וזה המאמר שמצאנו כי ראשונים וגם אחרונים מחכמי האומות היו שואלין עליו, כי היה נראה להם כאילו היה מאמר הזה דברים של נשים הזקינות מדברים דברים כאלו. והוא בפרק הספינה (בבא בתרא עג:), אמר רבה בר בר חנה, לדידי חזי לי ההוא אקרקותא, דהוה כי אקרא דהגרוניא. ואקרא דהגרוניא כמה הוין, שתין בתי. אתי תנינא, בלעא. אתא פישקנצא, ובלעא לתנינא, וסליק ויתיב באילנא. תא חזי כמה נפישא חילא דאילנא. אמר רב פפא בר שמואל, אי לאו דהוינא התם, לא המנית, עד כאן. ועל המאמר הזה חושבים מחשבת און, כי הם דברי הבאי. ויתבאר לך כמו שהרחיקו אותו ואמרו שהם דברי הבאי, כך הם הדברים שלהם עמוקים מאוד.
במה שדרך חכמים לעסוק בציור העולם ובסדור שלו, איך הוא סדורו וקשורו זה עם זה, עד שהעולם מקושר ומסודר יחד, עד שהוא אחד. שכך ראוי שיהיה אחד, לפי שהוא מפועל אחד. וכבר האריך הרמב"ם ז"ל בספרו (מו"נ ח"א) פרק ע"ב בדבר זה מאוד, כי הרבה מבני אדם, והמה המינים, הניחו ליסוד מוסד, כי מפועל אחד לא יבא דברים מתחלפים. וכאשר ראו דברים מתחלפים בעולם, בפרט הדברים אשר התורה אמרה להרחיקם, כמו דברים הטמאים שאסרה התורה, ולכך חשבו מחשבת און כאילו הוא בא מפועל אחר זולתו, ולכך הרחיקה התורה אלו דברים. לכך אמר הכתוב (איוב יד, ד) "מי יתן טהור מטמא לא אחד", כי כאשר יוצא הטהור מן הטמא, זה מורה על אחד לגמרי, כאשר יוצא הטהור מן הטמא, אם כן הם דבר אחד, ואינם מחולקים. וכאשר רואה האדם חלוק הטהור והטמא, גוזר דעתו שיש כאן חלוק. ומפני יחוד שמו יתברך, באו חכמים לבאר כי אין הדבר כך כלל, כי העולם הוא אחד, ובא מפועל אחד, הוא השם יתברך. ואם הרחיקה אותם התורה, דבר זה בשביל שהם רחוקים ונבדלים מן עיקר העולם, הוא המציאות, ולכך הם טמאים, בעבור ריחוק שלהם מן העולם, ואסרה התורה אותם לאומה הטהורה והקדושה. ובשביל זה אין לומר עליהם שהם מסולקים לגמרי מן המציאות ולעשות אותם מחולקים לגמרי, רק הם נמשכים אחר העיקר, כמו כל דבר* טפל שנמשך אחר העיקר.
ולפיכך החכמים, יודעי* מצפוני חכמה, חלקו עולם הזה לב' חלקים; החלק הראשון, הוא המציאות בעצמו. והב', הם דברים שאין להם המציאות בעצמם, אבל הם נמשכים אחר עצם הבריאה. והרמב"ם ז"ל בפרק ההוא גם כן כתב, שיש נמצאים אינם עצם הבריאה. ואם שכתב דברים אחרים ממה שהתבאר כאן, מכל מקום יש דברים נמשכים אחר עצם הבריאה, עד שהם מקושרים עם עיקר המציאות, עד שהעולם הוא מסודר מקושר יחד. ואותם שאינם עיקר, הם הדברים הטמאים, אין להם חבור אל המציאות, שהוא טהור, ומחוץ* למחנה המציאות מושבם וסדורם. וכבר אמרנו במה שהתבאר, כי התורה נמוס וסדר* המציאות. וכאשר התורה שהוא נמוס וסדר המציאות הרחיקה הדברים הטמאים, נמצא כי הדברים הטמאים הם רחוקים מן המציאות, ונבדלים מהם.
