ספר זה ממשיך את שני החלקים הקודמים (שו"ת בדי הארון אורח חיים ופיקוח נפש) ואת שאר ספריו ההלכתיים והמחשבתיים של מו"ר הרב רא"ם.
ספרים רבים נכתבו על השביעית במאה השנים האחרונות אולם גם לאחר הכתיבה המרובה עדיין יש צורך בזיקוקה של קדושת השביעית הלכה למעשה. רעיון השביעית, ודמיונה הרב לשבת מעלה ציפיה של קדושה שבשנה זאת תתחדש ותתעלה יחסנו לארץ הקודש. עם זאת, כגודל החלום כך גודל השבר, כאשר יישום הלכות השביעית מתנקז לפתרונות דחוקים, ולתחושה כללית שפסקי ההלכות הם אילוצים המשיאירים את רעיונה הגדול של השביעית ריק. תחושות או עלולות להוליד ריחוק מקדושת הארץ תחת הרצון להתקרב אליה.
לדעתי ניתן למצוא בהלכות שבת את האיזון העדין הנדרש בין צרכי החיים לקדושת השבת, המתבטא לדוגמא באתגר כיצד לחמם אוכל לשבת מחד ולשמור על איסור בישול מאידך? אין יפה מציטוטו של הרב זרחיה הלוי, בנוגע להטמנת חמין בשבת להבנת איזון זה (המאור הקטן שבת טז ע"ב): "יש אומרים כי תקנת רבותינו היא לענג את השבת בחמין וכל מי שאינו אוכל חמין צריך בדיקה אחריו אם הוא מין, ואם מת יתעסקו בו עממין, ולהזמין לבשל להטמין, ולענג את השבת ולהשמין, הוא המאמין וזוכה לקץ הימין...". בדומה לאיזון בין "עונג שבת" ל"איסור מלאכה בשבת", גם בשביעית ישנו איזון נדרש בין המצווה לאכול מפרי הארץ ל"איסורי המלאכה". על פוסקי ההלכה מוטלת החובה להצליח לקדש את השביעית כשבת, ולהגדיר בצורה דקה מן הדקה את הלכות שביעית באופן מעשי, תוך יצירת מרחב בהיר של קדושה.
במהלך מאה השנים האחרונות במקביל להתפתחות החקלאות וישוב הארץ התחדשו חידושים רבים בנושאי השביעית, זאת במקביל לכינוסים רבים וקיצורים רבים של הלכותיה (החל מספרו של הרב טוקצ'נסקי, וממשיך בספרים רבים נוספים עד ימינו כדוגמת ספריו הבהירים של הרב יוסף צבי רימון). על אף זאת "לא את כנוס הצאן" ויש עוד דרך ארוכה לזקק את יסודות השביעית הלכה למעשה על מנת שנגיע למטרה שהוצבה למעלה.
ייחודו של זה ספר זה הוא בהמשך המגמה להפוך את שמירת השביעית מ"חשש שביעית" (כפי שמנוסח לעיתים בכשרות של מוצרי מזון) ל"קדושת שביעית". בספר מתבהרים כמה מיסודות השביעית מתוך עיון הלכתי מעמיק לצד הכרעה הלכתית מעשית.
שלוש יסודות מונחים בספר זה המתורגמים גם לתשובות מעשיות: יסוד ראשון הוא ההבדלה בין מצוות השביעית וקדושת הארץ בעת קיומו של המקדש לבין קדושתה בזמן הזה. יסוד זה מתבסס על ביטול תוספת שביעית ומשמעותו, ומניח את יסודות ההיתר להסתייע בנוכרים בענייני שביעית. יסוד שני נוגע לדרכי שמירת השביעית בשדה ובגינה הפרטית, נקודת החידוש שבו היא שההיתרים לעשות מלאכות מסויימות אינם נגזרים מ'קולא' בשעת הדחק אלא מהגדרת יסודותיה של שביתת הארץ – איסור על חידוש לצד שמירת הקיים להנאתו של האדם וחית הארץ. יסוד זה בדומה להטמנת חמין בשבת מהווה את התשתית המעשית של שמירת האיזון בין קדושת הארץ למניעת חורבנה ומצוות ההנאה מפרותיה. יסוד שלישי נוגע בהבנת קדושת אכילת הפירות, כאכילה משולחן גבוה, זאת לצד הצורך להשתמש בהם באופן נורמלי וללא בזיונם, ותוך חיפוש פתרון התואם את המציאות המודרנית להפצתם לכל ישראל.
אלעזר גולדשטיין
בית ועד לתורה עתניאל, תשע"ה.