בפרק כל כתבי (שבת קיח.), כל המקיים ג' סעודות וכו'. גם זה מצאתי רשום תוך שאר תשובות על דברי חכמים. ולא ידעתי מה היה* השאלה. ובאולי השאלה מה שקרבו חכמים רבוי אכילה. ואם כך, הלא מצאנו זה בכל המועדים, דכתיב "ושמחת בכל הטוב אתה וביתך וגו'*". והלא כתיב (ישעיה נח, יג) "וקראת לשבת עונג", והרבה כזה. ומכל שכן כי לדבר זה יש טעם, כי השבת הוא שהשם יתברך ברא העולם והשלים אותו. לכך צוה השם יתברך שישבות האדם ביום הזה ששבת השם יתברך ממלאכתו, והשלים אותו*, ולא יאמר, אף כי השלים העולם, הוא עולם חסר בדבר מה. ועל זה בא עונג שבת, לומר כי השם יתברך השלים העולם, ולא נמצא חסרון כלל, רק הכל הוא בעונג והשלמה. ומפני כך ראוי שיהיה מקיים ג' סעודות בשבת, כי אם לא יאכל סעודה בלילה כאשר נכנס שבת, אם כן יש כאן חסרון, שכן דרך האדם שיאכל סעודה בלילה, כאשר יכנס שבת. ואם לא יאכל שני סעודות ביום, גם כן היה זה חסרון, ואין ראוי שיהיה חסרון בשבת. ולפיכך יש לאכול ג' סעודות, דהיינו אחת בלילה, כמו שדרך לאכול בלילה, ושתים ביום, שלא יהיה לאדם חסרון בשבת. שעל זה באה מצות שבת, כי הכל נברא בהשלמה מן השם יתברך.
ואפשר כי הוא תמיה בעיניהם, כי מה ענין ג' סעודות שאמרו, שיהיה בהם ניצול משלש פרעניות, שהם דיני גיהנם, חבלי המשיח, ומלחמות* גוג ומגוג. ובשביל שהם לא עמדו על דברי חכמים, יהיו תמיהים. והרבה תמיהות יש בזה, אבל אין התמיה למי שמבין. כי כאשר מקיים ג' סעודות בשבת, ומודה כי הוא יתברך ברא עולמו בהשלמה, ניצול מג' פורעניות אלו שהם בעולם. דהיינו, כי יש דינה של גיהנם, ודבר זה כנגד הסעודה של לילה. ומפני שהוא מאמין כי השם יתברך ברא עולמו בהשלמה גמורה, דבר זה מציל מדינה של גיהנם, שהוא כמו לילה, שהגיהנם חושך ואבדון. כי דבר זה ראוי, מאחר שאוכל הסעודה שמורה על השלמת העולם, ראוי שלא יגיע אליו מה שהוא חסרון בעולם. לכך אמר שהוא ניצול מן אלו ג' פרעניות, כי אלו הם חסרון בעולם נחשבים. לא כמו שאר פרעניות, שהם מצד חטא (-העולם) [האדם], ובאים פרעניות לעולם מצד חסרון (-העולם) [האדם], שהוא החטא. אבל אלו ג' פרעניות הם בעולם לא מצד החטא. אף כי בודאי הגיהנם מוכן לרשעים וחוטאים, מכל מקום עצם בריאה היה קודם שחטא האדם. ולא כן שאר פורעניות, הם באים לעולם אחר שחטא האדם. ומי שהוא מקיים ג' סעודות, מודה שהשם יתברך השלים העולם בהשלמה גמורה. ואף כי ברא השם יתברך הגיהנם, אין זה באמת חסרון, שאם לא היה הגיהנם, לא היה כאן עונש הרשעים, ולא היה כאן יראת העונש. ולכך המקיים ג' סעודות אלו, ובזה מודה שהשם יתברך ברא העולם בהשלמה, ואין כאן חסרון כלל, ולכך ניצול מן הפורענות שהם חסרון. אבל למי שאינו מודה שהשם יתברך ברא העולם בהשלמה, אינו ניצול מהם.
ושני פורעניות, שהם חבלי משיח, ומלחמות גוג ומגוג. מפני כי חבלי משיח נקרא "ערב", כדכתיב (ר' זכריה יד, ז) "והיה לעת ערב יהיה אור גדול". ואם מקיים סעודת המנחה, שהוא דומה לחבלי משיח, שיהיה לעת ערב, יהיה ניצול מחבלי המשיח שיהיה לעת ערב, כדכתיב "והיה לעת ערב יהיה אור". ומלחמות גוג ומגוג, הוא אחר שנגלה המשיח, ויהיה האור בעולם, ודבר זה נקרא 'בוקרן של ישראל' כאשר יהיה* נגלה משיח. ומי שמקיים סעודת הבוקר, וסעודה זאת מורה שהשם יתברך השלים העולם בהשלמה, ולכך ניצול מן מלחמות גוג ומגוג.
כלל הדבר, אלו ג' סעודות מורים שאין חסרון בעולם. ואף כי יש אלו ג' דברים בעולם, הכל הוא בשביל השלמה. כי הגיהנם כמו שהתבאר, שיהיה בו דין הרשעים, ודבר זה הוא השלמה לעולם. ומלחמות גוג ומגוג וחבלי משיח, דבר זה אין צריך לפרש, שכל זה השלמה אל הגאולה. לפיכך כאשר אוכל סעודת הלילה, והלילה שהוא העדר האור דומה למיתה. והאדם אוכל הסעודה בלילה, ויש לו עונג, מורה זה על השלמה, לכך הוא ניצל מדין של גיהנם. וכן כאשר יש לו סעודה בשחרית, מורה דבר זה שהוא מאמין כי השלים השם יתברך את העולם, ואין לו חסרון אשר הוא מצד הדבר שנקרא שחרית, הוא אור הבוקר. וזה כאשר יגיע אור המשיח, יהיה ניצול מן מלחמת גוג ומגוג, ולא יהיה לו חסרון כלל. וכן כאשר מקיים סעודת מנחה, ומאמין כי השם יתברך ברא העולם בשלימות לגמרי, יהיה ניצול מדבר שהוא נקרא "לעת ערב", והוא חבלי המשיח, כי הוא מאמין שהשם יתברך משלים העולם בכל. ואין להאריך.