וחלקי המציאות הם ג'; יש מתיחס למים, ויש מתיחס לאש, ויש מתיחס לאויר. כי אלו ג' הם יסודות, והם נקראים אש"ם בספר יצירה (פ"ג מ"ג), ומבוארים במקומות הרבה שהם יסודות הכל. ולא נמנה עמהם יסוד העפר לטעם מופלג, כי יסוד הזה שיש לו המטה במוחלט, אינו מתחבר עם הג' יסודות שאין להם המטה במוחלט, ולפיכך הארץ יסוד נבדל לעצמו, ואין כאן מקום לבארו. והדברים ברורים כי לא נמנו* יסודות רק אמ"ש, והם אויר, מים, אש. ותמצא כי יש בריה טמאה המתיחס למים, כמו הצפרדע, שהוא במים. ויש בריה טמאה המתיחס לאש, כמו תנין, שהוא נחש, והוא שורף בארס שלו, ובשביל כך הוא מתיחס לאש. ויש בריה טמאה המתיחס לאויר, והוא עורב, הפורח באויר. ואלו הבריות, שהם; צפרדע, נחש, עורב, כלם הם בריות נבדלים במה מן המציאות, לפי שהם טמאים. ובא לסדר את סדר שלהם, עד שהם מסודרים עם העולם שהוא עצם המציאות, עד שהעולם הוא אחד. וראוי שיהיה העולם אחד, לפי שהוא מפועל אחד, לא כמו שחשבו דעת חצוני.
ואמר שראה צפרדע שהיה גדול כאקרא דהגרוניא, שהיה ששים בתים. כי מספר ששים הוא מספר שלם כללי, ולפיכך זה המספר נמצא בכל מקום על רבוי, כמו שפירשו התוספות בפרק השוכר פועלים אצל ששים רהוטי רהיט. כי דרך למנקט מספר זה על רבוי, כי מספר זה הוא מספר שלם כללי. ובשביל כך במספר ששים בטל הכל (חולין צח.). כי מספר חמשים, אם יתוסף* עליו אחד, נקרא זה תוספת עליו, ואינו בטל אותו אחד שנתוסף. אבל כאשר יש מספר ששים, הוא מספר כללי שלם, ואם יתוסף עליו אחד, היחיד בטל אצל מספר כללי, ואין האחד מוסיף על הכלל. ולפיכך אמר שהיה גדול כמו אקרא דהגרוניא שהוא ששים בתים. אבל לבאר למה מספר ששים הוא מספר שלם כללי, אין זה מקומו. אבל נראה ברור כי תמצא מספר זה בכל מקום כאשר ירצה להזכיר מספר כללי. ומפני כי מדבר כאן מצד הכללי לא מצד הפרטי, לכך אמר שראה אקרקותא דהוי כמו אקרא דהגרוניא, שהוא ששים בתים. ורוצה לומר שאין זה כמו שאר מספר ששים, כי אצל מספר ששים כל אחד מחולק לעצמו, אבל הכללי אינו מחולק כל אחד לעצמו, אבל הוא כלל אחד. ולכך אמר שראה אקרקותא שהיה כמו אקרא דהגרוניא שהוא דבר אחד, ואקרא דהגרוניא היא כמו ששים בתים וזהו מספר כללי. ומה שאמר בכאן שראה אקרקותא הוא צפרדע נקיבה כמו שפירש (-רש"י) [רשב"ם] ז"ל, ובודאי שכן משמע הלשון שלא אמר 'תנין', והטעם שהיו כולם נקיבות יתבאר בסמוך.
