בפרק קמא דחגיגה (ה:), "ואם לא תשמעו במסתרים תבכה נפשי [מפני גֵּוָה]" (ירמיה יג, יז), אמר רבי שמואל, מקום יש להקב"ה שבוכה שם, ומסתרים שמו. מאי "מפני גוה", אמר רבי שמואל בר נחמני, מפני גאותן של ישראל, שנטל מהם. ומי איכא בכיה קמי קודשא בריך הוא, והאמר רב פפא אין עצבות לפני המקום, שנאמר (דה"י א, טז, כז) "עוז וחדוה במקומו". לא קשיא, הא בבתי בראי, הא בבתי גואי. ובבתי בראי מי איכא שמחה, והכתיב (ישעיה כב, יב) "ויקרא ה' למספד וגו'", שאני חורבן בית המקדש דאפילו מלאכי שרת בכו, עד כאן.
והתמיה בזה כמו בראשונים, דלא שייך בכיה אצלו. ותשובת זה כבראשונה, שאין הדברים נאמרו אצל השם יתברך מצד עצמו, רק שהשם יתברך נמצא אצל המקבלים בבלתי רצון, ואינו נמצא להם בשלמות כבודו. שכאשר ישראל אינם בשלימות, והם בחסרון כאשר הם בגלות, וכך נמצא השם יתברך לעולם, כמו שהתבאר למעלה שהשם יתברך נמצא אל העולם כאשר הוא המקבל, ואין להכפיל הדברים. ומה שאמר שיש מקום להקב"ה וכו', זהו מפני שאין לומר שכל הנמצאים הם בחסרון, ויהיה השם יתברך נמצא אל הנמצא בכללו בבלתי רצון, רק אל ישראל בלבד נמצא כן.
ומקשה והכתיב "עוז וחדוה במקומו". ומתרץ, לא קשיא, הא בבתי בראי הא בבתי גואי. ודע, כי לכל דבר ודבר יש מקום ומדריגה מיוחד בפני עצמו בעולם, שאין מקום זה כמו זה. נתן אל ישראל מקום בעולם הראוי לישראל, ולאומות* יש מקום בעולם הראוי להם. כי יש דבר שמקומו הראוי לו בפנימיות הטרקלין, דהיינו שיש לו מדריגה הפנימית בעולם, ויש שמקומו בחדר החיצון מן הטרקלין, שמדריגתו מדריגה חצונית, הכל לפי מה שהוא - יש לו מקום. נמצא כי העולם הזה הוא כמו בית, שיש לו מקומות מתחלפות, חדרים פנימיים וחיצוניים. ודבר זה נמצא מאוד שהעולם נקרא 'בית', כמו שאמר הכתוב (משלי ט, א) "חכמת נשים בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה", ודרשו פסוק זה בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין לח.) על העולם שנברא (-בששת-) [בשבעת] ימי בראשית, כדאיתא שם. וחלוק יש בין חיצונית והפנימית; כי לעולם הפנימי הוא לקדושה האלקית, וזה בכמה מקומות, כי הפנימי הנסתר הוא מיוחד לקדושה. וזה שאמר 'הא בבתי בראי הא בבתי גואי', וזה כי 'בתי בראי' נקרא מקום שאין מוכן לקדושה אלקית, שהקדושה מקומה בפנים, ודבר זה מבואר מאוד. וראיה לזה, ארבעה דגלים לארבע רוחות, והאוהל מועד, שהוא הקדושה, היה בפנימי. ודבר זה ימצא תמיד. וזה שאמר 'לא קשיא, הא בבתי בראי, הא בבתי גואי'. כי הקדושה שייך אל ישראל, שהם קדושים, והם אינם נמצאים בשלימות כאשר בית המקדש חרב. וימצא השם יתברך אליהם כפי אשר הם שלא בשלימות, ושם ימצא הבכייה. ובבתי בראי, שם ימצא השמחה, במה ששם לא ימצא הבכיה ושנוי כלל. רק מה שכולל המעלה הפנימית בעולם, אשר שייך שם הדברים אשר הם אלקיים וקדושים, שם תמצא הבכיה, כאשר בית המקדש, שהוא עיקר הקדושה האלקית*, חרב. וזה שאמר "במסתרים תבכה נפשי". וידוע כי ארץ ישראל באמצע העולם, וירושלים באמצע ארץ ישראל, ובית המקדש באמצע ירושלים. ולפיכך בית המקדש נחשב בפנים. וכן כל הדברים הקדושים. וכאשר חרב בית המקדש, והקדושה הפנימית בטל, אז השם יתברך נמצא בהתעצבות ובבכיה בבתי גואי, אל אותן המיוחסים אל הדברים הקדושים. ונמצא השם יתברך אליהם כפי מה שהם, כי יש בהם הבטול, וכך נמצא השם יתברך אליהם בבכיה. כך הוא פירוש זה.
