגראפי של יצחק שׂדה, מייסד הפּלמ״ח וגיבור־הנגב, שהיה אז תלמידו של הסופר. ברוסלאבל כתב, בין השאר, את קבוצת השירים־בפרוֹזה ״כוונוֹת ויחוּדים״ (לוח אחיאסף, תרס״ג). בקיוב (תרס״ד) נתיידד עם הפילוסוף הרוסי־יהודי המפורסם ל. שסטוֹב (כתב עליו אחר־כך ב״המעורר״ של ברנר וכעבור שנים ב״התקופה״). את רשמיו מן הקונגרס הציוני החמישי, בו השתתף כציר, תיאר ב״הדוֹר״ של פרישמן. משנוסד בווילנה העתון העברי ״הזמן״ הוזמן להשתתפות קבועה במערכת. ב״הזמן״ פירסם מאמרים בבעיות השעה, שהסעירו את הלבבות (״על הזבח״ וכו'), וכן השתתף במאַספי ״הזמן״. משנת תרס״ו ואילך החל לפרסם דבריו גם באידיש (מַסוֹתיו ומאמריו הראשונים באידיש הופיעו בביטאון הציוני ״דאָס אידישע פאָלק״ בווילנה). משנת תרס״ז עד מות־קדושים שלו ישב בווארשה והיה מעמודי־התווך של הספרות והעתונאות, אישיות מרכזית נלחמת לדעותיה בלהט־נפש לא־מצוי ומתוך התמַכּרות גמורה ועמוקה לבירור בעיות העם העליוֹנוֹת־נצחיות והיום־יומיות גם יחד, מבלי לבוּז לקטנות כדרכם של היושבים במגדלי־שן, כביכול, של הספרות ה״צרוּפה״. יעקב פיכמַן, במסה שכתב בשנת תרע״א, כותב בין השאר על ״חיזוק הרגש הדתי, שהוא (צייטלין) רואה בו את תעודת חייו ועבודתו״. בווארשה השתתף תחילה בעתון ״היינט״, אחר כך – החל משנת תר״ע – היה עשרות בשנים מראשי המדברים בעתון ״מאָמענט״. במשך ל״ו שנות פעולתו הענפה בפולין עמד על משמר החיים היהודיים ובאַלפי מאמרים קרא להתחדשות רוחנית ונלחם לתיקון חייה של האומה. פירסם ספרים וחוברות בשתי הלשונות, ערך קבצים וכו' והרבה להשפּיע בכתביו ובאישיותו. ועם שלכאורה עמד בתוך ״שוק החיים״ לא היה כמוֹהוּ מתבודד ומתייחד עם נפשו וחוויותיה הדתיות העזות. כאיש המסתורין שקע ראשו־ורובו בחזיונות־ח״ן. בסוף ימיו ביקש לאַרגן חבורה של ״מוֹשיעים״. תצויין העובדה, שלפני ארבעים שנה ומעלה, בשנת תרע״ט, פירסם ב״מאָמענט״ הווארשאי פרקים של אוטופיה ציונית וּשמה: המדינה ישראל בשנת אלפיים.
רק חלק מצער של כתביו העבריים כונס לפני שנים רבות. ההוצאה הנוכחית תכלול כל כתביו העבריים (ביניהם גם דברים שלא נודע טיבם, כגון: ״אורו של משיח בתורת הברסלבי״, קונטרס שהופיע זמן לא־רב לפני השוֹאה) בצירוף תרגומים ממבחר כתביו האידיים (כגון: ספר על ר' נחמן מברסלב – בעברית יצא על נושא זה קונטרס בהוצ' ״ספרות״, תר״ע; חיבור מקיף על השקפת־העולם של חב״ד; כתבים רבים בעניני יהדות, מחקרים על גדולי־ישראל, וכו').
הוצאת ״יבנה״ מביעה תודתה לאהרן צייטלין, המטפל בסידור הכתבים לפי הוראות שקיבל מאביו ז״ל בעודנו בחיים. ויעמוד על הברכה מר יצחק פיקסלר (מגיה הכרך המוגש לקורא), שהשווה את המקורות ושקד להוציא מתחת ידו עבודה מתוקנת.