ומה שאמר דחזי לי אקרקותא, ואתא תנינא ובלעא לאקרקותא, ואתא פישקנצא ובלעה לתנינא, ויתיב באילנא. פירוש ענין זה, דע כי העולם הזה דומה אל אילן אחד, שנמשך מן העיקר עד סוף האילן, ויש לו ענפים הרבה נמשכים זה אחר זה. וכן הוא העולם, שנמשך מן הסבה הראשונה, והוא העיקר, וזהו אמרם (סנהדרין לח:) 'כופר בעיקר'. ומשתלשלים חלקיו זה אחר זה, עד סוף השתלשלות חלקי המציאות. ויש עוד מציאות משתלשלת, והם אינם מעצם העולם, אבל הם נטפלים נמשכים אל העולם שהוא המציאות בעצמו, וזה בעבור פחיתותם, לכך אינם עיקר העולם. ומפני שחלקי המציאות משתלשלים זה אחר זה, ותמיד אשר הוא יותר עיקר ועצם המציאות קרוב יותר אל העיקר, והוא הסבה הראשונה, שהוא עיקר הכל, והוא נושא הכל. ועצם המציאות הוא קודם וראשון אל אשר אינו עיקר כל כך. ולפיכך נקרא השתלשלות חלקי המציאות זה אחר זה מן הסבה הראשונה, שהוא עיקר הכל, 'אילנא'. ויש דברים שהם נבדלים מן המציאות לגמרי, שאינם עצם המציאות, אבל הם כמו דברים מקריים שהם נמשכים אחר העצם, כך אלו דברים נמשכים אחר עצם העולם. ואף כי יש בעצם המציאות גם כן* יותר עיקר, והוא קרוב אל הסבה הראשונה, שהוא עיקר הכל, שלכך נקרא 'אלנא', מכל מקום נכללו כולם בשם 'עצם המציאות', ועם שיתחלפו, שהאחד יותר עיקר מן האחר. אבל יש דברים שהם נבדלים מן עצם המציאות, והם דברים פחותים שאינם רק כמו מקרה הנמשך אחר העצם, ואינם נכללים כלל בשם 'עצם המציאות'. ומפני כי הדברים טמאים לפחיתותם מחוץ למחנה מושבם, כמו שהתבאר למעלה. ועם כל זה הם מתקשרים ומתאחדים עם עצם המציאות עד שהכל אחד, ובזה העולם אחד. ועם שהם נבדלים מן המציאות אינם נבדלים לגמרי, שאם כן היו הנמצאים מחולקים, אבל הם אחד, לפי שיצאו מפעל אחד. ולפיכך צריך שיהיו גם כן מסודרים מתאחדים עם האילן הזה עד שהוא אחד לגמרי. וזה שאמר שראה אקרקותא, דאתא תנינא ובלעא אותו, ואתא פישקנצא ובלעה אותה, ויתיב באלנא. ענין זה, שכמו שהוא באילן עצמו, אשר הוא יותר ראשון אל העיקר מקבל את שהוא רחוק יותר מן העיקר, עד שבזה כל האילן אחד עומד בעיקר. וכך באלו דברים גם כן, עם שהם מציאות שאינם בעצם, והם נמשכים אחר מציאות העולם אשר הוא בעצם, יש בהם סדר, כי אשר הוא יותר רחוק ויותר נבדל מן מציאות העולם אשר הוא בעצם, מכל מקום הוא נטפל ונמשך אחר דבר שאינו כל כך רחוק, רק שהוא מתיחס בדבר מה אל עצם המציאות, מקבל אותו, עד שהדבר אשר הוא יותר קרוב מכל הוא נמשך אחר האילן, והאילן שהוא עצם השתלשלות המציאות, מקבל אותו. ולפיכך ראה אקרקותא שבלעה אותו תנינא, כי האקרקותא שהיא הבריאה שהיא במים, יותר רחוק מן עצם המציאות. ואתא תנינא ובלעה אותו כי התנינא יותר קרוב אל המציאות, והוא מקבל את אשר הוא יותר רחוק. ולפיכך אמר דאתא פישקנצא ובלעה ויתיב באילנא, שהוא נושא את הכל, והוא המציאות, ובזה הוא מציאות אחד.
אמנם מה שסדר היסודות השלשה בסדר הזה, שהוא סדר אש"ם, הוא דבר ידוע לנבונים. שכבר אמרנו לך, כי כאשר הוא רחוק יותר מן המציאות, שהוא בעצם, הוא נמשך אחר אותו שהוא קרוב יותר אל מה שהוא בעצם. והעצם הוא הישוב, והמים הם נבדלים מן הישוב לגמרי. ואחר כך האש, והוא יותר קרוב אל הישוב, כי האש הוא נמצא בישוב יותר. ואחר כך האויר, כי אי אפשר לישוב בלא אויר. ולכך התנינא שהוא מתיחס לאש, בלעה האקרקותא שהוא במים. והפישקנצא שהוא באויר, בלעה לתנינא שהוא מן האש. והפישקנצא שהוא ביסוד הרוח, יתיב באלנא. ודברים אלו מבוארים מאוד. ומי שיש בו חכמה ודעת בענין סדור העולם והשתלשלות המציאות והתאחדות, יבין זה.