ועוד יש לפרש, כי יש אשר הם מוכרחים, והם צורת העולם, ואם ישתנו היה בטול אל העולם, ודבר זה נקרא 'בתי בראי', כי עיקר צורת הטרקלין שעליו נקרא שם 'טרקלין' הם החדרים החיצוניים, כי אם היה חסר מבחוץ, היה הטרקלין נחסר מצורתו. אבל חסרון מבפנים אינו חסרון, שאינו נחסר מצורת הדבר כלל. וכך קיימא לן (חולין מז:) חסרון מבפנים לא שמיה חסרון, להיות נחשב החסרון בפנים בטול לגמרי אל הדבר*. ונמצא לפי זה שהחדרים הפנימיים אין להם דבר זה, שאינם צורת הטרקלין, שתאמר אם היה חסר מבפנים שהיה חסר הטרקלין. וזה שאמר 'לא קשיא, הא בבתי בראי', דאיכא שמחה, 'והא בבתי גואי', דליכא שמחה. פירוש, 'בתי בראי' נקרא המציאות אשר הוא מוכרח, וזולת זה היה בטל צורת העולם לגמרי. לכן נקרא 'בתי בראי', כי צורת הבניין מבחוץ הוא עיקר, כמו שהתבאר. ואין ראוי שיהיה בזה הפסד, שאם כן יהיה העולם בטל, והשם יתברך ברא העולם שיהיה קיים. ולפיכך בבתי בראי איכא שמחה, ששם לא נמצא השתנות כלל, והוא יתברך נגלה ונמצא לעולם כפי מה שהוא הנמצא. אבל בבתי גואי, שאין זה צורת העולם, שם ימצא בכיה, כי שם מקבל העולם הפסד, וימצא הוא יתברך לשם כפי מה שהוא המקבל. וזה שאמר בבתי גוואי ימצא בכיה על גאותן של ישראל, שמה שהיו ישראל ברוממותן ובמדריגתן על כל האומות, דבר זה יכנס תחת מה שכולל הדבר אשר אינו מוכרח, רק היא שלימות מעלה. ולפיכך דבר זה הוא שייך אל בתי גואי, כי בתי גואי אינם צורת הבנין. ולפיכך בדבר זה ימצא ההשתנות, בדבר שאינו הכרחי.
וכן כל הדברים אשר הם ברכה בלבד, ואינו דבר מוכרח, לדבר זה היה בטול. ולפיכך אמרו ז"ל (סוטה מח.) משחרב הבית פסק הברכה. וכן שאר דברים שהיו בטלים, אינם דברים מוכרחים, רק תוספת ברכה וטובה, ולדבר זה היה בטול, וזה הכל נקרא 'בתי גואי', שאינו עיקר, ואין צורת העולם זה נקרא 'בתי גואי'. ולכך נמצא השם יתברך בבתי גואי בבכיה, שכל בכיה הוא על בטול והפסד. ובחבור גבורות ה' (פרק כג) פרשנו שם קצת בענין אחר. וכל הדברים הם עניין אחד לגמרי, כאשר תבין אותם. הרי נתבאר לך דברים אלו, והם אמת ואמונה בפירוש דבריהם. ואל תתמה על פירושים הרבה בעניין זה, כי כלם הם ישרים, ואין ספק בהם. רק דרך הראשון הוא דרך קודש יקרא לו, והוא נוכח ה'. והוא יכפר בעדנו.
ומקשה ובבתי בראי איכא שמחה, והכתיב (ישעיה כב, יב) "ויקרא ה' וגו'". ורוצה לומר, מדכתיב "ויקרא", משמע הקריאה פרסום, ומתפשט בכל מקום, בין בגואי ובין בבראי. ומתרץ, שאני חורבן בית המקדש, שאפילו מלאכי שרת היו בוכים וכו'. וביאור עניין זה, כי בית המקדש הוא שלימות העולם בכלל, מפני ששכינתו עם הנמצאים. ודבר זה הוא גם כן שלימות המלאכים, כי הם גם כן מן המציאות. ומפני כי בית המקדש שלימות המציאות בכלל, ולפיכך השם יתברך נמצא למציאות בכלל שלא בשלימות כבודו, כמו שאמרנו. ולכך כתיב לשון "ויקרא ה' לבכי וגו'". ואף בבתי בראי איכא בכיה, כאשר בית המקדש הוא שלימות המציאות, ובטול שלו הוא הפסד הכל, כי עתה אין השם יתברך עם הנמצאים כמו שהיה. ודבר זה בטול המציאות, כי השם יתברך צורת הנמצאים, ושלימותם על ידי בית המקדש. וכאשר חרב בית המקדש, לא היה כמו שהיה בראשונה, ודבר זה נחשב הפסד המציאות.
