ולפעמים הבחינות שוים לגמרי בצד עצמו ואז שניהם מן השם יתברך בשוה, ואין מכריע. וזהו מחלוקת הלל ושמאי, שיצא בת קול [ואמרה] 'אלו ואלו דברי אלקים חיים' (עירובין יג:). רוצה לומר ששניהם שוים בבחינות, שזה כזה. וכיון שהבחינות שוה, שניהם דברי אלקים חיים. כי השם יתברך נתן התורה, וציוה הכל לפי הבחינה; שאם הבחינה לטהרה, ציוה עליו טהור. והפך זה גם כן, אם הבחינה לטומאה, ציוה עליו טמא. וכאשר הבחינות שוים, על זה אמר 'אלו ואלו דברי אלקים חיים'. כי המטהר, דבריו דברי אלקים, שהוא יתברך מטהר מצד בחינה של טהרה זאת. וכן המטמא גם כן דבריו דברי אלוקים, שהוא יתברך מטמא לפי בחינה של טומאה.
ולכך שואל שם (עירובין יג:), מאחרי כי 'אלו ואלו דברי אלקים חיים' בשוה, אם כן למה אמר הלכה כבית הלל. ואמר מפני שהם נוחים ועלובין וכו'. ודבר זה, כי הטעם שנתן בית שמאי מצד חדוד השכלי, שהיו חריפים מאוד, הוא שקול כמו הטעם שנתן בית הלל, רק כי הנעלבים ואינם עולבין כו', עליהם הכתוב אומר (שופטים ה, לא) "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו". ובארנו זה במקום אחר באריכות, כי מדה זאת הוא מדת הפשיטות לגמרי. ולכך ראוים דבריו להלכה, כי ההלכה הוא שכל פשוט. והשכל נמשך אחר המדה שיש בו, וכאשר הוא נעלב, יש לו מדת הפשיטות, ונמשך אחר השכל הפשוט, אשר הוא ראוי להלכה כאשר תבין דברי חכמה. לפיכך ההלכה כבית הלל, כי דבריו מתחברים אל השכל הפשוט לגמרי.
ותדע עוד, כי הנוח והעלבון היא מדה ראויה להלכה, כי ההלכה היא הדרך הישר, שאינו סר מן היושר, והוא ההולך אל השם יתברך לגמרי. ולכך נקרא* דבר זה 'הלכה', וכבר בארנו דבר זה באריכות. והנוח והעלבון המדה זאת ראויה ביותר אל זה. שהרי כל תוקף וכח הוא יוצא בכח חזקו לצד אחר חוץ ליושר. אבל מי שהוא נח [ו]נעלב, אין לומר עליו שהוא יוצא בחוזק לצד אחר לחוץ. ומפני זה ראוים דברי בית הלל להלכה, אף כי מצד החכמה בית שמאי חכמים היו (יבמות יד.), ומשיגים עד שהיו דבריהם דברי אלקים חיים גם כן, מכל מקום מצד עצמן של בית הלל, שהיו נוחים ועלובין, היו ראוים אל היושר. לכן נקבעו דבריהם להלכה. וגם זה נכון מאוד. ופירוש ראשון עיקר וברור כאשר תבין.
ויש לך לדעת, כי דוקא במחלוקת בית שמאי ובית הלל אמרו (עירובין יג:) 'אלו ואלו דברי אלקים חיים'. כי הם היו תחלה במחלוקת התורה, שקודם שהיה מחלוקת בית שמאי ובית הלל לא היה מחלוקת בתורה כלל. וכאשר באו בית שמאי ובית הלל היה מחלוקת שלהם, עד שדברי שניהם 'דברי אלקים חיים', כמו שהתבאר למעלה. ואין ראוי שיבאו ישראל ממדריגה העליונה, שלא היה בהם מחלוקת בתורה, אל מדריגה זאת שיהיה בהם מחלוקת, ואחד מהם דבריו בטלים. ולכך היה המחלוקת 'אלו ואלו דברי אלקים חיים', ואחר כך נתחדש שאר מחלוקת, והבן זה מאוד. ובארנו עוד במקום אחר הלשון שאמר 'דברי אלקים חיים', ואין כאן מקום להאריך.