במדרש (ב"ר ח, א) "אחור וקדם צרתני" (תהלים קלט, ה), אמר ריש לקיש, אחור למעשה יום אחרון, וקדם למעשי יום ראשון. הוא דעתיה דריש לקיש, דאמר ריש לקיש (בראשית א, ב) "ורוח אלקים מרחפת על פני המים", זה רוחו של משיח, כמו דאת אמרת (ישעיה יא, ב) "ונחה עליו רוח ה'". אם זכה, אומרים לו את קדמת למלאכים. לא זכה, אומרים לו יתוש קדמך, זבוב קדמך, עד כאן. ועל זה שואלים, כי למה זה ועל מה זה שברא המשיח בששת ימי המעשה. או איך אפשר להיות שיהיה נברא, כי מה מעשיו עד יום שיהיה נגלה במהרה בימינו.
ואמנם השאלה למה היה נברא בששת ימי בראשית. דע, כי התורה רמזה לנו כי לא שהוא יתברך היה פועל אל עולם הזה, אך פעולתו את העולם היה לתכלית מכוון. כי הפועל אשר יפעל ללא תכלית מכוון, אין ראוי שיקרא פועל, כיון שהוא פועל ללא תכלית. והתכלית אשר כיון השם יתברך בבריאת עולם הוא כמו שאמר הכתוב (משלי טז, ד) "כל פעל ה' למענהו". וכמו שאמרו חכמים על זה (יומא לח.) כל אשר ברא הקב"ה בעולמו, לא ברא אלא לכבודו, שנאמר (ישעיה מג, ז) "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו". נמצא כי התכלית בבריאת עולמו - לכבודו. ומפני שהתכלית אשר ברא הוא יתברך העולם הוא לכבודו, ומעתה אי אפשר לומר שיהיה אשר בו הרצון השם יתברך רק זמן* המשיח, כי אז נאמר (זכריה יד, ט) "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", ולא כמו שהוא עתה. ואז יהיה כל אשר ברא השם יתברך הוא הכל לכבודו, והוא ימלוך על הכל. וכן אמר רבי יוחנן בפרק חלק (סנהדרין צח:) לא אברא עלמא אלא למשיח, והיינו כמו שאמרנו. ומאחר שהיה מכוון אל תכלית זה בתחלת הבריאה, מוכרח לומר שבתחילת הבריאה היה בורא העולם על עניין זה, שהוא מוכן העולם אליו בסוף שיהיה משיח יוצא לפועל. שכל פועל בתחלת פעלו הוא מביט איך יגיע פעלו אל התכלית. לכך אי אפשר לומר רק שהוא פועל בתחלת פעלו כדי שיבא אל התכלית.
וזה שאמר הכתוב (תהלים קלט, ה) "אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפך". וביאור עניין זה*, כי האדם נברא אחרון וקודם למעשה בראשית; אם זכה, אומרים לו אתה קדמת למלאכי השרת. ואם לא זכה, אומרים לו יתוש קדמך, עד כאן. רוצה לומר, כי האדם נברא אחרון, מצד כי כל מורכב הוא אחרון לדבר שהוא יותר פשוט. ודבר זה ידוע לכל, כי כל אשר הוא פשוט, הוא ראשון יותר. ואין לך דבר שהוא יותר מורכב מן האדם, כי זה האדם הוא שכלי, והוא מורכב מגוף ושכל, וזהו הרכבה יותר מכל. והפשוט הוא בודאי יותר במעלה מצד שהוא פשוט. ולפיכך אם אין האדם קונה המעלה השכלית, דהיינו התורה, היתוש שאין לה השכל קודם מצד הפשיטות. ואם זכה אומרים שהוא קודם למלאכים, וזה מפני שהוא התכלית בכל הנבראים שברא הקב"ה בעולמו, וכמו שיתבאר עוד דבר זה באריכות. והתכלית הוא קודם אל הכל, כי הכל נברא בשביל התכלית. לכך האדם שהוא התכלית, הוא קודם הכל. וזהו שנברא רוחו של משיח ביום ראשון, דהיינו שהאדם הוא התכלית לכל הנבראים שהם בעולם, ותכלית כל העולם הוא המשיח, כמו שהתבאר לך למעלה (ד"ה ואמנם השאלה).
ומה שאמר שנברא רוחו של משיח ביום הראשון, פירושו* כמו שאמרנו, כי נברא העולם בעניין זה שיגיע אל התכלית הזה, שהוא המשיח. ולכך בתחילת הבריאה נרמז רוחו של משיח, מאחר שעיקר העולם נברא בשביל המשיח, שהוא עיקר העולם, כמו שאמרנו. ורוח של משיח הוא "רוח אלקים" (בראשית א, ב). ולכך כתוב אחר שנבראו שמים וארץ "ורוח אלקים מרחפת על פני המים", כי דבר* זה השלמת שמים וארץ, והוא תכלית הבריאה.
ויש עוד בזה דבר מופלג, כי האדם הוא מורכב האחרון, כמו שהתבאר, והפשוט הוא קודם המורכב. ולפיכך האדם שהוא מורכב אחרון, הוא נברא אחרון אל הכל, כמו שהתבאר. אבל רוחו של משיח נבדל לגמרי. ואף אם יש לו גוף, רוחו נבדל מן הגוף. וכיון שרוחו נבדל, ולכך הוא פשוט. ולפיכך נברא רוחו ראשון קודם הכל. ודבר זה מבואר למשכילים בחכמה.
ואין לשאול אם כן, למה נברא רוחו של משיח קודם המלאכים, וכי יותר נבדל הוא מן המלאכים. כי מה שנבראו המלאכים ביום ב' (רש"י בראשית א, ה), ושמים וארץ נבראו קודם המלאכים, כבר פירשו במדרש (ב"ר א, ג) שאם היו נבראים המלאכים ביום ראשון, היו אומרים מיכאל היה מותח בדרומו, וגבריאל בצפונו, והמה אלקות* לעולם. לכן נברא העולם קודם ביום הראשון, ואחר כך נבראו המלאכים*. ורוצה לומר, כי העולם הוא אחד, וראוי שיהיה נברא עולם אחד ביום ראשון, שהוא יום אחד, כדכתיב (בראשית א, ה) "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד", ולא כתיב 'יום ראשון', כמו "יום שני" (בראשית א, ח). אבל המלאכים אינם אחד, כי יש מיכאל, ויש גבריאל, לכך אין ראוי להם הבריאה ביום שהוא אחד. ואמר אם היו נבראים ביום ראשון, היו אומרים כי מיכאל היה מותח בדרומה, וגבריאל בצפונה, והם מצטרפים לפעל אחד, וכאילו הם אחד. ולכך לא נבראו ביום שהוא אחד. אבל המשיח, מפני שעל ידו יהיה כל העולם אחד, ולא יהיה העולם מחולק, ראוי לו שיהיה נברא ביום א', שהוא יום אחד. זהו הטעם הברור שנברא המשיח ביום הראשון, שהוא אחד. ומפני שכל דבר נברא בזמן המיוחד אליו הראוי לו, ולכך המשיח שאין זמן מיוחד וראוי לו רק יום הראשון, ולכך נברא המשיח ביום א'.