ומה שמקשה 'ובבתי בראי ליכא עצבות', ובתחלה הקשה 'והאמר רב פפא, אין עצבות', היינו בבתי בראי. אבל השתא דקאמר בבתי גואי איכא בכיה תמידית, דהא אמר 'מקום יש להקב"ה ובוכה', משמע בכייה תמידית, אם כן "ויקרא" לא נוכל לאקומי לא בבתי בראי, ולא בבתי גואי; דאי בבתי גואי, בכייה שם תמיד. ובבתי בראי, אין שם בכיה כלל. אבל "ויקרא ה' לבכי" לא משמע רק פעם אחת. ואף על גב דידע המקשה דהא דאמר רב פפא 'אין עצבות לפני הקב"ה' הוא בבתי בראי, הכי נמי קאמר; דעל כרחך ליכא למימר דהא דקאמר 'מקום יש להקב"ה ובוכה שם', דבמקום אחד יש בכיה תמיד, ויש מקום שאין בכיה תמיד, רק לשעה. דזה אינו, דהא 'אמר רב פפא אין עצבות לפני הקב"ה', ועל כרחך צריך לומר דהך דרב פפא בבתי בראי, דליכא שם בכיה, ואם כן קשה הא דכתיב "ויקרא ה' לבכי" במאי קאמר; אי בבתי בראי, הא אין עצבות קאמר רב פפא. אי בבתי גואי, בכיה קבוע שם. ומשני שאני חורבן בית המקדש וכו':
בפרק כשם במסכת סוטה (לא.) "בצרתם לו צר" (ר' ישעיה סג, ט), פירוש, הקב"ה מיצר בצרתן של ישראל, כך מוכח שם. וקראו תגר בזה, שאיך יאמר על השם יתברך שהוא מיצר בצרתן. ולפי הדברים אשר נתבארו לך למעלה, אין תימה, כי לא היה הכונה רק שכך הוא נמצא אל העולם. שאיך יתכן דבר זה, שיהיה השם יתברך מתיחס אל כל הנמצאים בשוה, עד שיהיה מתיחס לעליונים, שבהיכל שלהם כולו כבוד (עפ"י תהלים כט, ט), ולתחתונים אשר בתי חומר שוכנים, יהיה נמצא כבוד השם יתברך אליהם בשוה. אבל הפרש יש, ולכל אחד הוא יתברך נמצא כפי מדריגתו. וכך בעצמו נמצא ההפרש בתחתונים. כי כאשר ישראל בשלימות, נמצא השם יתברך אל העולם בשלימות כבודו. והפך זה גם כן, כאשר ישראל הם בצרה, אמר שהוא מיצר, רוצה לומר שהוא נמצא אל העולם שלא בשלימות כבודו, רק נמצא אליהם בהתעצבות. ומכל עניין מתחייב דבר מיוחד; שכאשר נמצא אליהם שלא בשלימות כבודו, מתחייב דבר זה שירחם עליהם. וכאשר נמצא אל הנמצאים בשלימות מדריגתו, נמצא ממנו הטוב והשלימות. כלל הדבר, שכל הדברים האלו נאמרו מצד המקבל. ואל תאמר גם כן, כי אם הדברים נאמרו מצד המקבל, אם כן אין נראה הדבר הזה מעלה למקבלים. שודאי הוא מעלה עליונה נפלאה כי הוא יתברך נמצא בעולמו כפי עניין ישראל וכפי מה שהם - עליו. כי ישראל הם עיקר המציאות, לכך נמצא אל העולם כפי מה שהם. והם כל העולם, ונמצא השם יתברך בעולמו כפי מה שהם, כמו שהתבאר זה פעמים הרבה מאוד.
עוד אמרו במדרש (ילקו"ש ח"א תתקמה), בשעה שישראל עושים רצונו של מקום, מוסיפים כח וגבורה, שנאמר (במדבר יד, יז) "ועתה יגדל נא כח ה'". ובשעה שהם מכעיסים לפניו נאמר (דברים לב, יח) "צור ילדך תשי", עד כאן. והן הן הדברים שאמרנו* למעלה, כי הוא יתברך נמצא אל העולם כפי המקבלים, שהם ישראל דוקא. שכאשר עושים רצונו, בעניין זה ובתאר זה נמצא אל העולם, וזה שנאמר "ועתה יגדל נא כח ה'*", שכח ה' מתגדל כאשר ישראל עושים רצונו. וכאשר אינם עושים רצונו, נמצא אל עולמו כפי העניין אשר ישראל הם נמצאים. ומכל מקום הכל מצד המקבלים, כי מצד עצמו יתברך אין לומר עליו שנוי כלל, כי אם מצד המקבלים. ודבר זה יהיה לאות על ידך ולטוטפות בין עיניך, שכל דברים אלו, וכיוצא בהם, נאמרו מצד המקבל. ושוב לא יהיה לך קשה אחד מכל הדברים שהוקשה להם.