וזה שאמר שהיו כולם נקיבות ולא זכרים. כי התאחדותם והתקשרם אינו מצד הצורה, שהזכר הוא צורה בכל מקום, ואין צורה מקבל צורה. וכאן שראה השתלשלות העולם איך מתקשרים זה עם זה, כי בענין זה יש להם קשור, כמו שאמר דאתא תנינא ובלעה ואתא פישקנצא ובלעה, ואין זה מצד הצורה, כי מצד הצורה כל אחד מיוחד לעצמו בצורתו המיוחדת, רק הצורה מתחבר לנושא המיוחד אליו, ודבר זה ברור. גם סדר אלו שלשה דברים הם ידועים לנבונים, אם תחפש החכמה אז תמצא דעת קדושים. כלל הדבר, שרצו לבאר בזה סדר העולם, איך הוא מסודר זה עם זה, עד שהוא מסודר באחד. לכך בארו כי אלו הנמצאים אשר הם נבדלים מן העולם, (-ו-)הם נמשכים אחר המציאות שהוא בעצם, והם כמו מקרה שהוא נמשך אל העצם, ואין המקרה עומד בעצמו. ולכך אמר 'חזו כמה נפישא חילא דההוא אילנא', שרוצה לומר כי הנמצאים שהם אינם בעצם, נמשכים אל המציאות שהוא בעצם. כי נפישא חילא, שהדבר שהוא בעצם יש לו מציאות חזקה*. לפיכך אמר רב פפא בר שמואל 'אי לא הוינא התם לא המנתי', כי בודאי הדבר הזה הוא מושכל, וכל חכם הוא עם המושכל, ורואה המושכל.
אמנם להבין דברים אלו על אמתתם, וסדר השתלשלות אלו היסודות, שהם ג'. ואיך יעלה על הדעת לומר כי דבריהם אלו אין בהם חכמה; כאשר הם בג' מינים, וכל אחד נקיבה, וכל בריה ובריה מיוחס ליסוד אחד, והם יסודות העולם, והם נזכרו כפי סדר שלהם, שהרי סדר זה, שהוא מים אש אויר, כך הוא סדר שלהם כאשר ידוע למשכילים, ואין כאן מקום זה. וידוע כי ההשתלשלות הוא לימין, וגם הוא לשמאל, ולפניו גם כן. והאקרקותא שהוא במים, וידוע כי המים נחשבים לימין. והתנינא שהוא שורף בארס שלו, נחשב לשמאל. והפישקנצא שהוא באויר, אינו נחשב לא לימין ולא לשמאל. ועל ידי זה מתחבר ההשתלשלות, כאשר מתחבר השתלשלות הימין, הוא האקרקותא, אל השמאל, שהוא התנינא. והתנינא, שהוא השתלשלות השמאל, מתחבר בדבר שאינו לא לימין ולא לשמאל, זה הפשקנצא, ואז יתיב הפשקנצא באילנא. ואתה הבן אלו דברים אם אפשר לך להבין. ואם אי אפשר לך, תבין זה על כל פנים כי עיקר המאמר הזה בא לגלות לך על השתלשלות וקשור ההשתלשלות, עד שהוא עולם אחד. וכאשר ישכיל הדברים אלו אז יקריב דבריהם אלו יותר ממה שהיה מרחיק אותם לבלתי הבנתו* דברי חכמה. והם הדברים אשר רצו חכמים לבאר בסדר המציאות, כאשר ראוי לחכמים. אך לעומק החכמה שיש לדברים אלו אי אפשר לבאר יותר מזה, ובזה די*. והוא יתברך יכפר בעדנו שפתחנו פתח לאוצר החכמה ומטמוני המדע, כי ישרים דרכיהם, צדיקים ילכו בם, ופושעים יכשלו בם. וכל אלו דברים כבר אמרנו שהם מקובלים מפי ספרים מצפוני החכמה, אשר עמדנו שם על עיקר דברי חכמים, ולהם לבדם נגלו סודי התורה והחכמה.